"אנחנו קורסים עכשיו, אני ממש עכשיו מנסה להבין איך אנחנו מצליחים להגיע לראש השנה. התמיכות נפסקו, התרומות ירדו, קנינו תלושים ומזון במיליונים, בלי הבטחה שיהיה לנו איך להחזיר". כך אומרת ל'דבר' תשובה כברה, (57) מנהלת מחלקת הרווחה בעמותת חסדי נעמי.
"רק שלשום עשינו קנייה של 700 אלף שקל של שוברים. קמפיין גיוס התרומות רץ עד ראש השנה, אנחנו מקווים שנשיג את כל מה שכבר הוצאנו" היא אומרת בסוג של יאוש וסיפוק מעורבבים".
כברה, אמא ל-12 ילדים וסבתא ל-17 נכדים מבני ברק, עד לפני כמה שנים היא הייתה בכלל גננת. לאחר אירוע שקרה במשפחתה, בחרה להקדיש את חייה לצדקה וחסד והפכה ממתנדבת למנהלת במשרה מלאה בעמותת חסדי נעמי, אחת מעמותות חלוקת המזון הגדולות בישראל.
"לא הצלחתי להתרכז בעבודה, חשבתי רק על מה שקרה לנו במשפחה. הרבנית המליצה לי לעסוק בחסד, הבנתי שכשאני עושה יותר אני מקבלת יותר". הרבנית היא לא אחרת מהרבנית בת שבע קנייבסקי ז"ל, אשתו של מנהיג הציבור הליטאי, הרב חיים קנייבסקי, שנפטרה ב 2011. היא זו שהציעה לכברה להקדיש את חייה להתנדבות וחסד.
"מאז שאני בתחום של חלוקת מזון יצא לי לעבוד מול הרבה אנשים, להיות בהרבה בתים, להיחשף לסיפורים של משפחות", אומרת כברה. "יש לנו משפחות שהיו ברחוב, משפחות חד הוריות שהאבא ברח או נפטר, משפחות בהן לאחד הילדים יש מחלה קשה, קשישים וניצולי שואה, נשים נפגעות אלימות במשפחה, נזקקים לא חסר".
"יש זוג עם 5 ילדים שאנחנו מלווים. הם גרים בשכירות בדירה של 50 מטר. כשהגענו לשם המצב היה מזעזע, לא היה אפשר לקרוא לזה בית. חיפשתי בכל הבית ולא מצאתי חדר שינה של ההורים". לכברה לא חסר סיפורים על האנשים שהיא פוגשת. "לא מזמן הייתה לנו פנייה שהגיעה ממד"א. הם הגיעו לדירה של אדם חולה והבינו שאין לו אוכל, שהוא יושב בחושך בלי חשמל ובלי גז".
"כל יום אני פוגשת סיפורים קשים וכואבים, אחד יותר מהשני. אנחנו משתדלים לסייע במה שאנחנו יכולים. מביאים סלי מזון- מזון יבש, עופות, פירות וירקות, אם יש תינוקות אז גם תמ”ל. מעבר לזה, אם צריך, דאגנו לאנשים לרהיטים, למקרר, מוצרים לתינוקות. אנחנו מנסים גם לעזור מול הרשויות במציאת דיור ראוי ודברים מהסוג הזה".
נס גלוי
האמת היא שהסיפור של כברה הרבה יותר מטורף, מהליכה בעקבות המלצה של רבנית. הדרך של כברה ממתנדבת למי שהקדישה את חייה לעשיית חסד ולסיוע לאנשים במצוקה עברה דרך מה שהיא קוראת לו 'נס גלוי'.
"יום אחד לפני כמה שנים טובות, ערב חנוכה, הייתי עוד מתנדבת, נשארתי עד מאוחר במחסן של העמותה כדי לחכות למשלוח. בעלי והילדים כבר חיכו לי בבית עם הנרות, ופתאום אני מקבלת טלפון. על הקו הייתה אישה, שמעתי תינוק קטן צורח ברקע. היא סיפרה שבזמן ההריון בעלה נפטר מסרטן, ושעכשיו היא נמצאת לבד בבילינסון ממש אחרי הלידה".
ביום ההוא חזרתי הביתה וסיפרתי לבעלי. אמרתי לו: זה לא טבעי, זה משמיים".
"היא אמרה לי 'אני רוצה להשתחרר הביתה אבל אין לי כלום לתינוק', לא ידעתי בכלל מאיפה לעזור לה. לא יודעת למה, אבל רשמתי על פתק את הכתובת והטלפון שלה ויצאתי הביתה. חשבתי אולי אני אקח מהבית 300-400 ₪ רק לדברים הבסיסיים, להוציא אותה מבית החולים, ואחר כך אני אחשוב מה לעשות.
"בדרך הביתה, ברחוב, מישהו לא הפסיק לצפור. ראיתי ג'יפ כזה גדול, מהסוג שלא רואים בבני ברק בדרך כלל. פתחה את החלון אישה ובמבטא צרפתי שאלה אותי 'את יודעת איפה זה חסדי נעמי?' עניתי לה 'כן, פה' ואני אומרת לעצמי 'מה היא רוצה מחסדי נעמי? היא לא נראית נתמכת או משהו…' אז היא אמרה 'אני רוצה להעביר משהו. בתי ילדה בן, ונדרנו שניתן את כל הדברים שלו לילד אחר שצריך'.
"נתתי לאישה הזו את הפתק עם מספר הטלפון של האישה בבילינסון. היא נתנה לה הכל. כל מה שאמא רק חולמת שיהיה לתינוק שלה. ביום ההוא חזרתי הביתה וסיפרתי לבעלי. אמרתי לו 'זה לא טבעי, זה משמיים'. ביום ההוא הבנתי שזה מה שאני אעשה כל חיי".
להסתכל לעוני בעיניים
כברה ואנשים כמותה הפכו למעיין ברומטר למצב החברתי בישראל. לא זה שממלא את הרשתות החברתיות, אלא זה שמכיל בתוכו את המצוקה של מיליון אנשים שקופים בישראל.
"יש דברים שאם את לא רואה בעיניים את לא חושבת שהם קיימים, אבל הם קיימים. עוני קיים, חוסר אונים קיים, חוסר יכולת וחוסר תקווה קיימים. השאלה היא אם יש מישהו שבוחר לראות". היא אומרת "יש מצבים שהארגז או השובר לא מספיקים, שאנשים צריכים מישהו שיראה אותם, שיקשיב להם. שהם צריכים שמישהו יסתכל להם בתוך העיניים, שהם צריכים להיות אנשים בשר ודם, לא מספרים על נייר או על צג מחשב, אלא עולם ומלואו". את זה, לפי כברה, "המדינה לא מצליחה לתת".
אין ברירה, צריך לסייע גם אם אין. יצא לי גם שקניתי מכספי, היו מקרים של אנשים שהגיעו לעמותה ולא היה מטרנה למשל, אז קניתי מכספי."
"הייתי בשבוע שעבר בפגישה עם ראש הממשלה בנוגע לסיוע לעמותות. בפגישה היו גם שר הרווחה ושר האוצר, ושניהם ביחד אמרו שהם זימנו אותנו כי הם יודעים שאנחנו אלה שבשטח. אנחנו אלה שבאים לבתים, אנחנו אלה שמקשיבים לאנשים, שרואים".
"בראש השנה כל האנשים האלה שדיברנו עליהם צריכים לשבת לארוחת חג. אנחנו לא ניתן להם לשבת לארוחה בלי כלום", היא אומרת. "לפחות את הכבוד הבסיסי של ארוחת חג מכבדת כל אחד צריך שיהיה לו".
"אין ברירה, צריך לסייע גם אם אין. יצא לי גם שקניתי מכספי, היו מקרים של אנשים שהגיעו לעמותה ולא היה מטרנה למשל, אז קניתי מכספי. אני גרה בשכירות בעצמי, זה לא פשוט, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להתעלם".
המגיפה הביאה לעליה במספר נזקקים
הברומטר של כברה מדאיג. היא מתארת מציאות של עליה בנזקקים וירדה בתרומות. "בגל הראשון עבדנו פה חמש נשים בלבד. אף אחד גם לא רצה להיכנס לבני ברק, שם המטה שלנו. היו הרבה אנשים שלא הצליחו לקבל מאיתנו סיוע", מספרת קברה.
"עבדנו בערים עם תחלואה גבוהה, הרבה פעמים מתנדבים או גם הנתמכים עצמם לא הסכימו שאכנס לבתים בגלל שאני נחשבת לאוכלוסיית סיכון. אבל אין מה לעשות, אין לי ברירה. אני חייבת להושיט יד, אני חייבת לראות, להקשיב. אין מי שיעשה את זה. בבית שמש יש לי 400 ניצולי שואה- אם אני לא אבוא, מה הם יעשו?"
"עכשיו בקורונה יש הרבה יותר פניות. לפני הקורונה היו במחוז המרכז 20 אלף משפחות נתמכות על ידי העמותה, בקורונה נוספו עוד לפחות עשרת אלפים. במקביל, התרומות יורדות. יש אנשים שהיו תורמים באופן קבוע לפני הקורונה, עכשיו המצב הכלכלי שלהם גם יותר לחוץ. יש אפילו פניות שמגיעות מתורמים שלנו שפתאום מבקשים סיוע כי אין להם".
"בגלל התפרצות הגל השני יש גם הרבה פחות מתנדבים", מוסיפה כברה. "קבוצה של מג"בניקים שהייתה אמורה להגיע היום ביטלה לי ברגע האחרון. אנשים עכשיו מפחדים לצאת, מפחדים לבוא. זה מאוד מקשה על החלוקה. אבל לקראת החג זה משתפר, היום היו כבר 3 קבוצות". היא מצביעה על חניכי בני עקיבא מבת ים שבאו לסייע לה.
בתקופת הגל הראשון, מספרת כברה, הם מצאו פתרונות יצירתיים. "בבית שמש עשינו במקום ארגזי מזון סוג של שוק פתוח, שאנשים יכלו לבוא ולקחת מה שהם צריכים וכמה שהם צריכים, ומתנדבים של המשטרה העלו להם את מה שהם בחרו עד הבית. וכדי להכיל את כל המשפחות הנזקקות החדשות, קנינו אלפי שוברים ממגוון של רשתות שיווק".
בפרוייקט מיוחד שקראו לו 'חסד משמיים', הביאו מתנדבים תלושי מזון לנזקקים עד לבתיהם בעזרת רחפנים, מספרת כברה. בנוסף, נפתח בבני ברק מחסן חירום בו נארזים ארגזי מזון לפניות "SOS". "הבנו שזה צורך בתקופה הזו, אנחנו אורזים במיידי ונהגים מתנדבים מביאים את זה לנזקקים עד הבית".

