הוועדה המיוחד לזכויות הילד דנה הבוקר (שני) במושג "ניכור הורי" וכניסתו לסכסוכי גירושין. את הדיון יזמה חברת הכנסת מיכל שיר (הליכוד). במהלך הדיון דיברו הורים שכחלק מסכסוכי גירושין העלו נגדם טענות לניכור הורי.

על אף שלא עוגנה בחוק או במחקר האקדמי, תיאוריית ה'ניכור הורי' שהגה הפסיכיאטר האמריקני ריצ'רד גרדנר בשנות השמונים נכנסה לשיח המשפטי בסכסוכי גירושין, ולפיה כאשר ילד שהוריו התגרשו אינו מעוניין בקשר עם אחד מההורים, ה'אשם' בדבר הוא ההורה השני המוגדר כ'הורה מנכר'. בשנים האחרונות משתמשים אבות רבים במושג זה בתביעות שנוגעות למשמורת והפחתת מזונות, תוך האשמת האם בהסתה נגדם שיוצרת את ה'ניכור'.

בוועדה התייחסו לפיילוט שמתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בו מקיים השופט ארז שני נוהל בכל הנוגע לתיקים בהם יש טענה לניכור הורי. שירי לנג מהנהלת בתי המשפט אמרה בדיון שהנוהל עליו הכריזו בהנהלת בתי המשפט עדיין בתהליכי גיבוש והיא לא יכולה להתייחס מעבר לכך.

ח"כ מיכל שיר (הליכוד) אמרה בדיון: "רואים פה מחדל מתמשך. זה יכול להיות עניין של תקציב, אדישות, עומס יכול לקרות מהרבה סיבות. בסופו של דבר יש ילדים שנפגעים והורים שנפגעים. מחסור כוח אדם זאת לא תשובה, בכל מה שקשור למערכת הרווחה צריך לעשות שיפור מיידי".

שיר הוסיפה כי "על פי תפיסת עולמי, חייבים לגשת לנושא בזהירות ובחרדת קודש וכל שינוי צריך להיעשות במידתיות, על סמך מחקרים ובקצב הנכון וילד עם זאת חייבים להכשיר עובדים סוציאלים, שוטרים ושופטים לטפל בנושא הזה בדרך הנכונה והראויה כדי להביא מזור לילדים ולהוריהם."

ח"כ מיכל שיר (הליכוד) (צילום: נועם רבקין פנטון/ פלאש 90)

יו"ר הועדה יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת) אמר: "ההתנהלות של הגורמים חושפת מחדל מתמשך, שפוגע בילדים ובהורים ומכאן הקריאה שלנו שיש צורך להתוות מדיניות בנושא בהובלת משרד הרווחה, הנהלת בתי המשפט ומומחים בנושא. אני קורא להנהלת בתי המשפט לסיים בהקדם את המתווה ונייר המדיניות".

מרים ספיר, עו"ס בכירה לסדרי דין במשרד הרווחה, אמרה בדיון, "בשנים האחרונות רואים עליה במספר המשפחות שמנהלות סכסוכי גירושין בעצימות גבוהה ומשתמשות במושג ניכור הורי. אף אחד מאיתנו לא יודע להגיד כמה משפחות סובלות מניכור הורי, ברור שיש תופעה כזו, שהורה מסית נגד הורה אחר ללא הצדקה, אבל אנחנו לא יודעים להגיד מה מהספר, עד עכשיו לא הגדרנו מהי התופעה. אנחנו מאמינים שמענים צריכים להיות ציבוריים ולא פרטיים".

מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר אילן, עו"ד קרן הורוביץ, אמרה בדיון: "טובת הילדים צריכה להיות פה במרכז השולחן, ואסור לאפשר מצב שילדים חשופים לאלימות או פגיעה או כפייה לקשר להורה שמסכן אותם. לצערנו אין גוף ידע מדעי שמקובל על כל הגופים המחקריים, לכן צריך לפעול בזהירות יתרה. לכן אנחנו צריכים לבנות בצורה זהירה פרוטוקולים שקודם כל יוודאו שהילד לא חשוף לאלימות ופגיעה לפני שמניחים הנחות אחרות. אסור להניח שאם אין קשר יש הסתה. חייבים להיות פתרונות בתוך הקהילה, קודם כל לשלול טענות על פגיעה ואחר כך לבנות את הקשר שניתק".

נעמ"ת ומרכז רקמן: "משרד הרווחה מנחה להפעיל סנקציות או צעדים קיצוניים על ילדים כאמצעים לחידוש קשר"

בנייר עמדה שהגישו לוועדה מרכז רקמן ונעמת, הן התייחסו לשימוש לרעה בטענות בדבר "ניכור הורי" ובכך שלטענתן מדובר במגמה מדאיגה, על פי נייר העמדה, "במקרים בהם מועלות טענות בדבר אלימות אחד ההורים. מדובר בטענת הגנה אשר כל מטרתה להסיט את הדיון מהתנהלותו של ההורה האלים אל זו של ההורה השני . מגמה זו מחזקת את החשיבות של אבחון מקצועי ואחיד לבעיות הקשר. ניסיון השטח מלמד למרבה הצער, כי במסגרת הניסיון לספק מענה מהיר לטענות בדבר פגיעה בקשר מתקבלות החלטות על חידוש קשר באופן מידי מבלי לבחון באופן יסודי ומעמיק וע"י גורמי מקצוע מתחום הטיפול באלימות את הרקע לבעיות בקשר, בפרט כאמור, במקרה של תלונות על אלימות".

בנוסף, נכתב בנייר העמדה, "אנו עדות בתקופה האחרונה לשימוש הולך וגובר של בתי המשפט, בהמלצת גורמי רווחה ללא קו מנחה, או מדיניות סדורה בסנקציות או צעדים קיצוניים כאמצעים לחידוש קשר, לרבות כפיית טיפול על ילדים מתבגרים, העברת משמורת להורה הנטען כמנוכר ואף הכרזת הילדים כקטינים נזקקים, והוצאתם למסגרת חוץ ביתית כגון מקלט חירום. כל זאת כאמור, גם במקרים, בהם ישנו הורה מיטיב, וכאשר לא הוכח למעשה כי בעיית הקשר של הילד וההורה, נובעת מהסתה מגמתית ושיטתית של ההורה השני".

אנשי מקצוע מזהירים מפגיעה בילדים

לקראת הוועדה הוציאו אנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה והטיפול הרגשי בקטינים: פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מטפלים רגשיים, עובדים סוציאליים, אנשי הוראה וחינוך, חוקרים באוניברסיטאות, מומחים בתחום אלימות במשפחה ובפגיעות מיניות ופיזיות בילדים במשפחה נייר עמדה בו הם מצטרפים לדו"ח של מרכז רקמן ונעמ"ת. אנשי המקצוע  מפרטים על מקרים בהם נתקלו בשנים האחרונות בהן הלך וגבר השימוש במושג "ניכור הורי" בהליכי גירושין: "החלטות קיצוניות על הוצאה ממשמורת האם והעברה לאב פוגע בעקבות דיווח על אלימות האב כלפי הילד. החלטות על הוצאת הילדים למרכזי קלט חירום וניתוקם מהסביבה וההורה המיטיב".

בנוסף מדווחים אנשי המקצוע על שימוש בהנחיית פרקליט המדינה בדבר פתיחה בחקירה והעמדה לדין על תלונות שווא כלפי אימהות שהגישו תלונה על אלימות כלפי ילדיהן, שמובילות לפסיקות כי עליהן לשלם פיצויים לפוגע במצבים שבהן אכן התקיימה אלימות, וללא הוכחה כי נמסרה עדות שקר או תלונת שווא. הם מציינים כי "אימהות רבות, מהיכרותן עם מגמות אלה, נמנעות מלעזוב את הבית, או להגיש תלונה לרשויות כדי להגן על ילדיהן. במצב זה הילדים מופקרים."

בעיה נוספת עליה מתריעים אנשי המקצוע היא מכוני אבחון פרטיים המציגים עצמם כ"מומחים לניכור הורי", על אף שאינו מופיע כאחד מענפי ההתמחות הספציפיים לפי תקנות הפסיכולוגים. אנשי המקצוע מציינים כי "אין פסיכולוג מומחה לניכור הורי. מכונים אלה משתמשים בשיטות לא תקפות לאבחון ניכור הורי ופגיעה מינית, ומגישים לבתי המשפט דוחות מוטים ושגויים, עליהם מתבססים השופטים בהחלטותיהם. היריעה קצרה מלהכיל וסעיף זה דורש מסמך בפני עצמו."

אנשי המקצוע מזהירים כי מכונים המטפלים ב'ניכור הורי' משתמשים בשיטות טיפול שגורמות נזק משמעותי ובלתי הפיך לנפש הילד. "נערים ונערות אשר בוחרים להתרחק מהורה פוגע מואשמים ב'סרבנות קשר' ומופנים לטיפול במכונים או אצל פסיכולוגים ל"ניכור הורי". הטיפול בהם נעשה בדרכים אגרסיביות, הכוללות איום על הקשר של הקטין עם ההורה הבטוח, איום בהוצאה מהבית וניתוק מהסביבה אם לא יסכים לקשר עם ההורה הפוגע וכפיית קשר על ידי החלטות בית משפט. שמענו נערים ונערות מבוהלים אשר מדווחים על הטיפולים האלה כטראומה נוספת, לעיתים לא פחותה מהאלימות עצמה".