בחריין רואה בקשר עם ישראל פוטנציאל כלכלי גדול אך גם תעודת ביטוח ביטחונית ליום שאחרי ארה"ב – כך מסבירה ל'דבר' ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה, מנהלת התכנית ליחסי ישראל במזה"ת במכון "מתווים", החוקר את מדינות החוץ האזורית של ישראל. סבטלובה שביקרה בבחריין כעיתונאית ונמצאת בקשר רצוף עם עיתונאים ובלוגרים במקום, מסבירה כי השותפה החדשה של ישראל סובלת ממתח פנימי גדול בין רוב שיעי למיעוט סוני שאוחז בשלטון, והיא פגיעה במיוחד ללחצים מאיראן.

"מבחינת ההנהגה והאליטה הבחריינית, ישראל מצטיירת כמתקדמת בחקלאות, טכנולוגיה ונשק. בתערוכות בינלאומיות הם רואים הישגים ישראלים לא מבוטלים. מושך אותם מה שמושך את כל המדינות – ההייטק הישראלי. עבורם אנחנו נראים כמעצמת-על אזורית. בהיבט הביטחוני יש לבחריין צורך בברית חזקה ואיתנה שתגן עליהם מפני איומים מאוד קרובים אליהם מכיוון איראן".

כ-1600 ק"מ מפרידים בין ירושלים למנאמה, איך ישראל יכולה להגן עליהם?
"יש תחושה שמבוססת על עובדות שארה"ב הולכת ומסתלקת מהמזרח התיכון. זה התחיל עוד בממשל אובמה. לישראל יש אינטרס שאירן לא תשתלט על עוד מדינות כמו לבנון וסוריה. עם בחריין זה יהיה בעיקר שיתוף פעולה מודיעיני וביטחוני. הם לא במלחמה עכשיו והם גם לא יודעים מה יקרה. בשביל זה הם רוצים בריתות אזוריות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"באופן לא גלוי כל מדינות המפרץ מעוניינות בכך ועכשיו באופן גלוי יש כבר שניים. נכון שארה"ב יוצאת מהמזה"ת ומצמצמת את עצמה אבל זו גם מטרה שלה להשאיר מאחוריה מבנה אסטרטגי חדש בדמות הברית בין המדינות. הברית משדרת לאיראנים שישראל אולי רחוקה אבל היא תהיה מעורבת בנעשה במפרץ".

יש סיכוי לברית גלויה עם ערב הסעודית?
"סעודיה היא הכי גדולה ויש לה טייטל כשומרת על המקומות הקדושים ועל הפלסטינים אז היא תהיה האחרונה. זה לא דחוף להם כל עוד המלך סלמן בין החיים. אולי תחת הבן זה יהיה אחרת".

השבוע צפוי לראות אור ספרה של סבטלובה "על עקבים במזרח התיכון", המשלב סיפורים מעבודתה כעיתונאית עם ניתוח תהליכים שעברו על חברות ומדינות בעשרים השנים האחרונות. בפרק הראשון מסופר על מפגש עם איש עסקים שיעי על מטוס לבחריין ב-2003, ערב מלחמת המפרץ השנייה.

סבטלובה, כעיתונאית חברת החדשות, טסה מאיסטנבול למנאמה, עיר הבירה של ממלכת בחריין, במטרה לסקר את אירועי המפרץ. לידה על המטוס ישב ערבי מבוגר לבוש חליפה, "כמו ג'נטלמן מסרטים ערביים" ובין השניים התפתחה שיחה. מתוך חשש לביטחונה הציגה את עצמה כעיתונאית מרוסיה, אך הוא פקפק בגלל הערבית הטובה שלה. "הוא שאל אותי אם אולי אני מעוד מקום. אמרתי לעצמי 'יאללה אין לי מה להפסיד. אנחנו נוסעים לבחריין ולא יגרשו אותי משם' וסיפרתי לו שאני מישראל".

ואיך הוא הגיב?
"הוא הסתכל עלי ואמר: 'שמעי, אני מת שיסתיימו הסכסוכים המטופשים ונעשה כבר עסקים עם ישראל. יש לנו מה לקנות ויש לנו מה למכור. המלחמות האלה הרסו אותנו בעירק ויכולים להרוס גם את בחריין'".

כשיוצאים מהבירה רואים פרברים עניים

בחריין היא אי צר באורך הזהה למרחק בין מרכז תל אביב לירושלים. ממערב לה ערב הסעודית וגשר המלך פאהד באורך 25 ק"מ מחבר אותה ליבשה. אוכלוסיית בחריין היא מיליון ושבע מאות אלף תושבים והיא המדינה ה-6 הצפופה בעולם. "מרבית האוכלוסייה היא שיעית. כ-70 אחוז. השלטון טוען שפחות וברור לכולם שזה הרוב. זו מדינה עם השפעות איראניות חזקות ונוכחות לא מבוטלת של האחים המוסלמים".

ראו את זה בתגובות להסכם?
"תוך שעה הבחריינים כבר הגיבו נגד הנורמליזציה. לא ראינו שום דבר דומה לזה בהכרזה על ההסכם עם האמירויות זה מבטא את המתח בין ההנהגה הסונית שקרובה לארה"ב, לרפובליקאים וגם ללובי היהודי. שנים אני שומעת על ידידות גדולה בין אנשי חב"ד למשפחת המלוכה ואנשי חב"ד מניו-יורק היו מבקרים שם מתחילת שנות האלפיים".

הפגנות נגד המשטר בבחריין. ינואר 2016 (AP Photo/Hasan Jamali)

הישראלים לא יודעים הרבה על בחריין אך מהתמונות והסיקור בתקשורת רואים עושר ופאר רב
"כשיוצאים מהבירה היפה רואים פרברים מאוד עניים. אחרי נסיעה לא ארוכה רואים שאין גורדי שחקים ואין ירוק והכל נראה צהוב, אפור ועני. ראיתי את הריכוזים הגדולים של השיעים, שלא נראים כמו באמירויות. האוכלוסייה השיעית לא משרתת בצבא ומנועה להתקבל גם לכל מיני תפקידים בשירות המדינה. זו המדינה היחידה במפרץ שהתמודדה עם התקוממות 'אביב ערבי'. השלטון האשים את האיראנים בהתקוממות והם גם נאלצו להסתייע בצבא סעודיה והטנקים שלהם כי אחרת הם לא היו שורדים. מי שהובילו את ההתקוממות טענו שאין להם קשר לאיראן אבל אי אפשר להגיד חד משמעית. חלק גדול מהאוכלוסייה בהחלט תומכים בשינויים רדיקלים".

חברת הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90).

מבקר מערבי ירגיש שם פתיחות או שמרנות?
"האליטה השולטת מאוד מודרנית. זו מדינה מתונה לא כמו סעודיה. ראיתי הרבה נשים ללא כיסוי ראש, ואלה שכן היו מכוסות, זה היה בחצי חיוך שזה בגלל 'יום שיער גרוע'. המסעדות שם מגישות אלכוהול. אפשר לראות סעודים מגיעים לשם לנשום קצת יותר חופש. סעודיה נורא קונסרבטיבית ובבחריין מותר את מה שאסור בסעודיה. באזורים השיעים יותר בפריפריה עם ריכוזים שיעים רואים יותר נשים בצ'דור (כיסוי מלא של כל הגוף והראש עם פתח צר בשביל העיניים, ש.נ). במנאמה ראיתי נשים עם עבייה שחורה מתחתיה בצבצו ג׳ינסים מעוצבים ועם נעלי סטילטו או נעלי ספורט אופנתיות".

אילו נושאים נמצאים היום על סדר היום המקומי הבחרייני?
"תלוי על מי מדברים כי המדינה לא הטרוגנית. הסונים נהנים יותר ממנעמי השלטון והכסף מהנפט עומד להיגמר. זו המדינה הראשונה שהתרוקנה מנפט ולכן היא נתפסת חלשה. במנאמה מוטרדים מסוגיות של איפה להשקיע את הכסף, ושלושים קילומטרים משם יגידו לך משהו אחר.

"יש פערים משמעותיים בין פריפריה למרכז ובגלל שהמדינה קטנה, הפרירפריה מאוד קרובה למרכז. הפערים הכלכלים חברתיים מאוד גדולים. השיעים מוטרדים מאלימות מצד כוחות הביטחון והמשטרה וריבוי המעצרים. ישנם הרבה מאוד עצורים ביטחוניים שלא ידוע איפה הם ועוד כמה זמן ישוחררו. ישנם כאלה שמוטרדים מהקרע בין הסונים לשיעים ומגורל האומה הבחריינית. אפשר למצוא שם גם תנועות הקוראות בעד האחדות והדו שיח". ​