בני הולך לכיתה א׳. האם אני חושש? מאוד. שלא יאונה לו רע. שלא ירגיש בודד. שייצא להפסקה ולא יימצא את הדרך חזרה לכיתה. ומה אם יצטרך לשירותים, האם יעז לשאול את המורה או את אחד הילדים איך להגיע?

אני אב טרי, וקורע לי את הלב לשלוח את הקטן הזה, העדין, למערכת גדולה, קשיחה וכל כך הישגית. הוא יהיה אחד מ-33 תלמידים ותלמידות בכיתה. שוב: אחד מ-33 ילדים וילדות בכיתה אחת. ואולי יהיו בכיתה כאלה שמתבלטים קצת יותר, כמה פחות ביישנים ואחד מצחיק שכולם יזכרו מיד את שמו, גם המורה. ובני?

אולי הוא יחזור הביתה ולא בהכרח ירצה לספר. חוויות חדשות יתערבבו בלבו, והוא יעדיף לרוץ לשחק עם החברים המוכרים. בזמן המקלחת, או בארוחת הערב, או לפני השינה אשאל אותו שוב: "ילדי, איך היה יומך? דיברת? מישהו התייחס? היה לך כיף?" וסביר שהוא ישיב: "די, אבא, שאלת אותי כבר".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ולמחרת יקום ויילך שוב עם הילקוט שמגיע עד לחצי מגובהו, עם הספרים, המחברות העטופות, הלוח המחיק והעפרונות. ביום השני יש שיעור חשבון, ומה אם יאבד לו העיפרון? אולי יתעצב, אולי ייזכר שהדביק עליו יחד עם אמא מדבקה, ויחשוש לאכזב. וכך יעברו גם היום השלישי, והרביעי; השנה הראשונה והשנייה; ועוד רגע הוא יתגייס לצבא.

אני יודע שזה יעבור כך, בהרף עין. החיים לא מחכים. במה הוא ישתף אותי? האם ייתן לי לגשת, לעזור לו? לגן הוא הגיע פעם ענוד בשעון ורוד שקנה עם סבא. הוא אהב את השעון הזה לפחות למשך שישי ושבת, אבל בגן שני ילדים אמרו לו שזה צבע של בנות, והוא חזר הביתה, הוריד את השעון ולא ענד אותו עוד. מה הוא באמת הולך ללמוד בבית הספר?

אהוב לבי, בני בכורי, הילד הכי יפה וחכם שיצא לי להכיר באופן אובייקטיבי, עולה לכיתה א׳. האם אני חושש? מאוד. למורה שלו יש ניסיון של 30 שנים. זה מרגיע אותי, אבל גם מפחיד. אולי היא כבר על אוטומט. האם היא תראה אותו? לא את כישוריו בחשבון ובעברית, אותו, את מהותו.

אני שולח את בני למערכת החינוך הישראלית במלוא תפארתה וכיעורה. תפארתה, כי אני אוהב את החברה הישראלית על גווניה השונים, על כל מה שהיא. ומצד שני, הכיתות הגדולות, הלחץ, האלימות, והיעדר ההשקעה המשאבית הנאותה.

אני מאחל לבני שיימצא חבר טוב. חברה טובה. שיאהבו אותו, והוא אותם. שבכמה משפטים שתאמר לו המורה, הוא ירגיש טוב ובטוח בעצמו. שייפתח עצמאות, מחשבה וסקרנות. שיגלה בעצמו יצירתיות, כושר הנהגה וחברות.

אני סומך עליו. לא שלחתי אותו לבית ספר אקסקלוסיבי, או פרטי, לא עם אוכלוסייה מהמאיון העליון, ולא במבנה הכי מפואר. שלחתי אותו לליאו בק בשכונת הדר בחיפה, ואני חושב שמזה הוא ילמד הרבה, וייעשה לאדם טוב.
בהצלחה ילד שלי.