מחקר חדש שנערך באוניברסיטת הרווארד בארה"ב מערער את הנחת המוצא הנפוצה בקרב מקבלי ההחלטות במדינות שונות, לפיה הפעלת מסגרות לימוד לילדים קטנים מהווה סיכון נמוך יחסית להדבקה בקורונה. המחקר מצא ריכוזים גבוהים של הנגיף בדרכי הנשימה של ילדים קטנים. עם זאת, המחקר נערך בתנאי מעבדה, ולא ברור אם ממצאיו אכן מתבטאים בהדבקה בפועל.
המחקר בהרווארד, שהתפרסם החודש בכתב העת JAMA, מדד את העומס הנגיפי – כמות הנגיף שנמצאת באף ובריאות של מי שנושא את הנגיף. הוא נערך בקרב 145 מטופלים – הקבוצה הגדולה ביותר עד כה במחקר מסוג זה. החוקרים ד"ר לייל יונקר ואליסיו פסאנו מצאו עומס גבוה של הנגיף בדרכי הנשימה של ילדים חיוביים לקורונה, ללא הבדל בין פעוטות לבין בני נוער. הם ציינו שילדים בימים הראשונים לאחר ההדבקה יכולים להראות עומס נגיפי דומה למבוגר המאושפז במצב קשה.
שאלה חיונית לתפקוד החברה
חלקם של ילדים בהפצת נגיף הקורונה הוא שאלה פתוחה עם משמעות רבה לתפקוד החברה בצל המגפה. אם ילדים מפיצים את הנגיף בקלות, פתיחת בתי הספר, אפילו ב'קפסולות' של 18 תלמידים, עלולה להביא להתפרצות משמעותית.
בתחילת יולי פרסם מרכז המידע והידע למערכה בקורונה, הפועל כחלק מאגף המודיעין בצה"ל, נייר עמדה לפיו חלקם של ילדים בהפצת הנגיף אינו ברור. נייר העמדה סיכם את המחקרים הקיימים בנושא בטענה שילדים מעל גיל 10 מפיצים את הנגיף לא פחות ממבוגרים, אך מתחת לגיל 10, המחקר מצביע שמדביקים ונדבקים פחות. מסקנה זו באה לידי ביטוי במתווה פתיחת מוסדות החינוך שאומץ, לפיו גני הילדים וכיתות א'-ב' יפעלו כרגיל, תלמידי כיתות ג'-ד' ישהו חמישה ימים בשבוע בבתי הספר במסגרת קפסולות (קבוצות קטנות), ותלמידי כיתות ה' ומעלה ישהו בבתי הספר יומיים-שלושה בלבד, בין היתר כדי להפחית את הסיכון להדבקה.
בקוריאה הדרומית מצאו פחות הדבקות בקרב ילדים קטנים
אחד המחקרים שצוות מרכז המידע והידע כינה "מהמקיפים ואיכותיים ביותר" ואף עורר הדים בינלאומיים פורסם ביולי האחרון בכתב העת "Emerging Infectious Diseases". המחקר, שערך יאנג ג'ון פארק מהמרכז למניעת ובקרת מחלות בקוריאה הדרומית, התבסס על 59,000 חקירות אפידמיולוגיות במדינה. הוא מצא כי בני בית של חולים מאומתים בקורונה בגילי 10-19 חלו יותר מאשר בני בית של חולים מאומתים בכל גיל אחר – 18.6 מהם חלו. מאידך, בני הבית של חולי קורונה מאומתים בני 0-9 נדבקו בשיעור הנמוך ביותר – 5.3% בלבד. רבים הבינו את ממצאי המחקר כהוכחה לכך שילדים קטנים מהווים פחות סיכון להדבקה.
עם זאת, חשוב לשים לב לכך שהחקירות האפידמיולוגיות בקוריאה הדרומית, בדומה לישראל, מבוססות על נקודת הנחה שבן המשפחה הראשון שחווה את תסמיני המחלה הוא מקור ההדבקה במשפחה. במקרה של ילדים, ההנחה הזו אינה בהכרח נכונה: ילדים חיוביים לקורונה נוטים להיות א-סימפטומטיים, וקיים סיכוי שחלק מהילדים הא-סימפטומטיים הם אלו שהדביקו את בני משפחתם, בעוד החקירות האפידמיולוגיות הצביעו על בן משפחה אחר כגורם המדביק במשפחה.
בין המעבדה לשטח
אז מי צודק – הדרום-קוריאנים, או החוקרים מהרווארד? מצד אחד, הממצא של עומס נגיפי גבוה בקרב ילדים יכול להצביע על פוטנציאל הדבקה גבוה של ילדים, גם קטנים, ובכך לסתור את המחקר הדרום קוריאני עליו מתבססות ההחלטות על פתיחת מוסדות החינוך היום.
מצד שני, גם לתוצאות המחקר שנערך בהרווארד יש סייגים: המחקר הוא אמנם הגדול ביותר שהתפרסם בנושא, אך הוא עדיין נעשה בהיקף קטן יחסית. בנוסף, הוא מתאר ממצאי מעבדה, ולא הדבקות אמיתיות בשטח. יכול להיות שלמרות שקיים ריכוז נגיף גבוה באף של ילד קטן, הנגיף לא מגיע ממנו אל אנשים אחרים – למשל, בגלל שהוא נושף פחות אוויר מאשר מבגורים או ילדים גדולים ממנו, או מכיוון שהוא נמוך יותר משאר בני המשפחה. מחקרים אמנם הוכיחו שכשמדובר בשפעת, ההבדלים האלה לא מונעים מילדים קטנים להפיץ את הנגיף, אך עד כה, לא ידוע האם הם תקפים גם לקורונה.
