"אני לא בתוכנית הזו בשביל הכסף. אני מרגישה צורך להחזיר למקום הזה, ואני גם מרגישה שאני מתפתחת בו", אומרת לילך בירט (37), "יש משהו מיוחד בתוכנית הזו. יש תחושה של בית".
המילה 'בית' חוזרת על עצמה הרבה בשיחות עם עובדי תכנית קרב, הנאבקים כעת נגד סגירתה. הם מושקעים בבית הזה הרבה מעבר למשמעות של עבודה במובנה הצר. זה אולי מסביר מדוע רבים מהם המשיכו להתנדב ולהפעיל את תלמידיהם, גם אחרי שהוציאו אותם לחל"ת בחודש מרץ.
עכשיו כשהבית עומד נוכח חורבן, והעובדים נאבקים על המשך קיומה של התכנית, השאלה שנשארת פתוחה היא: למה שמישהו ירצה לסגור את התוכנית המרכזית שמנגישה חוגי העשרה לילדים בפריפריה, תכנית עטורת שבחים, הפועלת בישראל מזה 30 שנים?
לילך בירט (37): ״כילדה, קרב הצילה אותי״
סיפור האהבה של בירט עם קרב התחיל עוד בבית הספר היסודי. "עד כיתה ה' הייתי ילדה מופנמת. לא היו לי הרבה חברים. נתנו לי כל מיני כותרות ואבחונים 'הפרעת קשב וריכוז', 'בעיות רגשיות'. בכיתה ה' הגיעו שני מורים מקרב, אורלי ועמיר. עד היום אני זוכרת את השם שלהם. הם הצילו אותי, אפשרו לי להיפתח, להביא את עצמי לידי ביטוי. החיים שלי ממש מתחלקים ללפניהם ואחריהם".
בירט עובדת בתכנית 9 שנים ומלמדת תיאטרון בבתי ספר באזור חולון ובת ים. היא גם עובדת כשחקנית וכמנהלת בית ספר למשחק ביבנה, כולל הרצאות וסדנאות למחנכים ולתלמידים. "בהרצאות שלי אני גם מספרת על זה, על התפקיד הראשון ששיחקתי בחיי בזכות שני המורים הללו מקרב. כשסיימתי לימודי משחק והיה לי ברור שאני רוצה להיות כזו".
איתמר דניאלי (36): ״חיוך על הפנים של ילדי עוטף עזה״
"מה שעצוב לי, זה שכולנו מדריכים מאוד מקצועיים ואיכותיים. עם המון שנות וותק", אומר איתמר דניאלי (36) מקיבוץ סעד, שמדריך 4 שנים משחקי כדור בבתי ספר בשדרות וביד מרדכי. "לא מפטרים אותנו כי התכנית הזו לא מספיק טובה או אמינה. זה לא המצב. המצב הוא שיש איזו אי וודאות במדינה ובעולם, מתחים פוליטיים בין המשרדים וזה בסוף פוגע באזרח הקטן שעובד בתוכנית קרב״.
מי שבאמת צפוי להיפגע לדבריו, הם דווקא 300 אלף ילדי הפריפריה המקבלים כיום שירותים ופעילות מהתוכנית. ״אתה רואה ילד שמערכת החינוך כמעט ויתרה עליו ומוצא אצלך מפלט, במשחקים, בג'אגלינג, בכדורגל ובג'ודו, באומנות ובריקוד. זה ילדים שלא בטוח שיקבלו את זה במקום אחר. אני אומר את זה גם בתור אבא – אנחנו גרים בעוטף עזה, וכשהילד שלי חזר מחוג אילוף כלבים, או תיפוף או ריקוד – ראית את החיוך שלו על הפנים. איך הילדים זורחים. לפעילות הזו יש משמעות אדירה למשל עכשיו בתקופה של הסלמה ביטחונית".
ניבין אזחימאן (40): ״לא הגיוני שלדבר כזה אין תקציב״
"אותנו המדריכים ממזרח ירושלים עוד לא החזירו מחל"ת מאז מרץ", אומרת ניבין אזחימאן (40), רכזת תחום האוריגמי בירושלים, ומדריכה בעצמה בחמישה בתי ספר בעיר. אזחימאן עובדת בתכנית 18 שנה, מאז גיל 22. ״אני יושבת בבית וכל הזמן ורק חושבת על הילדים ומחכה לחזור לפגוש אותם".
לדבריה, תכנית קרב היא דבר שאין לו תחליף, בוודאי לא במזרח ירושלים ובשכונותיה החלשות יותר. "זו פעילות שפונה לכולם – גם לתלמיד החזק וגם לחלש. כשילד לומד לקפל דמות של ציפור או בית –הוא לומד גם הנדסה, ולקרוא תרשים. הוא לומד גם על עצמו – הוא מצליח. זה לא הגיוני שאומרים שלכזה דבר אין תקציב. אני מקווה מאוד שאצליח לשמור על מקום העבודה שלי״.
נאיפה ח'ליליה ביידוסי (39): ״כל הזמן חושבת על 100 המדריכים שבאחריותי״
"גם בשנה שעברה היה לנו משבר. הוציאו אותנו למכרז ולא ידענו מי יהיה הזכיין", מוסיפה נאיפה ח'ליליה ביידוסי (39), רכזת פעילות תכנית קרב במזרח ירושלים. ביידוסי התחילה להדריך בתכנית בגיל 22 ועובדת בה 17 שנים. "פחדנו שיהיו קיצוצים, שיצמצמו בכוח האדם ובהיקף הפעילות. כשכבר צלחנו את המכרז – הגיעה הקורונה.
״הוציאו אותנו לחל"ת, ועכשיו אנחנו מפחדים לאבד את הפרנסה ואת העבודה שאנחנו כל כך אוהבים, ומה יהיה גם עם התלמידים שלנו? שיעורים שלנו נותנים לילדים תקווה. חלקם חווים בהם הצלחה בפעם הראשונה. בימים שבהם יש פעילות של קרב יורד שיעור ההיעדרויות".
לדבריה, עד עכשיו התקשתה בכלל לחשוב על עצמה נוכח האיום המתקרב של הפיטורים. "אני עוד לא מגיעה לחוש את הפחדים שבתוכי. אם המצב יתדרדר אני מניחה שזה יגיע, אבל אני כל הזמן חושבת על מעל 100 מדריכים שבאחריותי. אני כל הזמן מנסה לשדר תקווה וחיוביות, שיימצא פיתרון. האנשים אצלנו מוכשרים מאוד, אבל הרבה מהם בגיל שכבר קשה למצוא עבודה אחרת. גם לצעירים זה לא פשוט עם שיעורי האבטלה עכשיו".
״תכנית קרב צריכה היתה להיות הליבה של מערכת החינוך״
בירט כבר שבעת קרבות. "זה מגוחך שכל שנה אנחנו צריכים להיאבק מחדש על הקיום שלנו, והפעם אני לא אופטימית. זה נורא שאין תקציב למשהו שהוא בבירור – סופר חשוב. מתייחסים לחינוך כאל מותרות. גם מתמטיקה ותנ"ך זה חשוב, אבל אלה השיעורים היחידים שבהם ילדים באים באמת לידי ביטוי. זו המשמעות של חינוך". לדבריה, דווקא תוכנית קרב, צריכה הייתה להיות ה'ליבה' של מערכת החינוך.
"אני ממש לא מאמין לאמירה הזו שאין כסף להפעיל את תוכנית קרב" מוסיף דניאלי. "אני קורא בעיתון שלמדינה יש יתרות מטבע חוץ במאות מיליארדים. למדינת ישראל לא חסר כסף, יש לנו גז, טכנולוגיה, אנחנו מובילים בכל כך הרבה תחומים. הקימו פה ממשלה כל כך רחבה – כסף הוא בטוח לא הבעיה".
"אנחנו גם לא מנותקים מהמציאות" הוא מוסיף. "אנחנו מבינים שהמצב הוא אחר, שונה ומאתגר. אבל אנחנו לא מפחדים מאתגרים, וזה גם מה שאנחנו מנסים ללמד את הילדים. אני בטוח שכמו שהמדריכים שלנו ידעו להירתם להפעיל את בית הספר של הקיץ הם יוכלו להירתם גם לכל משימה אחרת שהמדינה זקוקה לה היום לפתיחת שנת הלימודים הבאה. מגייסים עכשיו 'עוזרי הוראה' – עובדי קרב ישמחו להיכנס מתחת לאלונקה ולתת פתרונות יצירתיים".
