קיימברידג' – החדשנות היא המנוע המניע את הכלכלה המודרנית. רמת החיים נקבעת על ידי הגדילה בפרודוקטיביות, שתלויה בהצגתן והטמעתן של טכנולוגיות חדשות, המאפשרות ייצור של מגוון המתרחב תמיד של סחורות ושירותים, תוך ניצול פחות ופחות ממשאבי כדור הארץ.

קובעי מדיניות, והציבור הרחב, מבינים את החשיבות של חדשנות. אך סדר היום של החדשנות בימינו שבוי בידי קבוצה קטנה של משקיעים וחברות עסקיות, שהערכים והאינטרסים שלהם אינם משקפים את צרכי החברה. עובדה זו לא מקבלת את תשומת הלב הראויה.

בכלכלות המתקדמות של ימינו, חברות פרטיות מבצעות את רוב עבודת המחקר והפיתוח. חלקו של המגזר הפרטי מכלל הוצאות המחקר והפיתוח נע בין 60% בסינגפור, ל-78% בדרום קוריאה, כשארצות הברית נמצאת קרוב יותר לנתון הגבוה עם 72%. אבל המגזר הציבורי הוא שמספק את התשתית החברתית, החוקית והחינוכית, ההכרחית למחקר והפיתוח הפרטי.

חדשנות במגזר הפרטי תלויה, באופן מכריע, במימון ממשלתי של מדע ומעבדות מחקר. והיא נשענת על מדענים שהוכשרו באוניברסיטאות שנתמכות מכספי ציבור. המדינה היא שמעניקה למובילי החידושים זכויות על המצאותיהם דרך מערכת רישום הפטנטים, ומבטיחה את הניכוס הפרטי של רווחי המחקר והפיתוח על ידי חוקי החוזים והעבודה. לא פחות מכך, מחקר ופיתוח פרטיים מסובסדים באופן נרחב על ידי המדינה, דרך מערכת המיסוי ובאמצעים נוספים.

התפתחות טכנולוגית שהולמת ערכים דמוקרטיים

כחברה, עלינו להתעניין לא רק בכמה חדשנות מתקיימת, אלא בסוגים השונים של טכנולוגיות חדשות הנמצאות תחת פיתוח. עלינו להבטיח שאנו משקיעים בטכנולוגיות בטוחות, שאינן פוגעות בסביבה, ושמעצימות, לא רק מחליפות, את העבודה הנעשית על ידי עובדים בשר ודם. עלינו לוודא שהטכנולוגיות הזוכות לפיתוח עולות בקנה אחד עם ערכים דמוקרטיים וזכויות אדם.

חברות עסקיות נוטות שלא לתת תשומת לב מספקת להשלכות של הטכנולוגיה שהן מפתחות על זכויות אדם, ולהשלכות שיש לחידושים דיגיטליים על תחום הפרטיות"

למרות המעורבות הגדולה של מדינות בתמיכה בחדשנות ובפיתוח טכנולוגי, ממשלות נוטות שלא להתייחס כמעט לכיוונים אליהם מתפתחת הטכנולוגיה בידיים פרטיות. אבל סדרי העדיפויות של חברות עסקיות מובילים אותן, לעתים קרובות, לתת-השקעה בטכנולוגיות שמשתלמות בטווח הארוך, כמו למשל כאלו המצמצמות את שינוי האקלים. סדרי העדיפויות האלו גם דוחפים חברות עסקיות שלא לתת תשומת לב מספקת להשלכות של הטכנולוגיה שהן מפתחות על זכויות אדם, ולהשלכות שיש לחידושים דיגיטליים על תחום הפרטיות.

חברות התרופות, למשל, מחפשות רווחים הקשורים בתרופות יקרות למחלות נדירות המשפיעות על אזרחי כלכלות מפותחות, במקום לפתח חיסונים למחלות טרופיות שמשפיעות על מיליונים בארצות עניות יותר.

יתרה מכך, חברות פרטיות נוטות להשקעת יתר באוטומציה, במטרה להגדיל את הרווחים בעבור ההנהלה והמשקיעים, על חשבון העובדים. התופעה הזו, כפי שהעירו הכלכלנים דארון אג'מולו ופסקל רסטרפו, עלולה להוביל לטכנולוגיות בינוניות באיכותן, שיש להן תועלות מעטות מבחינת הפרודוקטיביות הכוללת אך הן פוגעות באופן משמעותי בעובדים.

סדר העדיפויות המוטה של החדשנות

הקיבעון הנפוץ בנוגע לאוטומציה, עשוי להטעות גם את המשקיעים החכמים ביותר. ב-2016, אילון מאסק הכריז שהמכונית החשמלית הבאה של חברת טסלה, מודל 3, תורכב במפעל חדש ואוטומטי לגמרי; ובקצב בנייה שאינו אפשרי בעבור עובדים אנושיים. כעבור שנתיים התברר שחלקים מפס הייצור האוטומטי נוטים להפוך לצוואר בקבוק, והייצור התקדם בפועל בקצב איטי בהרבה מהיעדים שנקבעו. מאסק נאלץ להקים קו ייצור חדש, מאויש בעובדים, והודה בטעותו בציוץ בטוויטר כשכתב "בני אדם אינם זוכים להערכה המגיעה להם".

סדרי העדיפויות של מובילי החדשנות עשויים להיות שונים מאוד מאלו של רוב האנשים"

סדרי העדיפויות של מובילי החדשנות מעוצבים, באופן טבעי, על ידי המילייה החברתי והתרבותי שלהם. סדרי עדיפויות אלו עשויים להיות שונים מאוד מאלו של רוב האנשים, כפי שהראו פרופ' ג'וש לרנר והכלכלן רמאנה נאנדה מבית הספר לעסקים בהרווארד, במאמר שפורסם לאחרונה.

בארצות הברית, יש להון סיכון תפקיד גדול במיוחד במימון חדשנות בתחום חברות הסטארט-אפ. תעשיית הון הסיכון ריכוזית ביותר, ומחצית מההון המגויס בדרך זו מגיע מ-5% מהמשקיעים בלבד. כשליש מקרנות הון הסיכון בארצות הברית מרוכזות בשלושה אזורים – מפרץ סאן פרנסיסקו, ניו יורק רבתי ובוסטון רבתי – ומאזורים אלו גם מגיעים 90% מחברי הדירקטוריונים של קרנות ההשקעה המובילות. מדובר בחברות משפיעות במיוחד, שכן הן מתפקדות כ"שומרי הסף" עבור משקיעים אחרים.

הרקע החברתי והחינוכי של מי שמקבלים את ההחלטות בנוגע להשקעות של קרנות הון הסיכון הומוגני באותה מידה. לרנר ונאנדה מצאו ששלושה מתוך כל ארבעה שותפים שמחזיקים בלפחות מושב אחד בדירקטוריון של קרנות הון הסיכון, למדו באחת מאוניברסיטאות ה"אייבי ליג", במכון הטכנולוגי של קליפורניה או בסטנפורד. כמעט שליש הם בוגרי הרווארד או סטנפורד. ניתן להניח שהחלטות על מימון שמתקבלות בקרנות האלו מושפעות מההרכב החברתי של קבוצת בעלי השליטה.

לרנר ונאנדה מעלים במחקרם את ההשערה שהריכוז הגאוגרפי של הקרנות תרם להתרוקנות שאר חלקי ארצות הברית מיוזמות של חדשנות. "קרנות הון סיכון המבוססות בערים אחרות", טענו, "היו עשויות לבחור להשקיע במיזמים עסקיים אחרים, בהינתן נקודת המבט השונה שלהם על הכלכלה המקומית".

סדר היום החברתי נעדר גם מתכניות החדשנות הממשלתיות

סדרי עדיפויות מוטים נותנים את הטון גם בתכניות חדשנות ציבוריות. התכנית הגדולה ביותר התומכת בחדשנות בהיי-טק בארצות הברית היא DARPA  – הסוכנות הצבאית לפרויקטים מחקריים מתקדמים. כפי ששם התכנית מרמז, ההשקעות שהיא מבצעת מכוונות לשימושים צבאיים. בעוד פרויקטים רבים של DARPA  הניבו גם יישומים אזרחיים (ראויים לציון ביניהם האינטרנט והג'י.פי.אס), סדרי העדיפויות של התכנית מוכוונים באופן מובהק על ידי שיקולים ביטחוניים.

אם מטרתו של הפיתוח הטכנולוגי היא לשרת את החברה, אז כיוון הפיתוח הטכנולוגי צריך לשקף סדרי עדיפויות חברתיים"

ל-ARPA-E, התכנית המקבילה לDARPA שמתמקדת בטכנולוגיות של אנרגיה ירוקה, תקציב המגיע בקושי לעשירית מזה של התכנית הביטחונית. המחדל הגדול ביותר הוא, ככל הנראה, שאין אף ממשלה בעולם המפעילה תכניות ייעודיות למימון פיתוח טכנולוגיות ידידותיות לעבודה ולעובדים.

אם מטרתו של הפיתוח הטכנולוגי היא לשרת את החברה, אז כיוון הפיתוח הטכנולוגי צריך לשקף סדרי עדיפויות חברתיים. ממשלות נמנעו מלממש את אחריותן בתחום זה, בשל האמונה הרווחת שקשה לשנות את המסלול של התפתחות טכנולוגית. אבל האמת היא שמעולם לא ממש ניסינו להטות את הטכנולוגיה לכיוונים הרצויים לכלל החברה. החדשנות היא תחום חשוב מדי מכדי להשאירו בידי חדשנים מקצועיים בלבד.

______

דני רודריק, פרופסור לכלכלה פוליטית בינלאומית בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד, הוא מחבר הספר Straight Talk on Trade: Ideas for a Sane World Economy.

© Project Syndicate, 2020