חברת IDB, הנמצאת בשליטתו של איש העסקים היהודי-ארגנטינאי אדוארדו אלשטיין, מוכרת את מניות חברת 'אדמה' (לשעבר 'מכתשים-אגן') שבבעלותה לתאגיד הענק הסיני כמצ'יינה. התאגיד, שבבעלות הממשלה הסינית, רכש ב-2011 60% ממניות מכתשים-אגן, וכעת ירכוש את 40% הנותרים מ-IDB תמורת 230 מליון דולר ובעבור מחיקת הלוואה של 1.1 מיליארד דולר שנתן לדסק"ש (חברה בת של IDB המחזיקה את מניות 'אדמה'). העסקה צפויה להכניס לקופתה של IDB רווח הון של 690 מיליון שקל שיסייעו לה להתמודד עם דרישות הפירוק המגיעות ממחזיקי אגרות החוב שלה.

במבט גלובלי יותר, הסינים מבצעים את העסקה לרכישת 'אדמה' לאחר שרכשו את 'סינג'טה' השוויצרית העוסקת גם היא ביצור אגרוכימיקלים (ייצור חומרים כימיים להדברת מזיקים ולשיפור יבולים). מיזוג שתיים מהחברות הגדולות בעולם בתחום זה לתוך כמצ'יינה תהפוך את סין ליצרנית הגדולה בעולם של אגרוכימיקלים. מדובר במכה קשה למונסנטו האמריקאית, יריבתה המרכזית של התאגיד הסיני.

מה יישאר אצלנו?

פרופ' זאב תדמור, יו"ר מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית ונשיא הטכניון לשעבר הביע, בשיחה עם 'דבר ראשון', דאגה מהמגמה עליה מצביעה עסקת הענק.

"בטכניון חינכנו את רוב המהנדסים הכימיים בישראל. בהשקעה לאומית הכשרנו את האנשים שפיתחו את הידע עבור מכתשים-אגן. ידע מאוד ייחודי" אמר תדמור, "עכשיו יש אינטרס של בעלי שליטה בפירמידה מסוימת לבצע עסקה מסוימת. בדרך הם מוכרים את כל הידע שאנחנו והתלמידים שלנו פיתחו לסינים. מה יישאר אצלנו?".

"מדינת ישראל משלמת את המחיר" הוסיף, "אנחנו לא שולטים בידע שאנחנו מפתחים. בעולם גלובלי צריך קשרים בינלאומיים אבל לא מכירת חיסול. פה יש לי תחושה של מכירת חיסול של הידע הישראלי באמצעות מכירת המפעלים האלה. כל התהליך הזה צריך לעורר דאגה בממשלה ובמשרד הכלכלה".

אתה רואה את מכירת הידע כמגמה מתמשכת?

"בהיי-טק למשל, שאחראי לנתח משמעותי מהתל"ג הישראלי, נפתחו בשנים האחרונות קרוב ל-300 מרכזי מחקר ופיתוח של חברות זרות. לוקחים את האנשים המוכשרים ביותר שלנו מנצלים את הידע שמתפתח ולוקחים אותו מפה. בארץ לא נשארים נכסי ידע משמעותיים. הפרי של העבודה שלנו באקדמיה הולך לאיבוד. אנחנו בשנות השישים עברנו בטכניון לאלקטרוניקה מודרנית במקום הנדסת חשמל. הפקולטה הזו בטכניון היא בין חמש המובילות בעולם בתחום הזה. המצב הזה של ניצול הידע שהתפתח אצלנו ומכירתו לחו"ל יפגע גם ביכולות האקדמיות שלנו בהמשך".

לעובדה שכמצ'יינה נשלטת ע"י הממשלה הסינית יש גם משמעות אסטרטגית? 

"כמובן, הסינים מפתחים כלכלה של מעצמה. הם מסתכלים קדימה על עשרות ומאות השנים הבאות ומייצרים לעצמם את הנכסים האסטרטגים לבצר את מעמדם כמעצמה. הם פיתחו בשנים האחרונות צי ספנות ענק כדי לשלוט בים. ההשתלטות שלהם על חברות אגרו-כימיות, זה עניין אסטרטגי. היכולת לגדל מזון בהיקפים גדולים ולהאכיל מיליארדים זה נכס משמעותי בעולם שלנו".

ובהסתכלות אסטרטגית מה מדינת ישראל צריכה לעשות?

"שיתוף הפעולה עם הסינים חשוב לנו מאוד. האמריקאים, מרגע שהם פיתחו תעשיית אנרגיה המבוססת על פצלי שמן, מאבדים עניין במזרח התיכון. הסינים מגלים עניין מאוד גדול בישראל. יש שם הערכה לידע הישראלי וליכולות שלנו כמדינה, על אף הבדלי הגודל. ב-1989 נסעתי לשליחות בסין מטעם האקדמיה למדעים ומשרד החוץ כדי להקים שם שלוחה של האקדמיה שתקדם שיתופי פעולה. לסינים יש אינטרס אסטרטגי בישראל. אבל ישראל צריכה לנתב את האינטרס הזה בחכמה.

"מה ימנע מהם, אחרי שהם לקחו את כל הידע ממכתשים-אגן, להעביר את כל המערך הזה לשם? אמנם IDB היא חברה פרטית, אבל הממשלה יכולה לעודד חברות פרטיות להימנע מצעדים מהסוג הזה ולשמור על האינטרסים ארוכי הטווח של הכלכלה הישראלית. זה אותו דבר שקרה בתנובה. בחולשת דעת מכרו את החברה הזו לאייפקס שעשתה סיבוב ומכרה ברווח אדיר לסינים".