שנת הלימודים במרבית בתי הספר נפתחה היום (שלישי), אבל עשרות אלפי הורים ב-23 יישובים קיבלו רק בלילה הודעה שבתי הספר והגנים יישארו סגורים, עקב תחלואה גבוהה בקורונה ביישוב. החלטת קבינט הקורונה בנושא פורסמה בסביבות השעה 23:00, אחרי שהילדים כבר הלכו לישון, וההורים נאלצו לבשר להם בבוקר שהיום הראשון בבית הספר או בגן לא יתקיים היום, או יתקיים בלמידה מרחוק. במקביל, הם נאלצו למצוא פתרון לעבודה. חמישה מהם מספרים ל'דבר' על האחד בספטמבר בעיר אדומה, על הכעס שההחלטה התקבלה ברגע האחרון, ועל תגובת הילדים.
"למה לא יכלו לקבל את אותה ההחלטה בארבע אחר הצהריים? ההבדל היחיד הוא הטראומה של הילדים"
יוסף בן חמו, מורה ואב לשניים, טבריה: "כל ההכנות וההתרגשות של לחנך כיתה הלכו אתמול לפח באחת עשרה בלילה. הבן הגדול שלי היה אמור ללכת הבוקר פעם ראשונה לגן עירייה, 'הגן של הגדולים' כמו שהוא אומר, ולצערנו הוא נשאר בבית. זה ילד שהלך אתמול לישון בשמונה בערב מההתרגשות, וקם בבוקר ליום בבית. אמרנו לו בבוקר שיהיה יום כיף, אבל לא הולכים לגן. הוא גם קצת מודע, למרות שהוא בן שלוש וחצי, הוא מבין קורונה, לא קורונה. היה לו קצת קשה להבין למה אחיו הקטן, שיש לו מעון פרטי, הולך למעון, והוא נשאר בבית. הוא בכה."
"אני פשוט לא מבין למה לא יכלו לקיים את אותו דיון, ואפילו לקבל את אותה ההחלטה בארבע אחר הצהריים? למה לא לתת לילדים ללכת לישון עם שקט נפשי? בשביל ביבי והשרים שבע השעות הללו לא היו משנות דבר. הנתונים בטח לא השתנו בין 16:00 ל-23:00. ההבדל היחיד הוא הטראומה של הילדים, וגם ההורים שנדרשו למצוא פתרונות מעכשיו לעכשיו. יש הורים שהלכו לישון אתמול בעשר וחצי בידיעה שיש מחר מסגרות, קמו בבוקר וחטפו זפטה של החיים שלהם – כי לא היה להם מושג, ואין להם בייביסיטר. זו פשוט החלטה הזויה, אולי ההחלטה החינוכית הכי שערורייתית שקשורה לחינוך מקום המדינה.
"ויתרתי על הלמידה מרחוק לילד בגן ולילד שעולה לכיתה א'"
שגית בן שמעון, אם לחמישה מטבריה: "זה זוועת עולם. את ההודעה ראיתי רק בבוקר. יש לי חמישה ילדים, צריך לישון מוקדם כדי להכין למסגרות. לא כולם היו ערים וראו את ההודעה בחצות. איך מעבירים דבר כזה ברבע לשתיים עשרה בלילה?"
"יש לי ילד שעולה לכיתה א', הוא אמר לי בבוקר 'אמא, הבטיחו'. מה הוא לומד מזה? איך מתחילים כיתה א' בזום? איך ארבעה ילדים יכולים ללמוד במקביל בבית עם שני חדרים וסלון? אז על הילד הקטן בגן אמרתי שלא צריך למידה מרחוק, וגם לקטן שבכיתה א' אמרתי שאני מצטערת, אבל נחבר אותו רק יותר מאוחר."
"נאלצתי גם להישאר בעצמי בבית. אני מבינה למה אנשים לא חוזרים מהחל"ת לעבודה – איך אפשר ככה? יש בית ספר, אין בית ספר. אי אפשר להשאיר ילדים בגיל גן ויסודי בבית. איזה מעסיק יבין את זה? המדינה השתבשה, ככה לא מנהלים מדינה, ואף אחד כבר לא מאמין למה שהם אומרים."
"יש הורים שעובדים מחוץ ליישוב והילדים שלהם כרגע ברחובות"
רואידה אלסנע, מורה בתיכון הרב תחומי בלקיה ואם לשלושה: "ההחלטה אתמול בלילה בלבלה אותנו מאוד. יש אצלנו מורים שמגיעים ללמד מהצפון. זה נורא להחליט בדקה האחרונה שבית הספר לא מקבל תלמידים. קיבלנו את ההודעה קרוב לחצות, ואני ראיתי אותה רק הבוקר ב-5:15. גם כהורה הרגשתי חוסר אונים ובלבול. ההדבקות ממוקדות כרגע בשתי שכונות ולא בכל היישוב, ולא ראיתי סיבה מוצדקת לסגור את בית הספר, ובמיוחד את התיכונים שבשנה שעברה לא הספיקו ללמוד כלום."
"יש לי שני ילדים בגן, וילדה שהצטערה שהיא לא מתחילה ללמוד היום בתיכון. הקטנים, בני 3 ו-4, שאלו בבוקר למה לא הולכים לגן. ניסיתי להסביר להם בפשטות את המצב. אלו ילדים שפעם ראשונה היו אמורים ללכת לגן, זה נותן להם הרגשה שמה שקורה הוא לא בסדר, הם שואלים במה הם אשמים."
"מעבר לכך שההחלטה התקבלה ברגע האחרון, אני חושבת שמלכתחילה לסגור את מוסדות החינוך זו לא החלטה טובה. המגפה בכל המדינה, הקניונים פתוחים, כל המקומות פתוחים, ורק בתי הספר לא? יש הורים שעובדים מחוץ ליישוב והילדים שלהם כרגע ברחובות. רוב הילדים הקטנים אצל סבא וסבתא או עם האחים הגדולים. אני מורה אז אני בבית, אבל אני לא יודעת מה הייתי עושה עם הקטנים אם הייתי עובדת מחוץ ליישוב. אני מכירה מישהי שהשאירה ילדה אצל הסבתא, למרות שהסבתא בבידוד. חייבים למצוא פתרון אחר חוץ מלסגור את כל בתי הספר".
"הילדים צריכים לחזור למסגרות, אין מה לעשות איתם"
עינב חלבי, אם לשלושה מדלית אל כרמל: "שמעתי אתמול מאוחר בלילה שאין לימודים, אבל זה היה מפוקפק כי שמענו שיהיה כן או לא והיו שמועות בדליה. היו כל הזמן הודעות סותרות. ראש המועצה אמר שהוא נותן חופש בחירה לכל הורה. מצד שני ועד ההורים היישובי הודיעו אחר הצהריים שלא רוצים לשלוח את הילדים. הילדים עצמם כן רוצים לחזור. אני הייתי מאוד אופטימית, ואמרתי שיש מצב שכן חוזרים. בבוקר הגננת של הגדולה (עולה לגן עירייה) שלחה הודעה שהוחלט סופית שאין לימודים."
"כל אוגוסט סבלתי מלהיות עם שלושה ילדים בצל הקורונה. אין יותר מידי תמרון, בעיקר כשנמצאים ביישוב אדום, כי יש הרבה חולים ונורא מסוכן להסתובב עם ילדים. לרוב אנחנו בבית, אני מפעילה אותם כמה שאני יכולה. אבל אני מרגישה שהילדים צריכים לחזור למסגרות, אין מה לעשות איתם."
"אני לא חושבת שהתחלואה תיעצר מסגירת הלימודים, בגלל שהחתונות ממשיכות ואנשים בלי מסיכות והתחלואה עולה. המצב אל מזהיר גם ככה. עדיף להחזיר למסגרות, כי אני יודעת שבתוך המסגרת אפשר לשלוט. יש כללים ויודעים מי נמצא שם. אני נגד לעשות בדיקת קורונה לכל הצוות החינוכי כמו שביקשו, כי מורה יכולה לעשות בדיקה לצאת שלילית ויום אחרי תהיה בחתונה ותידבק. כל העולם נמצא בחוסר ודאות וצריך להתמודד, ויש הבדל בין לעצור את כל החיים או להתחיל לחיות עם זה."
"חלק מהבעיה היא שלא מחליטים ונוצרת תחושת בלבול. ההורים חסרי אונים. יש בלבולים בין המועצה לוועד היישובי, ויש את קבינט הקורונה. זה לא תחושה נעימה. אני מחכה שיחזרו למסגרות כי אני רוצה לסדר את החיים שלי לתוך שגרה. חבל שזה מתנהל בצורה כזו."
"החלטנו שלא נפתח את הלימודים כבר בבוקר, אנחנו מעדיפים להתמודד עם המציאות"
אנס חדיד, יו"ר ועד ההורים היישובי בדלית אל כרמל ואב לשניים: "הייתי חלק מהפורום שקיבל את ההחלטה שלא לפתוח את הלימודים כבר אתמול בבוקר, עוד לפני שהכריזו שדליה אדומה. קיבלנו את ההחלטה הזו כי אנחנו קוראים עיתונים ורואים את הנתונים. הרבה אנשים במועצה לא אהבו את זה, וראש העיר הוציא הודעה שבתי הספר בכל זאת ייפתחו, אבל בסוף יצא שצדקנו. אני אבא לשני ילדים ב-א' וב-ד' ומאוד רוצה שיחזרו למסגרת, אבל כשיש מצב כזה קטסטרופלי בדליה, מה אפשר לעשות? אנחנו מעדיפים להתמודד עם המציאות, אולי לעומת ערים אחרות שלא עושות בדיקות."
"כרגע מה יש לאנשים לעשות? אנשים רגילים בחופשים לקייטנות, חוגים, פארקים – ולא היה את זה בקיץ האחרון. בדליה היו קייטנות עד השבוע הראשון של אוגוסט, ואנשים העדיפו להשאיר את הילדים בבית, ראינו את המספרים. רצו להתרחק מהסכנה. אנשים ימשיכו לעשות את מה שהם עשו עד עכשיו: הילדים בבית, ההורים מתחלקים ומקצרים ימי עבודה, ההורים עוזרים. זה לא אידאלי, אבל מה לעשות? זה מצב שנכפה עלינו, וזה לא רק בדליה – זה בכל מקום."
