שלושים גברים, נערים וצעירים, עמדו בתור ואנסו נערה בת 16 באילת. הסיפור הזה הכה בי באמצע היום, כשעבדתי במשרד. לא יכולתי להמשיך לעבוד. לא הצלחתי להפסיק לחשוב – מי הם אנשים אלה? למה הם עשו את זה? מי הם אלה שידעו שזה קורה ולא נכנסו ועצרו את המעשה? איך אף לא אחד משלושים הגברים האלה לא חדל את המתרחש, לא ניסה בגופו לעצור את המחזה השטני הזה? בסדום הזו לא היה אף לא צדיק אחד.

אני לא שופט ולא עורך דין. לא אפסוק את עונשם הגברים האלה. אני גם לא יודע מה העונש שיסייע לנו, כחברה. אני איש חינוך. וכאיש חינוך, אני שואל את עצמי איך זה קורה, מה מוביל א.נשים לבצע מעשה כזה.

מה מוביל א.נשים לבצע מעשה כזה?

אני מרכז ומדריך סדנאות ב'לגעת בזה – חינוך מיני ומגדרי' במרכז הדרכה 'המעורר'. לפעמים בסדנאות נערים מעלים את פרשת איה נאפה. 'אני מפחד שיקרה משהו ויעצרו אותי', הם מודים. או ששואלים 'אתה איתן או איתנו?'. הם שואלים את השאלה הזו כי בתוך בליל הרעשים הפנימיים והחיצוניים, הם לא מצליחים לפרש לעצמם מה קורה סביבם.

יש לי תשובה קבועה לשאלה שלהם. אני אומר שמגיעים להם הנאה, התלהבות ומפגשים מיניים כיפיים, שבהם הם ילמדו דברים חדשים על עצמם ועל האחר.ת. ואז אני מנמיך את הטון, ואומר שלא מגיע להם, לאף אחד מהם, מפגש מיני עם מישהי.ו שלא רוצה בכך. ושלמען עצמם, אני מבקש מהם שלא להיות במצב הזה.

נעורים במציאות רווית אלימות

הנערים האלה חיים במציאות רוויית אלימות, עד כדי כך שהם כבר לא רואים אותה כאלימה. לימדו אותם בגיל שנתיים להסתיר את הדמעות שלהם. בגיל 3 לימדו אותם שהם צריכים תמיד "להיות חזקים", ובגיל 5 שאלימות כלפי נשים זו דרך לגיטימית להראות להן חיבה. בגיל 8 לימדו אותם ללכת מכות אחד עם השני ולהסתיר את זה שכואב להם, ובגיל 12 לאונן תוך צפיה בפורנו; בגיל 14 הסבירו להם שאסור להם לשאול, ובגיל 16 שהדבר הכי חשוב זה "להיות גבר" ושלהיות גבר זה אף פעם לא להגיד לא למין.

אני מעניק להם בסדנאות שני כללים שיכולים לעזור להם – לא לקיים מגע מיני כשהם שיכורים; ואם הם נכנסים לחדר שיש בו נערה אחת וכמה נערים, שילכו ממנו. פשוט שיסתובבו, ויצאו.

אי אפשר ללמד 'סור מרע' בלי ללמד 'עשה טוב'

בסדנה למחנכות על הבניית הגבריות אני מדבר איתן על 'בערות' ועל האופן שבערות זו משפיעה על המבנה החברתי כולו. לא עודדו אצל הנערים פיתוח של אוריינות רגשית או דו-שיחית, והם נותרו בבערותם. הם שולטים רק בחצי מהכלים שהנפש שלהם זקוקה להם. והם גדלים להיות גברים בני 25, 30, 40, ואני רואה אותם סביבי. רואה את הבערות שנכפתה עליהם בילדות.

אני חושבת על 30 הגברים האלה, ואני רותחת, זועמת. זה מחריד. אבל אז אני נזכר בשיעור נוסף שההדרכה לימדה אותי – שאי אפשר ללמד 'סור מרע', בלי ללמד 'עשה טוב'. זו אפילו לא בחירה ערכית שלי, זה פשוט לא עובד, בלתי אפשרי. אף חניכ.ה לא תקשיב לך אם תנסי ללמד אותה רק 'סור מרע'. אני חייבת ללמד גם 'עשה טוב'. ובאמת מגיע להם.ן טוב.

להילחם ביום יומיות של האלימות

בתוך כל האלימות והרוע, יש כמה דברים שאני יודע שהם נכונים. אני יודע שחשוב למצות את הדין עם שלושים הגברים האלה. אני לא יודע מה הדין צריך להיות, ואני לא יודע איזה דין יעזור להם להיות אנשים טובים יותר, או מה יסייע לה לבנות מחדש את החיים שקרסו בליל בלהות אחד.

אני יודעת שלמרות כל המילים שכתבתי, לא קיימים הסברים ומילים שינקו מאדם את אשמת האלימות שהוא הפעיל. לאחר כל הכפייה המגדרית וההבניות והבערות, האדם בחר בחירה לבצע מעשים רעים. להוריד נפש של נערה בת 16 לשאול, לקחת ממנה את גופה ונפשה. אין בעולם נסיבות סביבתיות שיזכו אותו מאשמה על כך. הוא יישא באחריות, ואין זה משנה מהן הנסיבות.

ואני יודעת, שבכדי לדבוק בכעס ובאהבה, ובקשר העמוק שביניהם, אני צריך להילחם ביום-יומיות של האלימות. אני חייב לדמיין אותה קרוב, לדמיין את החניכות והחניכים שנפגשתי איתן.ם לאורך השנים. להבין שהאלימות היא כל-כך קרובה דווקא בגלל היום-יומיות שלה. לבקש שלא להתרגל, כי אחרת אאבד משהו מהאנושיות שלי. ואסור לי לתת לזה לקרות.

נערה יקרה ואהובה – את לא לבד. אני פה, אנחנו פה:

1202: קו סיוע לנפגעות תקיפה מינית

1203: קו סיוע לנפגעי תקיפה מינית

04-6566813: קו סיוע לנפגעות אלימות ותקיפה מינית בחברה הערבית

02-6730002: קו סיוע לנשים ונערות דתיות נפגעות תקיפה מינית

02-5328000: קו סיוע לגברים ולנערים דתיים נפגעי תקיפה מינית​