החום עולה מהאספלט והחולות בצהריי יום אוגוסט חם בירוחם. תחת הציליות הנפרשות במגרש בית הספר היסודי הממלכתי-דתי 'קול יעקב', מתרוצצות המורות לסידורים אחרונים.

"בימים רגילים היינו פשוט מפצלים את הכיתה לשתיים או שלוש קבוצות. היום אין לנו את המקום", אומרת מרים מגנהיים, מורה בבית הספר מזה 21 שנה ורכזת פדגוגית. היא מלמדת את כל מקצועות היסודות מכיתות ב' עד ו', והשנה תהיה מחנכת כיתה ג'. "אז נשב במסדרון ובחוץ. מה רע?"

ציליות בחצר בית הספר 'קול יעקב' בירוחם תחתיהן אמורים ללמוד תלמידות ותלמידים (צילום: דוד טברסקי)

אחר הצהריים יגיע בנה של מגנהיים לעזור לה לקדוח, להבריג ולהתקין דברים בכיתת האם שלה, וגם בכיתת הקפסולה השנייה בה תלמד. "בכל שנה, שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים, אני מתחילה לקשט את הכיתה שהכל ייראה טיפ טופ", היא אומרת. "השנה יש שתי כיתות ולכן אני עובדת גם אחר הצהריים".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ועדת החינוך החינוך יצאה בשבוע שעבר בקריאה לשר החינוך לשנות את מתווה הלמידה בבתי הספר היסודיים, ולאפשר לתלמידים ללמוד שבוע למידה מלא בבית הספר. נכון להיום, פחות משבוע לתחילת שנת הלימודים, השינוי הזה כנראה לא יקרה. אך בירוחם לא מודאגים. תלמידי שני בתי הספר היסודיים בעיר ילמדו שבוע למידה מלא (ואף יותר). כיצד יעשו זאת בת הספר? שילוב חכם בין מערך הלמידה המשלימה, החינוך הבלתי פורמלי, מרחבי תרבות וחינוך, מעט הסתמכות על כוח עזר חדש, וסידור יעיל של מרחבי הלמידה, שיכללו גם למידה באוויר הפתוח.

בחום הזה בחוץ?
"נהיה רק בבקרים בחוץ, כשמזג האוויר עוד נעים", אומרת מגנהיים. "לכל כיתה יהיה המרחב המוצל שלה. השיעורים הראשונים יתחילו עם תפילה, רובם שיעורים תורניים. נצטרך ללמוד להתאים חלק מהתוכן לצורה החדשה; ללא לוח, ללא כיתה מסודרת ובלי מחשבים".

קוראים לזה למידה דיפרנציאלית; ואם אתם הורים לילדים בבית הספר היסודי עוד תשמעו את המושג הזה לא מעט פעמים בשנה הקרובה. ב'קול יעקב', הלמידה תתקיים במסדרונות שיתמלאו בכסאות, שולחנות ושטיחים; במרחבים ייעודים שהעלו עד היום אבק, ובכיתות שלא משמשות עוד ככיתות לימוד. אפילו הספרייה סודרה מחדש כדי שתוכל לשמש מרחב לשתי קפסולות לפחות. מטרת הלמידה הדיפרנציאלית לאפשר לימוד ברמות קושי שונות לילדים במקצועות החשבון, האנגלית, המדעים ועוד, כאשר השיעורים יתקיימו במקביל במספר מרחבים והמחנכת 'תזגזג' בין הקפסולות ובין רמות הלימוד השונות.

בית הספר קול יעקב בירוחם. "מנצלים כל פיסת מרחב אפשרית" (צילום: דוד טברסקי)

בית הספר 'קול יעקב' מחולק למספר רב של ביתנים בהם כיתות, אולמות, חדרים לצוותים הפדגוגיים ועוד. במבנה של שכבת ג', שמגנהיים תלמד בו בשבוע הקרוב, היו אמורות ללמוד חמש כיתות, אך השנה ילמדו בו רק שתי כיתות שיפוצלו לארבע קפסולות. חדר נוסף ישמש את המורות. "מנצלים כל פיסת מרחב אפשרית", אומרת מגנהיים. "וזה לא רק הכיתות. יהיו רק מספר מצומצם של מחנכות, לעשות הכל כדי לשמור על הבטיחות".

את לא מודאגת מכך שהישיבה על הרצפה במסדרונות ובחצר, תפגע באיכות הלמידה?
"רעש ולמידה על הרצפה אינם מרתיעים אותי. התלמידים משוחחים, משחקים, רבים, וזה חלק משמעותי מהלמידה בסופו של דבר. יש לי את מה שאני רוצה ללמד. עכשיו האתגר הוא להתאים את התוכן למשחק. בחוץ אי אפשר ללמד רק עם ספר ומחברת".

"להיכנס לעומק, לא לרוחב"

"הלמידה בקבוצות הקטנות מאפשרת לך 'פחות, אבל יותר", אומר אסף שלו, מנהל המרכז למדעים ביישוב, שכיתות המרכז שלו יעברו הסבה לכיתות לימוד עבור תלמידי כיתות ו' שלא יגיעו למבנה בית הספר שלהם השנה, למעט באירועים מיוחדים. למרות השינויים במבנה, מרכזי המחשוב והרובוטיקה יישארו במקומם ויכנסו לתוך מערכת השעות של התלמידים.

אסף שליו בכיתת רובוטיקה במרכז המדעים בירוחם. "מה שכן נפגע כאן, ללא ספק, הוא תפקיד הבייביסיטר החינמי של בית הספר" (צילום: דוד טברסקי)

"בלי קורונה מורה בבית ספר יסודי תלמד שש שעות, אבל במצב הנוכחי היא מלמדת רק שלוש שעות כל כיתה. ישראל היא שיאנית שעות הלימוד בבתי הספר אבל הקונצנזוס העולמי היום אומר שיש לצמצם את שעות הלימוד", אומר שלו ולא חוסך ביקורת מהתפיסה הרווחת בישראל לגבי תפקידו של בית הספר. "מה שכן נפגע כאן, ללא ספק, הוא תפקיד הבייביסיטר החינמי, שלצערי חלק מהציבור רואה כתפקיד המרכזי של בית הספר".

לעומת הערים הגדולות, שכדי להעמיד את מתווה הקפסולות שוברות את הראש על גיוס כח עזר, שיבוא בחלקו עם ניסיון חלקי בלבד, בירוחם הגיוס מוגבל מאוד ומרבית הלמידה תשען על המדריכים והמורים המקצועיים שעובדים ביישוב. כך למשל, תלמידי כיתות ד' יגיעו לבית הספר ביום שלישי וילמדו שלוש שעות חשבון ושפה, ואז ילכו ברגל למרכז המדעים ללמוד עוד שלוש שעות רובוטיקה עם מורה מוסמך.

מרכז המדעים בירוחם. המרחבים לא מקובעים. אם נבין שיש כיתה בבית ספר שנתקעה, היא תבוא למרכז ללמוד היסטוריה" (צילום: דוד טברסקי)

"אם לומר בכנות, לא נספיק ללמד את כל תחום הדעת שבשנה רגילה כן היינו מצליחים", אומרת מגנהיים. לדבריה, ארבע שעות בכיתה וארבע שעות בלמידה מרחוק לא יוכלו לאפשר למידה איכותית כמו למידה רציפה בבית הספר. "הנחת העבודה היא להיכנס לעומק, לא לרוחב. פחות כמות, אבל יותר איכות. המורות ילמדו את הדברים הבסיסיים והן גם אלו שיחליטו על התוספות לילדים".

"כולנו עולים השנה לכיתה א'"

השיח על מבנה הקפסולות בוחן בעיקר את הנושא הפדגוגי כאשר הדיון על עולמו הרגשי של הילד מקבל התייחסות מועטה יחסית. גל כהן, יועצת שכבות ד' עד ו' מודאגת מאוד מההשפעה החברתית של פיצול הכיתות. "כולנו עולים השנה לכיתה א'", אומרת כהן, שבשבוע האחרון מקיימת שיחות אינטנסיביות עם הורים ומורים על השיבוצים החדשים של התלמידים. "למה כיתה א'? כי השינוי הכי קיצוני במסגרת החברתית מתרחש במעבר הזה מכיתה א' לגן. לרוב לא מניחים את הדעת על כך, אבל ילד עם קושי חברתי שעבר דרך ארוכה עם החברים והמחנכים שלו במשך מספר שנים, פתאום מתערער כל עולמו במבנה החדש של הכיתה. יועצות בכל רחבי הארץ מתמודדות בשבועות האחרונים עם האתגר הגדול של בניית קבוצות חברתיות חדשות שיצליחו להקיף את מגוון הצרכים של התלמידים.

ילד עם קושי חברתי שעבר דרך ארוכה עם החברים והמחנכים שלו במשך מספר שנים, פתאום מתערער כל עולמו במבנה החדש של הכיתה"

"מחנך שרואה רק חצי מהכיתה שלו רואה בעצם חצי מהתלמידים. מספר ימים לפני פתיחת שנת הלימודים הילדים יושבים בבית ושואלים: 'החבר הטוב שלי איתי או לא איתי?' 'מי המחנכת שאני פונה אליה?'. בבית הספר היסודי, להבדיל מבחטיבה העליונה, המחנכת היא אדם שהולך עם התלמיד מספר שנים והוא פוגש אותה הרבה יותר מאת כל שאר המורות שלו, ועכשיו יש לו חצי מחנכת".

"בראש שלנו אנחנו רואים כיתה מהמאה ה-19"

ברחבי המרכז למדעים מפוזרים פופים, כורסאות, ומתקנים חדישים. זה נראה כמו מקום מעולה לפעילות העשרתית של אחר הצהריים אך הדמיון בינו לבין כיתת בית ספר מסתיים בלוח. "קשה לראות פה כיתה כי בראש שלנו אנחנו רואים כיתה מהמאה ה-19", אומר עידו פרומר, מנהל אגף החינוך של ירוחם, המנצח על מתווה החזרה ללימודים של היישוב. "אם ננסה לפרוץ גבולות ולראות במרחב כמרכז למידה מתקדם שאפשר להתנסות בו בלמידה טכנולוגית שמותאמת למאה ה-21, עם מדפסות תלת מימד, רובוטים, מחשבים מתקדמים ועוד, נצליח להעביר פעילות שמותאמת למה שאנחנו מבקשים".

מרים מגנהיים וגל כהן בבית הספר 'קול יעקב' בירוחם (צילום: דוד טברסקי)

פרומר מציג סל עשיר של פעילויות: הרבה יותר טיולים, לימודים חווייתיים במרכז המדעים והמוסיקה, הדרכות והכשרות שעד היום מומנו מכיסם של ההורים או מתרומות, ובמתווה החדש יהפכו לשיעורים שלמים. "יהיו פעילויות שיהיו סימסטריליות, רק חלק מהשנה. שיעורי רובוטיקה יילמדו בקפסולה אחת מספטמבר עד דצמבר ובקפסולה השנייה מינואר עד אפריל".

איך אמור להיראות שיעור במבנה שלא נועד להיות חלק מבית ספר?
"המרחבים לא מקובעים. אם נבין שיש כיתה בבית ספר שנתקעה, היא תבוא למרכז ללמוד היסטוריה. כל אחד לוקח את התלמידים שלו למרחב שלו ומלמד אותם מה שהוא מלמד. אגב, לא כולם בהכרח בכיתה אחת או באותו סידור של הילדים. המוותה של המשרד מאפשר הרבה דינמיות ומרחב החלטה למורים בשטח. בסופו של דבר, המורים הם אלו שיחליטו ביום הלימודים עצמו כיצד לסדר".

זה נשמע כמו בלאגן לא קטן.
"לילדים בכיתות הנמוכות זה יהיה קשה יותר אז אנחנו בונים להם תכניות מותאמות. תלמידי כיתות ו' אמנם יהיו מנותקים משאר החברים שלהם בבית הספר, אבל הם יזכו ללמוד שבוע למידה שלם במרכז חדשני וזאת בנוסף לכיתות שיהפכו לקטנות יותר".

"עד הקורונה חדשנות וטכנולוגיה נתפסו כמותרות"

שינוי אופן הלמידה בן מאה השנה לא קורה ביום אחד. תחת מתווה משרד החינוך, לקחו על עצמן העיריות להכשיר את המורים למעבר ללמידה מקוונת עשירה. "מערכת החינוך מורכבת מסטטוס קוו שהופר בצורה משמעותית", מסביר ד"ר אילן בן יעקב, האחראי על המרכז לחדשנות ביישוב. "המורים נתפסו ללא כלים באי וודאות גדולה. עד הקורונה חדשנות וטכנולוגיה נתפסו כמותרות".

איך נראית ההכשרה?
"בתי ספר שהיו זקוקים להדרכה בסיסית קיבלו השתלמות שהתקיימה בזום: טיפים פדגוגיים להוראה מהבית ועד אופני הוראה מורכבים של קבוצות קטנות, חקר שיתופי, הערכה חלופית ושלל מרכיבים פדגוגיים בלמידה מרחוק. עזרנו למורה להבין איך לוקחים שיעור בכיתה ולהפוך אותו לשיעור מקוון.

ד"ר אילן בן יעקב. "מערכת החינוך מורכבת מסטטוס קוו שהופר בצורה משמעותית" (צילום: דוד טברסקי)

"כל מפגש מתחיל בשעה של למידת כלים, שעתיים של עבודה עצמית ואז חזרה לתוצרים. בהתחלה היו מורים שהלכו לאיבוד בזמן העבודה העצמית. לא כל המורים ממשיכים לאורך כל הדרך, היו מורים שהגיעו לכאן, למרכז, עם מחשב כדי שנוכל ללמד אותם דברים. זה מאתגר".

כרכזת פדגוגית, גם מגנהיים מעבירה השתלמויות למורות על הלמידה ההברידית, בזום ובחדר המורים, ולא מסתירה את החשש מהידבקות בנגיף הקורונה. "אני צריכה מאוד להישמר. לא אגיד שאני לא חוששת ולא מפחדת. אני אדם שמאוד מחבק, וזה קשה. אבל אם מישהו חס וחלילה יהיה חולה הוא מכניס הרבה מאוד צוות לבידוד".

"השינויים בשטח, כפי שאנחנו רואים היום, הם השוליים. היציבות והחוסן שבזכותם נבנה הילד מתקיימים רק כשיש אמון בין ההורים למורים", אומרת כהן, וחוזרת לביקורת שהוטחה במורות בימי הקורונה. "השם של המורים הוכפש וצר לי מאוד על כך. מה שמסופר בתקשורת לא פוגש את השטח. המורים נותנים את נשמתם, את הימים והלילות, את המחשבות והחששות, רק מתוך רצון לעשות טוב ולקדם את הילדים. הורים – תאמינו בצוותים החינוכיים של הילדים שלכם. זה צריך להיות המסר של השנה הזו ובכלל".