חוקרים בריטים פרסמו היום בכתב העת הרפואי של בריטניה (BMJ) פרשנות בה הציגו כלי לניהול הסיכון להדבקה בקרונה.
הכלי, המתבסס על "מטריצה" מוכרת מתחום ניהול הסיכונים, ולוקח בחשבון פרמטרים כגון צפיפות, חבישת מסיכות, האם האירוע מתקיים בפנים או בחוץ, זמן המפגש, והאם מדובר באירוע שקט, או כזה כולל צעקות או שירה.
לפי החוקרים, חוק הריחוק החברתי של 2 מטר הוא שרירותי, ומבוסס על מחקרים משנות ה-40 של המאה הקודמת. מחקרים אלו לא לוקחים בחשבון משתנים כמו עטיית מסיכה, תנועת אוויר וחוזק הדיבור, העשויים להשפיע על מרחק הפיזור של טיפות הרוק המדבקות.
השימוש בכלי לניהול הסיכון להידבקות
הכלי מחולק לקטגוריות אנכיות לפי הצפיפות באירוע ומידת האוורור בו, ולקטגוריות אופקיות לפי אופי האירוע, אמצעי ההגנה ומשך המפגש. כדי להגיע להגדרה של רמת הסיכון יש למצוא את הצטלבות הקטגוריות המתאימה. אם המשבצת ירוקה, הסיכון להדבקה נמוך. משבצת כתומה מעידה על סיכון בינוני, ומשבצות אדומות מסמלות סיכון גבוה להדבקה.
כך לדוגמה, ישיבה בכיתת לימוד מלאה, עם מסכות, היא אירוע בחלל פנימי מאוורר היטב, בתפוסה גבוהה, עם מגע ממושך, תוך דיבור וחבישת מסכות – והסיכון בה הוא בינוני לפי המטריצה.
לפי החוקרים, הכלי שפיתחו יכול לאפשר יותר חופש בתנאים "ירוקים", ולהוות אזהרה לגבי קיום תנאים "אדומים" ומסוכנים יותר. הם מזהירים כי מבוגרים עם תסמינים לקורונה, שמוציאים יותר נגיף בכל טיפה מאשר אנשים ללא תסמינים, צריכים בכל מקרה להתבודד, ושהמודל לא בהכרח חל עליהם. בנוסף, לדבריהם צריך עוד לחקור יותר לעומק את המשתנים של רמות הסיכון להדבקה בחללים סגורים.
