שתי יחידות של הפלמ"ח יצאו באישון ליל ה-21 ביולי 1947 לפוצץ תחנות רדאר של הבריטים שהוצבו על הכרמל בחיפה. "יחידות של תנועת המרי העברי חדרו לשתי תחנות רדאר באזור המבוצר על הכרמל" דווח ב'דבר' ב-22 ביולי 1947, "כדי לבצע פעולת תגמול על שילוח מעפילי 'יציאת אירופה תש"ז' ועל הפגיעה בניצולי מחנות ההשמדה".

מרדכי נאור. "היה ברור שפיצוץ הרדאר היתה פעולת תגמול איכותית" (אלבום פרטי)

"באותו הלילה ביצע הפלמ"ח שתי פעולות במקביל", מספר ההיסטוריון ד"ר מרדכי נאור, מחבר הספר 'עמוד האש על הכרמל: מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1947-1946'. "הם חדרו לבסיס של מתקן הרדאר שליד סטלה מאריס, אולם לא הצליחו לפגוע בו באופן משמעותי, ואחד הלוחמים נפצע ונתפס ולאחר מכן מת מפצעיו. את מתקן הרדאר השני שבכרמל המזרחי, הם הצליחו לפוצץ ולהימלט".

לדבריו של נאור, הפעולה נחשבה להצלחה מסחררת מבחינה תודעתית. "המבצע הכפול יצא לדרך 24 שעות לאחר גירוש אניית המעפילים 'אקסודוס' והיה ברור שזוהי פעולת תגמול איכותית. ההצלחה לחדור לשני בסיסים שמורים ביותר העידה על עצמה. בעצם הוכח לבריטים שהם לא מוגנים בשום מקום. זה השפיע תודעתית על הבריטים, וזה חיזק את מורל היישוב, ומי שהושפע מזה הכי חזק זה הערבים. הערבים התייחסו לזה כאילו יש שדים על ההר. היה סיפור שעבר ביניהם על כך שהציונים מאמנים כלבים וחתולים לפוצץ לבריטים מתקנים. בעקבות פיצוץ הרדאר, הסתובבה ביניהם גם שמועה שלישראלים יש פצצות אטום. את מתקן הרדאר ניתן להחליף בחדש אבל את שינוי התודעה לא ניתן להחזיר אחורה".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

גיל מרגוליס. "ידענו במשפחה על מעורבותו בבנייתה של הארץ" (צילום: אורן מרגוליס)

דמות מפתח משמעותית בסיפור, ששמה אינו מופיע בספרי ההיסטוריה, היא של המהנדס הראשי של מחוז חיפה באותה תקופה, פרץ אטקס, שהחזיק בתפקיד בשנים 1948-1922. כעת, 50 שנה לאחר מותו, חושף גיל מרגוליס, בנה של אחייניתו, פרטים מספר הזיכרונות של האיש, "מן אוטוביוגרפיה שהוא כתב על החיים שלו ולא פורסמה", וטוען כי במקביל לעבודתו כמהנדס של הבריטים, היה אטקס פעיל ציוני שהעביר מידע משמעותי לארגונים הלוחמים ולמחתרות היהודיות שפעלו באותם ימים בארץ ישראל.

"הוא העביר לפלמ"ח את התכנית של תחנת הרדאר בכרמל, זו ששימשה את הבריטים לגילוי ספינות מעפילים בשנים 1946 ו-1947", מספר מרגוליס. "הפלמ"ח ניסו לפוצץ אותה כמה פעמים לפני כן וכשלו, רק אחרי שהוא העביר להם את המידע תחנת הרדאר פוצצה בהצלחה ב-20 ביולי 1947".

"אני רוצה לבנות את ארץ ישראל"

"עוד כילד ידעתי שדוד פרץ היה פעיל ציוני מאז היותו נער וחלומו היה בנייתה של ארץ ישראל", אומר מרגוליס. "ידענו במשפחה על מעורבותו בבנייתה של הארץ הן דרך תפקידו כמהנדס והן דרך פעילויות ציוניות שהוא היה מעורב בהן".

אטקס נולד בפולין למשפחה ציונית ועלה לארץ לראשונה ב-1905, לבדו, כשהיה בן 13 בלבד. היו אלה ימי העלייה השניה הקשים, ולאחר שחלה במלריה חזר לפולין. בארץ מולדתו, פעילותו הציונית עוררה את זעמה של המשטרה החשאית של הצאר שרצתה להביא למעצרו, וכשהיה בן 15 נאלץ לברוח לבדו לניו יורק. הוא נרשם לבית ספר ערב כדי ללמוד אנגלית ובהמשך התקבל לקולג' היוקרתי והסלקטיבי מאוד לאדריכלות ולהנדסה 'קופר יוניון'. בריאיון הקבלה ללימודים, כשנשאל מדוע הוא רצה כל כך להתקבל אליו, השיב אטקס: "אני רוצה לבנות את ארץ ישראל".

"כשסיים את שירותו בצבא האמריקאי במלחמת העולם הראשונה ראה אטקס בכיבוש הבריטי של ארץ ישראל הזדמנות לממש את הידע שלו ולהגשים את חלומו לבנות את הארץ", מספר מרגוליס. "ב-1920, עם החלתו של המנדט, הוא הועסק על ידי הבריטים כמהנדס באזור יפו".

פרץ אטקס בימי שירותו בצבא האמריקאי במלחמת העולם הראשונה (צילום: ארכיון משפחתי)

באיזה שלב הוא החל לשתף פעולה עם הארגונים היהודיים?
"ערב הפרעות באביב 1921 (מאורעות תרפ"א) הוא שמע על תכניות הערבים לפגוע ביושבי תל-אביב. הוא הוציא ללא אישור רובים מנשקיית המילואים של משטרת נמל יפו והעביר אותם למאיר דיזינגוף ולאנשי ההגנה. הערבים התוקפים נדהמו למצוא את יהודי תל אביב חמושים, ונסוגו בחזרה ליפו".

מרגוליס מספר כי בעקבות 'השאלת' הנשק להגנה נענש אטקס ונשלח לחיפה, מהלך שהשפיע הן על חייו הפרטיים והן על אופייה של חיפה אותה תכנן ופיתח במשך 26 השנים שלאחר מכן.

אז ככה הוא הגיע לחיפה?
"כן. באותה התקופה חיפה הייתה עיירה קטנה. כ-25,000 תושבים, אבל הבריטים החליטו להפוך אותה לעיר נמל וראו בה חלק משאיפתם הגדולה לשלוט במזרח התיכון. הצרפתים זכו בעיר הנמל ביירות, אז הבריטים רצו להפוך את חיפה לנמל הבית שלהם באגן המזרחי של הים התיכון.

דגם הרחבת נמל חיפה (צילום: ארכיון משפחתי)

"זו הסיבה לכך שצינור הנפט נחפר מעיראק לחיפה ולהקמתם של בתי הזיקוק במפרץ חיפה. הבריטים הפנו משאבים רבים לבנייה המהירה של חיפה והוא היה עסוק מאוד בבנייתה של העיר".

בטקס חנוכת גשר פז. "הוא בעצם המהנדס שעומד מאחורי עורקי התחבורה של הצפון" (צילום: ארכיון משפחתי)

טקס חנוכת אחד הכבישים שתכנן אטקס. "סלל את הדרכים שמחברות את העיר עם שאר חלקי הארץ"(צילום: ארכיון משפחתי)

מה הוא בנה?
"הוא בנה והרחיב את נמל חיפה, הקים את שדה התעופה של חיפה וסלל את הדרכים שמחברות את העיר עם שאר חלקי הארץ, ובהן גשר פז, כביש 4 לתל אביב וכבישים 70 ו-75 לעמק ולנצרת. הוא היה אחראי גם על סלילתם של כבישים 85 ו-89 מעכו ומנהריה אל הגליל, כביש 899 (כביש הצפון) כביש 721 שחוצה את יערות הכרמל וכביש 65 (כביש ואדי ערה) מהחוף לעפולה. הוא בעצם המהנדס שעומד מאחורי עורקי התחבורה של הצפון".

הפריצה לכלא עכו

בשנה האחרונה לתפקידו של אטקס, התקבלה בארגון האצ"ל החלטה לפרוץ לכלא עכו על מנת לשחרר את האסירים הנידונים למוות. בגרדיאן הבריטי פורסם בתחילת החודש כי אנשי הארגון פנו אליו וביקשו ממנו עזרה. "אטקס היה מי שתכנן את הכלא שהבריטים בנו בתוך מצודה עות'מאנית עתיקה", מספר מרגוליס. "הוא נתן להם את התכניות ועזר להם למצוא את נקודת התורפה – הקיר הדרומי של הכלא שגבל בסמטה עתיקה ונמצא מעל החמאם הטורקי שבעיר".

יוסף קיסטר. "הפריצה לכלא עכו הוכיחה כי הבריטים לא מסוגלים לשלוט בארץ" (צילום: מירי יהלום)

ההיסטוריון יוסף קיסטר, מחבר ספר 'האצ"ל' (הוצאת משרד הביטחון, 2005), שנחשף לסיפור של אטקס בעקבות אותה כתבה בגרדיאן מציין כי למרותו שהסיפור אינו תואם את גרסתו של מתכנן הבריחה, איתן לבני, שטוען כי גילה על הקרבה לחמאם הטורקי בעזרת מידע שקיבל מאחד הסוהרים, ייתכן שהיא נכונה. "אני לא פוסל את זה", הוא אומר.

"הפריצה לכלא עכו היא המסמר האחרון בארון הקבורה של המנדט הבריטי", מסביר קיסטר. "מדובר בכלא הגדול והשמור ביותר שהיה בארץ. הפריצה אליו הוכיחה כי הבריטים לא מסוגלים לשלוט בארץ. וזה לא רק אני אומר, זה מה שאמר אדנריי גרומיקו שהיה באותה העת שגריר ברית המועצות באו"ם ולימים שר החוץ של ברית המועצות. הוא אמר את זה בעצרת האומות המאוחדות כדי לבסס את הטענה שעל הבריטים להתפנות מיד מפלשתינה".

"התנועה הציונית ומדינת ישראל קצת שכחו אותו"

הכפילות בה פעל פרץ אטקס, הובילה אותו לשמור על פרופיל נמוך ועקב כך שמו נעדר מדפי ההיסטוריה היהודית והציונית. "הוא זכה באות הוקרה מהגבוהים ביותר שהעניקה האימפריה הבריטית: מדליית המלך, שהוענקה לו על הקמת הנמל בחיפה ורשת הכבישים בצפון הארץ", מספר מרגוליס. "מלבד זאת, לואיס ברנדייס, היהודי הראשון שכיהן כשופט בית המשפט העליון של ארה"ב, שיבח אותו על תרומתו לבניין הארץ. אך התנועה הציונית ומדינת ישראל קצת שכחו אותו".

איך זה יתכן? אין אף רחוב על שמו?
"תראה, לאחר הקמת המדינה הוא סיים את תפקידו. הוא היה שמח להמשיך לעבוד כמהנדס ראשי בחיפה אבל עקב מחלוקות עם אבא חושי הוא נאלץ לפרוש. בהמשך הוא הועסק על ידי נאט"ו בהקמת שני בסיסים עצומים של חיל האוויר האמריקאי בצפון אפריקה. אני מניח שפרסומים על פעילות מחתרתית לא היו תורמים לקריירה שלו, מה גם שהא זכה לפנסיה נדיבה מממלכת בריטניה והחשיפה עשויה הייתה לפגוע בו, אז הוא שמר על הסיפורים האלה בסוד. מלבד כל אלה הוא היה אדם צנוע מאוד, אף פעם לא חיפש פרסום".