גיל המעבר של נשים משפיע משמעותית על עולם העבודה, אך למרות זאת הנושא לא זוכה להתייחסות מצד המדינה, המעסיקים ואפילו העובדות עצמן. העובדה שנשים מהוות 47% מכוח העבודה בישראל, והכוונה להעלות את גיל הפרישה לנשים, רק מדגישות את החשיבות בהעלאת המודעות לכך.
בכנס שערכה לאחרונה האגודה הישראלית למשפט העבודה ובטחון סוציאלי, הדגים ד"ר גדעון קופרניק, מומחה לרפואת גיל המעבר, את ההשפעה על נשים עובדות באמצעות מקרה שפגש. "אחות טיפול נמרץ לב, שזה הטוֹפּ של האחיות, יושבת כמו חצי אלוהים, אמרה לי שעכשיו היא עובדת ברנטגן. כששאלתי מתי זה קרה, אמרה 'לפני שבעה חודשים, אז הייתה הווסת האחרונה'".
גיל המעבר הממוצע בישראל עומד על 49, אולם נשים מתחילות לחוות סימנים שלו כבר מגיל 45. לצד התסמינים הפיזיים של של גיל המעבר, מדגיש קופרניק כי יש גם תסמינים פסיכולוגיים כמו דיכאון וחרדה, אובדן זיכרון, קושי בריכוז, חוסר ביטחון וחוסר סבלנות. "זו השפעה משמעותית על איכות החיים, תפקוד ובריאות האשה", הוא מסביר.
על האופן בו משפעים התסמינים על נשים בעבודה אמר קופרניק כי "נגרמת הפרעה תפקודית- מכנית, פגיעה בריכוז ובלימוד. בנוסף יש הפרעה בעבודת צוות, יש קושי בשמירה על זמנים, יש ירידה ביעילות ובמוטיבציה, יש פגיעה בסיפוק וברצון להתקדם ויש ירידה בשעות העבודה ועלייה בימי המחלה".
בבריטניה, המובילה העולמית במחקר וההתייחסות לגיל המעבר ושוק העבודה, נשים דיווחו על ירידה של 35% באיכות החיים החברתיים וירידה של 35% בתפקוד בעבודה. "זה מאורע סופר דרמטי", הוא מסביר.
ההתעלמות רק מחמירה את המצב
"לדבר על הנושא זה 'אאוטינג' לעצמי", פתחה עו"ד דפנה שמואלביץ את דבריה בכנס, והוסיפה כי היא תמיד נמנעת להגיד את גילה. שמואלביץ, שהציגה מחקר משווה שערכה בנושא, החלה לעסוק בהשפעות של גיל המעבר על נשים עובדות אחרי "שרשרת אירועים שהובילה אותי למפגש עם ד"ר קופרניק".
על פי הנתונים שהציגה, ברחבי העולם ניתן לשהות שנשים בגיל המעבר עובדות פחות מגברים, ונעדרות מהעבודה יותר מהם, בגלל התסמינים. עוד נמצא כי אחת מתוך ארבע נשים בבריטניה עוזבת את מקום העבודה על רקע חוסר סבלנות ללקוחות ולעובדים נשים רבות דיווחו גם על ירידה בביצועים הפיזיים והקוגניטיביים, שמשפיעה דרמטית על האופן בו הן מוערכות במקום העבודה.
על פי שמואלביץ, בורוּת ובושה, גם מצד הנשים וגם מצד המעסיקים, הם שני המכשולים המשמעותיים לטיפול בתופעות גיל המעבר. את העובדה שמדובר "בנושא שלא מדברים עליו, כאילו זה נושא מביש", לדבריה, ניתן לראות בסקר שנערך בארה"ב, לפיו 50% מהנשים שלקחו חופשה בעקבות תסמיני גיל המעבר, לא דיווחו למעסיק על הסיבה האמיתית להיעדרותן.
"אין טיפול, לא במקומות העבודה ולא על ידי הרשויות אצלנו", אמרה, "והתוצאה היא, כמובן, גישה שלילית או מפלה במקום העבודה, אם זה מחמת מין או מחמת גיל או שניהם. הדברים האלה רק מחמירים את הסימפטומים של גיל המעבר, זה כדור שלג".
התייחסות או טיפול בנושא, טענה שמואלביץ, יכולים לתרום כלכלית למעסיקים. "זה הגיל שהילדים כבר לא בבית, ואפשר להשקיע בעבודה, יש פנאי ורצון", הסבירה, "יש פה עובדות מצוינות, שעם קצת מודעות וטיפול ניתן לקבל מהן הרבה יותר".
מנגד, ההתעלמות מהשפעות גיל המעבר מביאה לירידה משמעותית בתפקוד של העובדות. "בלי טיפול יש הרבה ימי מחלה, היעדרויות וביצועים לא אופטימליים" אמרה, "יש פה מיליון ורבע נשים, ציבור כל כך גדול של עובדות, והנושא הזה נדחק הצידה".
המודל הבריטי: יש ממי ללמוד
בריטניה, כאמור, מובילה בתחום הטיפול בנושא גיל המעבר. על פי שמואלביץ, בזמן שגם היום אין בכלל חומרים בעברית בנושא, כבר ב-2010 חולק למעסיקים בריטיים עלון מידע על בריאות תעסוקתית וגיל המעבר.
ב-2017 ערכה הממשלה סקר על השפעות גיל המעבר על עולם העבודה, ומאוחר יותר פרסם משרד הבריאות הבריטי קובץ הנחיות למדיניות פנים ארגונית בנושא. הממשלה פרסמה גם ערכת כלים בנושא, שגובש בשיתוף פעולה עם ארגון Henpicked, העוסק בגיל המעבר.
גם איגוד העובדים יוניסון הפיק וחילק חומרי הדרכה והצעות מדיניות בנושא למעסיקים במגזר הפרטי.
שמואלביץ הציגה את ששת העקרונות של המודל הבריטי לטיפול בגיל המעבר במקום העבודה, אותם הגדירה כ"דבר הכי חשוב שיש לה להגיד בנושא":
- העלאת המודעות דרך העברת מידע לעובדות ולמנהלים על גיל המעבר
- הדרכה למנהלים, הכוללת הסבר כיצד לדבר על הנושא עם העובדות
- יצירת מקורות תמיכה זמינים, כמו ממונה לגיל המעבר במקום העבודה
- פרסום הנחיות מדיניות בנושא במקום העבודה
- התייחסות מקלה ומתחשבת כלפי היעדרויות ו/או ירידה בביצועים של עובדות בגיל המעבר
- ביצוע התאמות במקום העבודה. כמו חלל עבודה אישי, התאמת הטמפרטורה, הנהגת שעות עבודה גמישות או עבודה מהבית, פינות מנוחה ועוד
