החלטת קבינט הקורונה על הטלת סגר בערים ה'אדומות' או בחלקן מחזירה את בעלי העסקים בהן חצי שנה אחורה, אל חרדות וחשש ממשי מקריסה. כשכבר חשבו שהחלו לשקם את העסק, כל המאמצים להתבסס מחדש עלולים לרדת לטמיון. בשיחות עם שלושה מהם עולה חשש שלא יקבלו סיוע מספיק מהמדינה.

"באוגוסט התחלתי להרים את הראש, לא יודע איך אשלם את החובות אם שוב לא אעבוד"

שמעון כהן (59), אב לארבעה מטבריה ובעל מסעדת "המזח" בעיר, קנה את המקום יחד עם שותף רק לפני שנתיים. מאז הגל הראשון הוא כבר הספיק לאבד את השותף ולשאת עליו את מלוא החובות של המקום, שהסתכמו במעל 100 אלף שקלים.

"התקופה הראשונה של הקורונה הייתה מאוד קשה", הוא מספר, "המסעדה יחסית חדשה, ובתחום המסעדנות לוקח זמן עד שבונים שם ומתחילים להרוויח. בתחילת 2020 התחלנו סוף סוף להרוויח יפה. התחלנו לעשות אירועים במסעדה, ובחודש פברואר הייתה לנו תקווה שזהו, הגענו למצב האופטימלי של העסק – היו לנו 5 אירועים בשבוע ביומן עד חודש יולי, המסעדה היתה מפוצצת רוב הזמן, היינו בתחושה טובה. כשהחל הסגר במרץ הכל ירד לטמיון, הפסדנו עשרות אלפי שקלים של סחורה שהלכה לפח".

ביוני, כשניתן אישור לפתוח את המסעדות, פתח כהן את העסק מחדש, כבר בלי השותף. "העסקנו עובדים חדשים, עשינו תפריט חדש, והשקעתי במרפסת יפה שפונה לכנרת. המקום התחיל להתאושש, הגיעו אנשים לאט לאט. באוגוסט המסעדה כבר הייתה בתפוסה מלאה כל ערב, אנשים הגיעו גם מהמרכז. התחלתי להרים את הראש, החזרתי חלק מהחובות והמצב היה טוב."

"עכשיו, כשהעיר אדומה ויהיה עוד פעם סגר, אני לא יודע מה לעשות, אני מאוד מבולבל. תכננתי שנעבוד עד סוף השנה ונתאזן. יש התחייבויות ויש חובות לספקים, ואני לא יודע איך אשלם אותם אם שוב לא אעבוד. אני ממש בבעיה".

כהן טוען שמהמדינה לא קיבל כל פיצוי עבור המסעדה, כי מדובר בעסק צעיר. "הסכום שקיבלתי באופן אישי הוא קטן, לא מכסה כלום מההפסד שנגרם. לגבי הסגר עכשיו לא אמרו כלום על סיוע או פיצוי, אני חושב שלא אקבל כלום".

"אני לא צריך נדבות, אלא משהו יותר יציב"

אברהים טאטור (60), אב לארבעה מריינה שבגליל ובעל משרד הנסיעות heritage tours, חושש כי אין על מי לסמוך בכניסה לסגר נוסף. "אני שכיר בעל שליטה ולכן לא קיבלתי פיצוי הרבה מאוד זמן, רק בפעימות האחרונות קיבלתי, וגם זה לא מספיק. אף אחד לא אמר לי מה קורה עכשיו עם הסגר הנקודתי על האזור, אין לי מושג אם אני אקבל משהו. המחזור של החברה שלי ממרץ עד סוף החגים אמור היה להיות בין 3 ל-3 וחצי מיליון דולר. בפועל העסק לא הכניס אפילו 5,000 דולר".

טאטור הקים את המשרד לפני 21 שנים, ולדבריו לאורך השנים העסק הצליח. "במרץ, ביום בהיר אחד, הכול צנח" הוא אומר. לאחרונה חזרה התקווה: "כשקצת נרגע, בזמן האחרון, אנשים חזרו מעט לרכוש חבילות תיירות. השמיים לא בדיוק נפתחו, נסיעה לחו"ל דורשת הרבה בדיקות גם כאן וגם ביעד, ואת התשובות מקבלים רק ביום הנסיעה אחרי שנרכשו כבר הכרטיסים. אנשים מפחדים להפסיד כסף ונרתעים. תיירים רבים יצאו הקיץ לחופשה בישראל במקום בחו"ל. לא כל בתי המלון חזרו לעבוד, אבל אלה שכן עובדים נמצאים בתפוסה מלאה".

"עכשיו כשהכריזו על האזור כאדום זה יוצר בעיה גדולה. גם מה שהיה לא יהיה. אנשים לא יוכלו לצאת מהבית, החופשות שאנשים תכננו וקנו כבר לחגים יבוטלו, חלק יפסידו כסף. המשרד יאלץ להיסגר, ואני אצטרך שוב להוציא את העובדים לחל"ת, מה שלא יאפשר לי לקבל את המענק עבור החזרתם, שאמור לעזור לי מאוד. אני לא רוצה לסכן ולהפסיד את מפעל חיי".

טאטור טוען שהפתרונות לענף התיירות נשלפים מהמותן ומקשים על העסקים. "אני לא צריך נדבות, אני צריך משהו יותר יציב", הוא אומר, "צריך משהו כמו המודל הגרמני, שהמדינה תחזיק את החברה ותפצה כדי שאני אוכל לשלם לעובדים. שיהיה חל"ת גמיש שיאפשר העסקה חלקית, עם השלמה של המדינה".

"במצב היום תהיה פשוט קריסה לכל הקטנים"

סאהר עמראן, בן 58 ואב לבן מנצרת. חזר לארץ אחרי שהתגורר בבלגיה 24 שנה. ב-2016, אחרי שקנה מבנה ישן והשקיע לא מעט בשיפוצו, הגשים חלום ופתח בעיר הולדתו, נצרת, את בית ההארחה "רוזאנא גסטהאוס" בעיר העתיקה.

"במהלך הקורונה העסק ירד מעשרות הזמנות שהיו אמורות להיות במרץ-אפריל, לאפס", מספר עמראן, "היה קשה, אבל בחודשים האחרונים הדברים נרגעו ואנשים מעט חזרו להתארח, כמעט רק תיירים מהארץ. הייתה תפוסה של בערך עשרה לילות בחודש, זה לא מכניס הרבה, אבל לפחות מכסה את ההוצאות על מים, חשמל, תחזוקה, ניקיון ועוד".

עמראן קיבל עד עכשיו מהמדינה כמה אלפי שקלים, אבל זה לא הספיק לו כדי להחזיק את העסק ללא שימוש בחסכונותיו. "זה היה כמו פלסטר לחולה סרטן", הוא מדגיש. "אני לא יודע מה יהיה עכשיו, כי אני לא סומך על הממשלה שתיתן לנו את מה שצריך. פה בעיר העתיקה רואים קריסה, יש כבר שלושה מקומות בתחום שאני מכיר שסגרו לגמרי. למזלי קניתי את המקום, אבל אלה שמשכירים נדפקו לגמרי כבר בסגר הראשון", הוא מסביר.

לדברי עמראן, הוא חושב כעת על רעיונות חלופיים להכנסה, אך לא יצליח להשתקם ללא כל עזרה מהמדינה. "חשבתי לפתוח את חדר האוכל של האורחן לארוחות בוקר לתושבי המקום, אולי לעשות משלוחים כדי להצליח להחזיק. זה לא כמו השכרת חדר לתיירים, אבל לפחות זה משהו".

"יש לנו קבוצת וואטסאפ של בעלי מלונות וחדרי אירוח בעיר העתיקה, מאתמול בערב התחילו לדבר על סגר בעיר ואנשים נכנסו לפאניקה. גם הקצת שהיו מוזמנים ביטלו". בתוך חוסר הודאות הזו עמראן לא סומך על הממשלה, וסבור כי המדינה צריכה לתת פיצוי ראוי לעסקים בערים האדומות. "במצב היום תהיה פשוט קריסה לכל הקטנים. המדינה מתגאה ביופי שלה ובתיירות שלה כל הזמן, עכשיו הגיע הזמן להחזיר לנו בחזרה."