אתונה – ב-12 באוגוסט קרה משהו יוצא דופן. ערוצי החדשות פרסמו כי בשבעת החודשים הראשונים של שנת 2020 סבלה כלכלת בריטניה מההתכווצות הכלכלית הגדולה ביותר שנרשמה במדינה אי-פעם. ההכנסות הלאומיות קטנו ביותר מ-20 אחוז. הבורסה של לונדון הגיבה בעליות של יותר מ-2% במדד הדגל של הפייננשל טיימס, ה- FTSE 100.

באותו יום, שעה שארצות הברית מתחילה להיראות כמדינה כושלת, ולא רק ככלכלה עם בעיות, הגיע מדד ה-S&P 500 המייצג את 500 החברות הגדולות בארה"ב לשיא של כל הזמנים.

אין ספק שזו אינה הפעם הראשונה שהשווקים הפיננסיים מגיבים באופן חיובי לנפילה של הכלכלה. מה שמהווה חדשות רעות עבור עובדי חברה כלשהי, למשל פיטורים מתוכננים, מהווה לעיתים קרובות חדשות טובות לבעלי מניותיה. אך בעבר, כאשר החדשות הרעות הגיעו לרוב העובדים במשק בעת ובעונה אחת, שווקי המניות הגיבו בירידות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הציפייה הרציונלית היתה שאם האוכלוסייה הכללית תהיה חייבת להדק את החגורה, כל ההכנסות ירדו, כולל הרווחים והדיבידנדים. ההיגיון הקפיטליסטי אינו נעים, אך הוא מובן.

בלי היגיון קפיטליסטי

אבל הדברים כבר לא עובדים כך. אין שום היגיון קפיטליסטי בהתפתחויות שהגיעו לשיאן ב-12 באוגוסט. לראשונה, ציפייה נרחבת להכנסות ולרווחים נמוכים יותר הובילו, או לפחות לא הפריעו, לקדחת רכישת מניות בבורסות של לונדון ושל ניו יורק. וזה לא בגלל שספקולנטים המהמרים על כך שכלכלת בריטניה או ארה"ב הגיעה לשפל המדרגה, ועל כן מדובר בעיתוי מוצלח לקניית מניות.

במרץ 2020 התרסק שוק המניות בניו יורק, אך עד מהרה התאושש לטיפס לשיא של כל הזמנים (Photo by Spencer Platt/Getty Images)

לא. בפעם הראשונה בהיסטוריה לאנשי הפיננסים כלל לא אכפת מהכלכלה האמיתית. הם רואים שנגיף הקורונה הכניס את הקפיטליזם לקיפאון. הם רואים את שולי הרווח הנעלמים והולכים. הם רואים את הצונאמי של העוני ואת ההשפעות ארוכות הטווח שלו על הביקושים במשק. והם רואים כיצד המגפה חושפת ומחזקת את פערי המעמדות והפערים הבין-גזעיים העצומים ממילא.

מדובר ברגע מהותי מאוד מבחינה היסטורית. מעבר כמעט בלתי מורגש, אך משמעותי למדי, מקפיטליזם לסוג מוזר של פוסט-קפיטליזם"

הספקולנטים רואים את כל זה, וחושבים שזה לא רלוונטי. הם אינם טועים. מאז ההתנגשות בין נגיף הקורונה לבין הבועה הענקית שבה השתמשו ממשלות בכדי להחזיק מעל המים את סקטור הפיננסים שנפגע ב-2008, גאות בשווקים הפיננסיים הולכת יד ביד עם שפל כלכלי. מדובר ברגע מהותי מאוד מבחינה היסטורית. מעבר כמעט בלתי מורגש, אך משמעותי למדי, מקפיטליזם לסוג מוזר של פוסט-קפיטליזם.

אבל בואו נתחיל בהתחלה.

הקפיטליזם הפך את הסדר

לפני הקפיטליזם, החובות הופיעו בסוף המחזור הכלכלי. במסגרת המערכת הפאודלית ששלטה בימי הביניים, הייצור בא קודם. האיכר עבד בשדות השייכים לאדון הפאודלי, והחלוקה התבצעה לאחר הקציר, כאשר השריף גבה את חלקו של האדון ביבול. חלק מתנובתו של האדון הפאודלי הומר לכסף, כאשר האדון מכר את היבול. החוב נוצר רק לאחר מכן, כשהאדון הפאודלי הלווה כספים ללווים שונים, לעיתים קרובות גם למלך בכבודו ובעצמו.

לאחר שהעבודה והאדמה הפכו לסחורות, מי שרצה להתחיל לייצר היה חייב לקחת על עצמו חובות"

הקפיטליזם הפך את הסדר. לאחר שהעבודה והאדמה הפכו לסחורות, מי שרצה להתחיל לייצר היה חייב לקחת על עצמו חובות. בעלי ההון שלא הייתה בבעלותם אדמה היו חייבים ללוות כספים על מנת לחכור אדמה ולשכור עובדים ומכונות. תנאי החכירה והשכירות הללו קבעו את חלוקת ההכנסה. רק אז ניתן היה להתחיל לייצר, והייצור הניב הכנסות.

מה שנותר מהכנסות אלה לאחר תשלום החוב היה הרווח של בעלי ההון. כך הניע החוב את הקפיטליזם מראשיתו, אבל רק לאחר המהפכה התעשייתית השנייה יכול היה הקפיטליזם לעצב מחדש את העולם בדמותו.

התעשייה האלקטרומגנטית הביאה לעלייתן של הקונגלומרטים הראשונים אשר יצרו כל דבר, החל מתחנות כוח ורשתות חשמל ועד לנורות שאנו מתקינים בכל חדר. צרכי המימון האדירים של חברות אלה הביאו לעלייתם של המגה-בנקים, ואיתם יכולת מרשימה ליצור כסף יש מאין. יצירתן של עוד ועוד חברות על ומגה-בנקים הביאה לצמיחת "טכנוסטרקטורה", מערכת ביורוקרטית של בעלי מקצוע ומנהלים, אשר השתלטה על השווקים, על מוסדות דמוקרטיים ועל אמצעי תקשורת ההמונים;  ואפשרה ראשית את "שנות העשרים הסוערות" ולאחר מכן את ההתמוטטות של 1929.

על מנת להציל את המערכת הפיננסית, הזרימו הבנקים המרכזיים כסף לסקטור הפיננסי במחירי רצפה, בתמורה לצעדי צנע"

משנת 1933 ועד ל-1971 תוכנן הקפיטליזם העולמי באופן ריכוזי במסגרת הגלגולים השונים של ה"ניו דיל", כולל כלכלת המלחמה ומערכת הסכמי ברטון-וודס. עם חיסול מסגרת ממשל זו באמצע שנות השבעים, התחזקה הטכנוסטרוקטורה מחדש במסווה של ניאו ליברליזם. לאחר מכן היינו עדים למבול של "אופוריה אי-רציונלית" בשווקים הפיננסיים, שהגיעה לשיאה בנפילת הבורסות של 2008.

אמריקאים מפגינים בפילדלפיה בעקבות משבר הסאב-פריים. 1 באפריל 2008 (AP Photo/Matt Rourke, file)

על מנת להציל את המערכת הפיננסית, הזרימו הבנקים המרכזיים כסף לסקטור הפיננסי במחירי רצפה, בתמורה לצעדי צנע פיסקליים. צעדים אלו הגבילו את ההוצאה הצרכנית של משקי בית בעלי הכנסה נמוכה ובינונית. כיוון שבכך הצטמצמו הרווחים שניתן היה לגרוף מהוצאותיהם של אותם משקי בית שנפגעו מצעדי הצנע, הפכו משקיעים לתלויים בהזרמה הבלתי פוסקת של כסף על ידי הבנקים המרכזיים – התמכרות שהייתה כרוכה בתופעות לוואי מרחיקות לכת עבור הקפיטליזם.

כרוניקה של התמכרות ותאגידים זומבים

חשבו על תגובת השרשרת הבאה: הבנק המרכזי האירופי מזרים כספים לדויטשה-בנק בריבית של קרוב לאפס אחוז. על מנת להרוויח, על הדויטשה-בנק להלוות את הכספים הללו למישהו אחר. אך הבנק לא ילווה את הכספים ל"אנשים הקטנים", שהנסיבות הקשות החלישו את יכולתם לפרוע חובות. על כן, הוא ילווה את הכספים לחברות כמו פולקסווגן, למשל.

בניין הדויטשה בנק בפרנקפורט (צילום: Vytautas Kielaitis / Shutterstock.com)

אך פולקסווגן כבר חסכה בעצמה כספים רבים משום שמנהליה, אשר חששו מירידה בביקוש למכוניות חשמליות באיכות גבוהה, דחו השקעות חשובות מאוד בטכנולוגיות חדשות ובמשרות טובות. אף על פי שהבוסים של פולקסווגן לא ממש צריכים את המזומנים הללו, דויטשה-בנק מציע להם שיעורי ריבית כה נמוכים שהם לוקחים את הכסף ומשתמשים בו בכדי לקנות מניות של פולקסווגן. באופן טבעי, מחיר המנייה עולה ועמו גם הבונוסים של מנהלי החברה, הקשורים במחיר השוק של המניה.

המשבר הנוכחי גילה כלכלה פוסט-קפיטליסטית שבה השווקים לסחורות ושירותים אמיתיים כבר אינם מובילים את תהליך קבלת ההחלטות הכלכליות"

משנת 2009 עד 2020 סייעה התנהלות כזו להפריד בין מחירי המניות והכלכלה האמיתית, והתוצאה הייתה חברות כושלות רבות שמוחזקות בחיים על ידי הלוואות זולות כמו אלה שתיארנו לעיל, או מה שנקרא 'תאגידים זומבים'. זה היה מצב הקפיטליזם כאשר נכנס נגיף הקורונה לזירה. היות והמגפה פגעה בצריכה ובייצור בעת ובעונה אחת, היא אילצה ממשלות לשלם את משכורותיהם של אנשים בעיתוי שבו לכלכלה האמיתית יש הכי פחות יכולת להשקיע באופן נאות בהפקת עושר שאינו פיננסי. כתוצאה מכך, הבנקים המרכזיים צריכים להגביר אף יותר את בועת החוב שכבר הפכה את התאגידים לזומבים, כאמור.

המגפה חיזקה את הגורם שהחליש את יסודות הקפיטליזם מאז 2008: הקשר בין הרווח לבין צבירת הון. המשבר הנוכחי גילה כלכלה פוסט-קפיטליסטית שבה השווקים לסחורות ושירותים אמיתיים כבר אינם מובילים את תהליך קבלת ההחלטות הכלכליות. הטכנוסטרקטורה בת זמננו (חברות טכנולוגיה גדולות ושוק המניות בוול-סטריט) מבצעת מניפולציה התנהגותית בקנה מידה תעשייתי, והציבור מודר מקבלת ההחלטות גם במדינות הדמוקרטיות.

 ***

יאניס ורופאקיס, לשעבר שר האוצר של יוון, הוא מנהיגה של מפלגת ה-MeRA25 ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת אתונה

© Project Syndicate, 2020