הורי הילדים ביסודי: "עוד יומיים הכל יכול להשתנות, קשה להעביר לילדים מסר של יציבות"

בכניסה לבית הספר הניסויי 'ארגנטינה' בקריית יובל בירושלים מצטופפים ליד השער הורים שמחבקים את ילדיהם. בפנים במגרש, עומד נגן סקסופון ונושף צלילים של שירי ילדים. רוב ההורים אומרים שלום לילדים בכניסה לבניין, ולא נכנסים איתם פנימה.

ענבר בלוזר-שלום מכניסה היום לבית הספר שני ילדים – אחת לכתה א', ואחד לכיתה ד'. בנה הקטן ייכנס לגן חובה. "יש הרבה התרגשות, אבל חשש מחוסר הוודאות והשינויים מיום ליום", היא מספרת, "היום אני מבינה איך הכל עובד, אבל עוד יומיים הכל יכול להשתנות. במצב כזה קשה להעביר מסר לילדים שיש יציבות בחיים". היא מספרת שבשבוע האחרון ביקרו ההורים עם הילדים בגן ובבית הספר, כדי ליצור היכרות ראשונית. בערבים התקיימו שיחות בזום של ההורים עם ההנהלה והצוות החינוכי.

נחמה יהושפט, אם לילד שעולה לכיתה ד', אומרת שלמרות האכזבה מהתנהלות הממשלה, היא סומכת על המנהלת וצוות המורים. "זכינו במנהלת שעשתה מאמצים מעל ומעבר כל השבוע", היא אומרת, "ההנהלה ממלאת את הוואקום שיצרו השלטונות". מהלימודים ב'קפסולות' של עד 18 תלמידים היא מרוצה, ואומרת ש"קבוצות קטנות זה דבר שאנחנו רוצים בכללי". החשש שלה הוא שהמורים לא יצליחו לעמוד בחובה לעטות מסכה: "אין לי מושג איך המורים יעבירו יום שלם עם המסכות, אני לא מצליח להחזיק עם זה יותר משעה".

שני בר סיני, שילדיה עולים לכיתות א' וג' אומרת: "אני מקווה שתהיה מספיק תשומת לב לכל ילד. בסך הכל אנחנו סומכים על בית הספר וזה נותן וודאות". היא רואה יתרון במתווה החדש: "הילדים יוכלו ללמוד בחוץ, זה דבר טוב עבורם".

תמר בנין, אם לילד שעולה לכיתה א' מספרת: "את ההכנות התחילו אתמול בערב, ארזנו ספרים ומחברות. אני בעיקר מתרגשת. אני לא חוששת מזה שבכיתות הצעירות לא מחלקים לקפסולות, לדעתי זה מהלך חכם".

בצל ההתרגשות פתיחת השנה, עומד החשש מעלייה בתחלואה שתוביל להפסקת הלימודים ומעבר ללמידה מרחוק. בלוזר-שלום אומרת: "אי אפשר להתייחס לירושלים כעיר אחת. אני מקווה שגם אם היא תסומן כאדומה זה יהיה ממוקד שכונות ולא כל העיר". תמר בנין מוסיפה: "בחודש מאי בית הספר נסגר לאחר שהייתה הדבקה. ברור לנו לחלוטין שזו מציאות שיכולה לחזור, אבל זה מה יש. יש לנו כבר תוכנית פעולה אם זה יקרה שוב – בעלי ואני נעבוד במשמרות מהבית".

התיכוניסטיות: "רצינו להיות ביחד בקפסולה, אבל פיצלו אותנו"

ב"תיכון חדש" בתל אביב מנסים להתחיל את שנת הלימודים כמה שיותר בכיף. עיריית תל אביב הציבה זוג מפעילות עם סרטים וחישוקים בכניסה לבית הספר ומדריכי שני שבטי הצופים המקומיים, חלקם תלמידים בתיכון, הכינו קבלת פנים מרשימה לתלמידי חטיבת הביניים. כל זה כדי לעודד ולו במקצת את התלמידים שפותחים הבוקר שנת לימודים מבלבלת במיוחד.

מפעילות מטעם העירייה בכניסה לתיכון חדש בתל אביב (צילום: הדס יום טוב)

אלה יצחקי, מוּקה (מוסיקה) מור, עלמה שנטל ושירי פרידמן, תלמידות כיתה י' ב"תיכון חדש", מתרגשות מהשנה החדשה, וגם חוששות. "יש בזה משהו מרגש, אבל אני לא אשקר, יש בזה גם משהו מבאס. צריך להשקיע עכשיו, יש בגרויות, זה כבר לא צחוק", אומרת אלה. יחד עם זאת, חשוב לה לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות: "אנחנו הולכות להיות מדריכות בצופים השנה, והרבה יותר מרגש לפתוח שנה כמדריכה", היא אומרת וזוכה להסכמה מעלמה.

תלמידות תיכון חדש בפתיחת שנת הלימודים
– מוּקה מור (מימין), עלמה שנטל, אלה יצחקי ושירי פרידמן (צילום: הדס יום טוב)

"הקפסולות דיי נוראיות. הם לא התחשבו בחברים, יותר התחשבו במגמות", מסבירה שירי. ארבעת החברות הולכות ללמוד השנה במגמות שונות – אלה הולכת ללמוד תקשורת וקולנוע, מוּקה במגמת מדעי המחשב ותקשורת, עלמה במגמת פיזיקה ופסיכולוגיה ושירי בביולוגיה ותקשורת. על כן, מסבירה מוּקה, הן פוצלו בקפסולות. "אני ואלה ביחד, עלמה ושירי ביחד. אנחנו לא באותה הכיתה, אבל ממש רצינו להיות ביחד לפחות בקפסולה ולהיפגש כל יום". אלה מוסיפה – "זה מזעזע".

"אנחנו הולכות ללמוד שלושה ימים בבית הספר בקפסולות, 20 תלמידים בכל קפסולה, ויומיים בזום בבית", מסבירה עלמה, וארבעת הבנות מתארות תחושות שונות לגבי הלימודים בתקופת הקורונה. עלמה אומרת ש"אני מפחדת שיחזירו את כולנו לזום ולא נגיע לכאן". שירי דווקא מעדיפה ללמוד דרך הזום מאשר לשבת בכיתה עם מסיכה.

קבלת פנים שערכו הצופים בשער בתיכון חדש (צילום: הדס יום טוב)

אלה, שמתמודדת עם בעיות קשב וריכוז, חוששת מאוד מהלמידה המקוונת. "הזום זה כאילו להראות שעושים משהו שבסופו של דבר לא עושים כלום, זה סתם לסמליות בעיניי. אי אפשר באמת ללמוד דרך הזום, זה ללמוד דרך מסך מחשב, זה לא הגיוני. לי יש הפרעת קשב וריכוז ואין לי סיכוי. כל תקופת הקורונה לא למדתי שום דבר. להיפך, רק הידרדרתי בלימודים".

היועצת בתיכון בחיפה: "כל שנה יש אתגרים, השנה זה לשמור על שגרה של תהליך לימודי בתוך השיגעון ששמו קורונה"

בכניסה האחורית של בית הספר התיכון האיטלקי, בית ספר ערבי-נוצרי בחיפה, עומדת היועצת החינוכית וולה חיאט. היא מסבירה לנערים שנכנסים לבית הספר איך לשים מסיכה, ומדגישה שחשוב שתכסה גם את האף. בסמוך למקום בו היא עומדת נמצאת נקודת איסוף להצהרות הבריאות שמילאו הורי התלמידים.

בית הספר האיטלקי בחיפה (צילום: יהל פרג')

"אנחנו נערכים לפתיחת השנה כבר מחודש יוני", אומרת חיאט, "זה דורש זמן, אבל יתרגלו. כל הזמן יש אתגרים בבית הספר. האתגר השנה הוא לשמור על שגרה של תהליך לימודי רגיל, בתוך השיגעון ששמו קורונה. זה אתגר לא קטן, כי צריך לשלוט על תלמידים מרקעים שונים. הצלחנו בגל הראשון, ונצליח גם עכשיו."

לדברי חיאט, בית הספר לא קיבל כל סיוע ממשרד החינוך כדי לעמוד בהנחיות הלמידה בצל הקורונה. "אנחנו בית ספר פרטי, לא נתמכים על ידי משרד החינוך ולכן לא קיבלנו את התוספות שכלל בתי הספר קיבלו. אז אנחנו נעזרים בכוחות שלנו, המורים עושים יותר. האתגר הגדול זה שאנחנו בתחילת שנה, ולא סוף שנה כמו בחזרה מהסגר בשנה שעברה. אנחנו מצפים לשנה שלמה לא קלה".