נשיא לבנון, מישל עאון, הביע מוכנות לשקול כינון שלום עם ישראל. בראיון שערך אתמול (שבת) בערוץ החדשות הצרפתי BFM TV אמר עאון בתשובה לשאלה בנושא, כי יש ללבנון בעיות עם ישראל, "ואנחנו צריכים קודם כל לפתור אותן". בהמשך הראיון התייחס לנושא שוב והכריז כי אינו שולל הסכמי שלום עם ישראל. כולם זוכרים את הסכם השלום הראשון של מדינת ישראל, ההסכם שנחתם עם מצרים בספטמבר 1978. אולם רק מעטים זוכרים את הסכם השלום השני, שנחתם עם לבנון במאי 1983.

נשיא לבנון, מישל עאון (Photo by LEBANESE PRESIDENCY / HANDOUT/Anadolu Agency via Getty Images)

"המדינה השנייה שחתמה איתנו על הסכם שלום, או ליתר דיוק הסכם שמסיים את מצב הלחימה ומסדיר את היחסים, היא לא ירדן אלא לבנון", אמר ל'דבר' יגאל פלמור, מנהל היחידה לקשרים בינלאומיים בסוכנות היהודית ולשעבר דובר משרד החוץ. "לאחר שצה"ל פלש ללבנון ביוני 1982, כיתר את ביירות והביא לגירוש ערפאת וראשי אש"ף לתוניס, נבחר באשיר ג'ומאייל לנשיאות. הוא נרצח לפני שהספיק להיכנס לתפקיד, ובמקומו נבחר אחיו, אמין ג'ומאייל. הנשיא החדש חתם על הסכם השלום עם ישראל ב-17 במאי 1983, אך בעקבות לחצי הסורים ובעלי בריתם, ביטלה ממשלת לבנון את ההסכם כעבור 10 חודשים. עם זאת, ישראל הספיקה לפתוח שגרירות בביירות, ובמשך כל תקופת פעילותה עמד בראשה בכיר המוסד ראובן מרחב, לימים מנכ"ל משרד החוץ".

מתי החלה ישראל לרקום קשרים עם מדינות ערביות נוספות?
"מדינות רבות במרחב היו מעוניינות בקשרים עם ישראל, חלקן עשו זאת בגלוי, ואילו חלקן העדיפו להעמיק את שיתוף הפעולה מאחורי הקלעים. לאחר ועידת מדריד (נובמבר 1991) והסכם אוסלו (ספטמבר 1993) החלו לצאת לאור הקשרים שניטוו במשך שנים עם מרוקו. אמנם שמעון פרס, ערך ביקור רשמי במרוקו עוד ב-1986, במהלך כהונתו הראשונה כראש ממשלה, אך היחסים התנהלו בעיקרם מאחורי הקלעים. היציאה אל האור נעשתה באופן פומבי, מהדהד ומרשים ביותר: ב-30 באוקטובר 1994, ימים ספורים לאחר שנחתם הסכם השלום עם ירדן, נפתחה בקזבלנקה הפסגה הכלכלית למזרח התיכון וצפון אפריקה, בהשתתפות מאות אנשי עסקים, פוליטיקאים ועיתונאים מכל העולם".

"המשלחת הישראלית הרשמית בראשות רה"מ, יצחק רבין ושר החוץ, שמעון פרס, הגיעה בטיסה ישירה מיוחדת מישראל. במהלך ימי הוועידה חנך שר החוץ את משרדי הנציגות הדיפלומטית הישראלית ברבאט, בעוד הנציגות המרוקאית נפתחה בתל אביב כבר בתחילת ספטמבר. בוועידה נרקמו קשרים חסרי תקדים בין המגזר העסקי בישראל ושותפים ברחבי העולם הערבי, וישראל הציגה רשימה מפורטת של פרויקטים שאפתניים לשיתוף פעולה אזורי. חלק ניכר מהמגעים שהחלו באותה ועידה הניבו קשרים מעשיים והניחו את היסוד לשיתוף הפעולה הנוכחי עם כמה ממדינות המפרץ. בחודשים שלאחר מכן נפתחו נציגויות דיפלומטיות ישראליות נוספות, בדרג נמוך משגרירות, גם בתוניסיה, קטאר, מאוריטניה ועומאן. תוניסיה ומאוריטניה פתחו אף הן נציגויות בתל אביב. ב-1999 חתמו ישראל ומאוריטניה על הסכם לנורמליזציה וליחסים דיפלומטיים מלאים, והנציגויות שודרגו לשגרירויות לכל דבר".

מדוע הקשרים האלה דעכו?
"עם פרוץ האינתיפאדה השנייה (אוקטובר 2001), החליטה הליגה הערבית שחברותיה ינתקו את יחסיהן עם ישראל. ירדן ומצריים הוחרגו מהחלטה זו באופן רשמי. מרוקו ותוניסיה סגרו את נציגויותיהן בארץ ודרשו מהנציגויות הישראליות להתפנות. עומאן אף היא דרשה מהנציג הישראלי לחזור הביתה. קטאר ומאוריטניה לא שינו דבר, אך בינואר 2009, בעקבות "עופרת יצוקה", ניתקו גם הן את יחסיהן עם ישראל".

יש איזה כוכבית לניתוק היחסים? כי ישראלים רבים מבקרים במרוקו ולפי הפרסומים אנשי עסקים ישראלים מתקבלים בברכה במדינות ערביות נוספות.
"יש קשרים ביטחוניים עם מדינות שונות, שמטבע הדברים אינם זוכים לפרסום. כמו כן מרוקו ממשיכה לקבל תיירים ישראלים ללא הגבלה, ומקיימת חילופי סחר בהיקף צנוע אך יציב. תוניסיה מקבלת תיירים ישראלים פעם בשנה, להילולה השנתית בג'רבה. קטאר ממשיכה להחזיק בארץ משרדים וכתבים של רשת אלג'זירה".

יגאל פלמור (צילום: דוד שכטר)

מה הרקע להסכם השלום עם איחוד האמירויות?
"הקשרים עם איחוד האמירויות (הקרויה בז'רגון של משרד החוץ "מאע"מ" – מדינת האמירויות הערביות – א.ל) נבטו לאיטם מאז ועידת קזבלנקה, אך נותרו זמן רב על אש קטנה. בתחילת שנות ה-2000 דווח בתקשורת על קשרים כלכליים דיסקרטיים, ואז גם החלו ביקורי שרים ישראלים במדינה, אם כי חייבים לזכור שאיש מהם לא הגיע לביקור רשמי באמירויות, אלא תמיד לאירוע בינלאומי שישראל נטלה בו חלק".

יש לך דוגמאות להציג?
"ב-2003 יצאה משלחת כלכלית בראשות השר מאיר שטרית לוועידה של קרן המטבע הבינלאומית בדובאי. ב-2010 נסע שר התשתיות, עוזי לנדאו, לוועידה של האו"ם בנושא אנרגיות מתחדשות שהתרחשה שם. כך גם שרת התרבות והספורט, מירי רגב, שנסעה ב-2018 לטורניר ג'ודו בינלאומי יחד עם נבחרת ישראל, וכך שר החוץ ישראל כץ, שהשתתף ב-2019 בוועידה של האו"ם".

רה"מ ושר הביטחון, יצחק רבין עם שר החוץ, שמעון פרס בביקור בארמון המלכותי ברבאט אצל מלך מרוקו, חסן ה-2. ה-14 בספטמבר 1993 (AP Photo/Nati Harnik)

קשרים רשמיים לא היו?
"ב-2005 נפתחה נציגות דיפלומטית ישראלית בדובאי, אך היא פעלה כמשרד מסחרי וכל הדיפלומטים ששירתו בה נשאו דרכון זר ולא הזדהו בפומבי כישראלים. נוכחותם הייתה סוד גלוי בדובאי, אך השלטונות העדיפו לשמור על מראית עין של היעדר קשר רשמי עם ישראל. ב-2010, בעקבות פרשת מבחוח (חיסול בכיר חמאס ששהה בדובאי וייוחס למוסד – א.ל), חזרו כל אנשי הנציגות ארצה והמשרד נסגר. ב-2015 נפתחה נציגות ישראלית נוספת באמירויות, הפעם בגלוי – אבל היא לא הגישה את כתב האמנה שלה לממשלת האמירויות, אלא לסוכנות האו"ם לאנרגיות מתחדשות (IRENA) שהוקמה באותה שנה. ישראל תמכה במועמדותה של אבו דאבי לארח את מושב הקבע של הסוכנות לאחר שהושגו הבנות לפיהן יתאפשר לישראל, כמו לכל חברות האו"ם, למנות נציג תושב ליד הארגון. כך מונה רוני אדם לנציג הראשון של ישראל ב-IRENA, והוא ישב באבו דאבי".

מה תהיה השפעתו של הסכם השלום לדעתך?
"השפעתו של ההסכם הנוכחי עם האמירויות תקבע לאחר שיתברר אם אכן יוחלפו שגרירים ובאילו תנאים, ומה תהיה עוצמתה של תגובת הנגד. הגינויים מאיראן ומטורקיה צפויים למדי, אבל האם ימומשו האיומים בניתוק יחסים של טורקיה? יש לזכור שבעקבות חתימת הסכם השלום עם ישראל גורשה מצרים מהליגה הערבית, בעוד העצרת הכללית של האו"ם מצביעה שנה אחר שנה על החלטת גינוי ההסכם וחותמותיו. רק ב-1989, כשבריה"מ התפרקה, אבד הרוב הקבוע להחלטת הגינוי השנתית ומצרים שבה לחיק הליגה הערבית".

"האם לחצים דומים יופעלו על האמירויות? ומה יכולתן לעמוד בלחץ של מדינות מוסלמיות גדולות כמו איראן וטורקיה? אם המהלך יבשיל ליחסים דיפלומטיים שוטפים ויחסי תיירות וכלכלה, אין ספק שזה יאותת למדינות נוספות כי אפשר לנהל יחסים גלויים עם ישראל. אך אסור לשכוח שמדינות ערביות שתשקולנה יחסים כאלה תאלצנה להתחשב גם בדעת הקהל הביתית, לא רק בלחצים מבחוץ. וכאן התמונה הרבה יותר מורכבת".

אבו-דאבי. (צילום: Shutterstock)

בינתיים בבית הלבן מצחצחים את המדשאות לקראת הצהרה משולשת של מנהיגי ארצות הברית, ישראל ואיחוד האמירויות כבר בתחילת ספטמבר. כעת פועלים בירושלים כדי להפוך את איחוד האמירויות רק לסנונית הראשונה, ולצרף אליה מדינות ערביות נוספות. שר המודיעין, אלי כהן, אמר היום ב"יומן הצהריים" כי ההסכם פורץ דרך. "הטאבו הפלסטיני, שהטיל וטו על מדינות אחרות, נשבר. להערכתי כבר בשנה הקרובה נראה הסכמים עם מדינות נוספות, בהן בחריין, עומאן, סודאן ומרוקו". יש לציין כי בחריין, עומאן, מצרים, ירדן ומאוריטניה אף בירכו על ההסכם הנוכחי.