אם תוכנית קרב עטורת השבחים תיסגר בזמן משבר הקורונה, בתירוצים בירוקרטיים ופוליטיים של אי העברת התקציב, זה יהיה סמל לניתוק שבין ההנהגה הפוליטית לחברה הישראלית. זו תהיה טרגדיה גדולה יותר מ-4,000 עובדים שנזרקים למעגל האבטלה, כיוון שתחוסל אחת מהתארגניות עובדי הקבלן הייחודיות ביותר שקמו במגזר הציבורי בישראל.
התכנית מעבירה 2 מיליון שעות העשרה בשנה, ליותר מ-300 אלף תלמידים ותלמידות ב-125 רשויות בכל הארץ, בעיקר בפריפריה. בתכנית מועסקים כ-3,800 מדריכים ומדריכות ו-200 אנשי תשתית פדגוגית. כשעובדי קרב הרימו את הראש והעזו להתארגן, היו להם שלוש מטרות צנועות למדי: להפסיק להיות מפוטרים מדי קיץ לחודשיים, לעבור משכר שעתי לשכר חודשי המייצר ביטחון תעסוקתי ולהפסיק להחליף מעסיקים בכל מספר שנים. זו הייתה התארגנות קשה לביצוע – עובדים מפוזרים במאות מוקדי פעילות, רובם אינם מכירים זה את זה. ובכל זאת, הצליחו פעילי ההתארגנות המסורים, מלווים על ידי האגף להתאגדות עובדים, להגיע למרבית העובדים ולצרף אותם לכדי מאבק משותף.
את האמת צריך להגיד, אף אחד לא ממש ספר את ההתאגדות הצעירה, עד שביולי 2015, התעקש יו"ר ההסתדרות דאז, אבי ניסנקורן, להתמקד בהם באופן ספציפי במסגרת המו"מ הכולל על הסכם עובדי הקבלן ביולי 2015. שר האוצר משה כחלון הרים את הכפפה והסכים לנהל מו"מ ישיר עם קבוצת עובדים זו, שהמדינה התנערה מכל אחריות כלפיה כחלק ממדיניות ההפרטה.
סעיף 12 של ההסכם ההיסטורי שנחתם, הבטיח לראשונה לעובדי קרב שכר חודשי ומצא עבורם פתרון להעסקה רציפה בקיץ – מאז ועד השנה הנוכחית הם הועסקו ברציפות ונתנו מענה מקצועי ואיכותי להפעלת בתי הספר של החופש הגדול.
כשהתאגדו, הועסקו עובדי קרב באמצעות חברת הקבלן מרמנת 'לניהול ולהפעלת פרויקטים במיקור חוץ למגזר הציבורי והפרטי', כפי שהיא מוצגת באתר האינטרנט שלה. חברה שבינה לבין חינוך אין ולו כלום, המתמחה ב'הקטנת ההוצאות', 'יעילות גבוהה' ו'גמישות מרבית'. קודם לכן הועסקו בחברה קבלנית אחרת 'תיגמן'. אבל גם כשהחברה למתנ"סים זכתה במכרז – ללא ספק מעסיק ראוי יותר לפרויקט חינוכי מרכזי, מעסיק ציבורי שמגיע מתחום החינוך תמיד ריחף מעל ראשם החשש מפני מכרז נוסף שיחליף מעל ראשם את המעסיק, ויסכן את ההישגים שכבר הושגו.
לאחר שהצליחו לצלוח שני מכרזים שבהם זכתה החברה למתנ"סים, ואף חתמו בשנה שעברה על הסכם קיבוצי, נראה שהמדינה צפויה לחסל את התוכנית ואת התאגדות עובדיה בחסות משבר הקורונה. זאת, בשעה שמדברים על גיוסם של אלפי עובדים חסרי ניסיון בחינוך ככוח עזר חינוכי להפעלת מערכת החינוך בשנת הלימודים הקרובה – טוענת המדינה כי היא איננה יכולה לתקצב את התוכנית עטורת השבחים ובת ה-30. ההסברים האטומים מלאים בירוקרטיה ופוליטיקה. מדברים על סמכויות בתקופת תקציב המשכי, 'קופסאות תקציביות להתמודדות עם הקורונה', משבר פוליטי שמונע חקיקת תקציב מדינה.
העובדות הן פשוטות: במקביל לחיסול התוכנית הקיימת, מציעה המדינה לרשויות המקומיות לצאת למכרזים חדשים ונפרדים להפעלת פעילות חינוכית ומשלימה בבתי הספר – שהמדינה תשתתף בעלויותיהן. במילים אחרות, זו איננה טעות אלא מדיניות. תוכנית קרב איננה מפורקת כי אין כסף, והניסיון שלה, המטה המיומן והמדריכים הוותיקים אינם נזרקים לרחוב רק בגלל המשבר הפוליטי. זוהי פעולה משותפת של משרדי החינוך והאוצר שתכליתה – שבירת התארגנות העובדים.
