ההחלטה על הטלת סגר למניעת הקורונה בפעם השנייה מעוררת דיון ציבורי רחב. למרות שאחד המניעים המרכזיים לקבלת ההחלטה הוא חשש מ'אי-ספיקה' של מערכת הבריאות, מנהלים בבתי החולים חשים שהמציאות שהם חווים מדי יום, שכוללת עומסים חריגים, יציאת אנשי צוות לבידוד וחשש מפגיעה באיכות הטיפול, אינה משתקפת היטב בדיון הציבורי. שלושה מהם מתארים את תמונת המצב המדאיגה של מערכת הבריאות מנקודת מבטם האישית.

ד"ר אלון הרשקו, מנהל מחלקה פנימית, הדסה עין כרם בירושלים: "אנחנו עובדים בעומסים חסרי תקדים. הגענו לכמעט מאה חולים מעבר לקיבולת הרגילה במחלקות הפנימיות. אנחנו מותחים את החבל כמה שאפשר. זה מאוד קשה. אנחנו כל הזמן חוששים מה יקרה אם עוד טיפה יעלה העומס, איך נסתדר."

"החשש הוא אחד: שנאבד את צלם האנוש. שיהיו כל כך הרבה חולים שלא נצליח לגשת לכולם. אנחנו לא שם, ולדעתי אנחנו גם לא צריכים להגיע לשם, אבל דברים צריכים לזוז. בינתיים בציבור, כל אחד חוכמולוג, מתבטא בעד סגר, נגד סגר. זו החולשה שלנו כישראלים, קשה לנו לציית להנחיות. לדעתי אם כל אחד ואחד היה לובש מסכה ושומר על ריחוק של שני מטר לא היינו מגיעים למצב הזה, למשבר הכלכלי חברתי בריאותי הזה."

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"הדיון הוא לא סטטיסטי, אלא על בני אדם שסובלים"

"יש כשל בדיון הציבורי. הבנו בימים האחרונים שכל הדיון הוא סטטיסטי. בוועדת הקורונה בכנסת שואלים, 'איך מגדירים חולה קשה? למה לא מגדירים לפי ההגדרות של ארגון הבריאות העולמי? למה פה ולמה שם?'. אבל הדיון הוא לא סטטיסטי. הדיון הוא בסוף על בני אדם שסובלים בחדר מיון, מחכים למיטה. מה זה משנה מה ההגדרות? המציאות היא שבתי החולים מלאים ואנשים סובלים."

"כשאומרים, 'בסך הכל 6,000 אנשים ימותו, ואלו ממילא אנשים שצריכים למות כי זה זקנים', בשבילנו כרופאים זו סטירה לפרצוף, כי זה מה שאנחנו עושים כל החיים שלנו. לוקחים אנשים שאפשר לרפא אותם, או שאי אפשר לרפא אותם, והופכים עולמות כדי לאפשר להם עוד קצת חיים, או עוד קצת איכות חיים. למי שאומר 'רגע רגע, הם בכל מקרה ימותו בחודשיים הקרובים', אני אומר שאני רוצה לתת להם את החודשיים האלה.

"גם כשאדם מת, זה משנה איך הוא עוזב את העולם הזה"

"כשל נוסף הוא שהדבר היחיד שמעניין את הדיון הסטטיסטי זה כמה תמותה יש. אבל זאת לא השאלה. בן אדם יכול למות במחלקה מסודרת, עם תרופות כדי שלא יכאב לו, עם המשפחה שלו לידו שמדברים איתו, או שהיא יכול למות כמו חיה מסכנה על מיטה מטונפת שלאף אחד אין זמן לגשת אליו. בסטטיסטיקה זה נספר אותו הדבר – זה מת וזה מת. אבל למשפחה, לחולה, לכל מי שמסביב, זה הבדל של שמיים וארץ. זה כל כך משנה איך בן אדם עוזב את העולם הזה, אם הוא עוזב בצורה אנושית ולא משפילה, או שהוא עוזב כמו מסכן. וזה לא מופיע בסטטיסטיקות.

"המלחמה שלנו היא לא סטטיסטית, היא לא כמותית. זו מלחמה על איכות, על כבוד, על סבל. על זה אנחנו מדברים, וזה לא מופיע בשום דיון של מתמטיקאים ופרופסורים שמביאים כל מיני תיאוריות."

"רוב הפוליטיקאים שדנים באיך נכון לנהל את הקורונה לא ראו חולה קורונה סובל"

"קבינט המומחים של פרופ' רוני גמזו מורכב מרופאים, והם יודעים על מה הם מדברים. הם מכירים את השטח. אבל הם רק מרכיב אחד בתוך המערכת הפוליטית, וכל אחד זורק תיאוריה אחרת. רוב הפוליטיקאים, שדנים באיך נכון לנהל את הקורונה, בחיים לא ראו חולה קורונה סובל, או בן אדם שלא חולה קורונה – נגיד, בן אדם עם אי ספיקת לב,  שגם תקוע שם בחדר המיון בגלל העומסים. אותנו כרופאים לא מעניינת הסטטיסטיקה, מעניין אותנו החולה הסובל הזה, מעניין אותי הבן אדם."

"יש מי שאומר שאין אפוקליפסה לאומית. לא מעניין אותי אפוקליפסה לאומית. אני רואה הרבה אפוקליפסות אישיות. אני רוצה שלכל האנשים שמגיעים לבית החולים, לא משנה כמה הם, לא משנה באיזה גיל הם, יישמר הכבוד שלהם והאנושיות. אם אפשר לרפא אז לרפא, ואם אי אפשר לרפא אז לתת יחס אנושי. וכל מי שיושב שם למעלה ודן על סגר או לא סגר לא מדבר על הדברים האלה. אני חושש שעכשיו, כשאנחנו מגיעים לסגר – וזה כישלון חברתי, פוליטי ומנהיגותי, לא כישלון של מערכת הבריאות. יהיה לנו קשה להילחם את מלחמת הכבוד.

"שאף אחד לא יגיד שזה לא אמיתי, או שסתם מפחידים אותנו"

"אני החלטתי שאסור להשתמש במילה 'קריסה'. צבא במלחמה לא אומר 'אני קורס'. אין אף רופא שמרים ידיים. רופא לא אומר "אני לא יכול יותר, אני הולך הביתה", אין דבר כזה. אבל מותחים את הצוותים יותר ויותר ויותר, ולזה יש גבול. אני יודע מה היה המצב היום ואתמול, אני לא יכול להתחייב למה יהיה עוד יומיים. אני לא יודע אם מערכת הבריאות הישראלית עברה דבר כזה אי פעם. אולי במשבר הפוליו בשנות החמישים. אבל שאף אחד לא יגיד שזה לא אמיתי, או שסתם מפחידים אותנו. אם אתה מגדיר את זה 'קריסה', 'אסון', או אם מגדירים את זה אחרת, זה כבר לא משנה. אנשים סובלים. העומסים הם הרבה מעבר מהמתוכנן, ויש מתמטיקה פשוטה. יש כמות מסוימת של אנשי צוות, ככל שיש יותר חולים, כל אחד יקבל פחות תשומת לב."

"הניפו עכשיו את ה'דגל האדום' כי הכל נכשל. אף אחד לא רוצה סגר. אבל מה עוד אפשר לעשות? יש גבול מסוים שבית החולים יכול לספוג. התחלואה עולה ועולה. הגרפים של התחלואה מלמדים אותי למה אני יכול לצפות בשבוע הקרוב: המון חולים. המון. ורוב הפוליטיקאים, הכלכלנים, העיתונאים, וכל אחד אחר שיש לו דעה מאוד נחרצת על ניהול הקורונה, לא מכירים מה זה חדר מיון עמוס."

"אנחנו מתייחסים לחיים של אדם קשיש וחולה באותה חרדת קודש כמו לכל אחד אחר"

"חשוב לי להגיד – אל תקבלו החלטות רק על סטטיסטיקה. זו לא סטטיסטיקה, אלו אנשים חולים. ושאף אחד לא יעז להגיד לנו שהחיים של מישהו פחות מקודשים מהחיים של אחרים. אנחנו לא שופטים את ערך החיים. גם אדם קשיש וחולה, אנחנו מתייחסים לחיים שלו באותה חרדת קודש כמו לכל אחד אחר. יכול להיות שהגישה תהיה שונה, למשל שאצל הקשיש אנחנו נתמקד בטיפול שמונע סבל ושומר על כבודו, ושאת הצעיר ממנו בארבעים שנה אנחנו ננסה לרפא. אבל לכולם אנחנו מקדישים את אותה התייחסות, אהבה, וחרדת קודש לחיים שלהם. שלא יתחילו להגיד 'אלו שמתים, שימותו, לא בשביל זה שווה לעצור את החיים.' לא. כשזה מגיע באופן אישי אליי, להורה שלי או למישהו שיקר לי, פתאום כל המודלים והסטטיסטיקה נעלמים."

"קשה מאוד לחוש את הפגיעה, זה בעיקר בחלשים, אלה שצריכים טיפול ואנחנו לא מכירים אותם"

ד"ר אבי ויסמן, סגן מנהל בית חולים רמב"ם בחיפה: "יש לנו שתי בעיות. קודם כל, כמות החולים מטפסת. המקומות ששמורים לחולי קורונה הם מדודים. כל מחלקה דורשות היערכות מיוחדת, כניסה נפרדת וצוות כפול, בנייה של מערכת טלוויזיה כדי להשגיח מחדר האחיות. אז אם כל יום מספרי החולים המאושפזים עולים רק באחד או שניים ביום, בסוף החודש כבר עלינו לשלושים ביום. זה לא מעט."

ד"ר אבי ויסמן סגן מנהל בית חולים רמב"ם (אלבום פרטי)

"הבעיה השנייה והגדולה יותר היא שהצוותים נדבקים ונכנסים לבידוד כל הזמן. זאת בעיה ענקית, כי מלכתחילה הייתה לנו בעיה של צוות, ועכשיו אנחנו במחסור רציני. בלי צוות אנחנו לא יכולים להחזיק את הקיים. אני מעריך שתוך שבוע אנחנו נצטרך להתחיל להפחית את השירותים בבית החולים – נוריד כמה מחלקות, כמה מיטות, ונעביר צוותים למחלקות הקורונה. זה יהיה כמו בגל הראשון, רק שבגל הראשון זה היה יזום."

"המשמעות היא שמי שחולה בקורונה יטופל היטב, ומי שחולה לא בקורונה ייאלץ לדחות עוד קצת את הניתוחים שהוא חיכה להם, או שלא יקבל טיפול. חדר המיון שלנו בחורף גם ככה עמוס, ועכשיו יהיה עמוס עוד יותר."

"בשבוע שעבר סגרנו שני חדרי ניתוח לכל השבוע כי לא היה צוות, הם נכנסו לבידוד. הורדנו יום ניתוחים אחד. במחלקןת אחרות הורדנו מיטות. כרגע עדיין קיץ, אז בינתיים זה בסדר. קשה מאוד לחוש את הפגיעה, זה בעיקר בחלשים, אלה שצריכים טיפול ואנחנו לא מכירים אותם כי נדחה להם הטיפול. חולי הקורונה לא נפגעים, הם נמצאים במחלקות הכי יפות ומודרניות."

"סגר ייתן לנו עוד קצת אורך רוח וזמן לצוותים להתאושש"

"אני מקווה שהסגר יאט קצת את הדבר הזה. זה ייתן לנו עוד קצת אורך רוח, וזמן לצוותים להתאושש. התחלואה קצת תרד. אבל זו רק דחייה. ברגע שיוצאים מהסגר שוב יהיה אותו הדבר, כי לא עושים את הצעדים שצריך לעשות, בעיקר בגלל חוסר משמעת שלנו."

"יש פה ליקויי תשתית מתמשכים ברוב בתי החולים, דברים שלא בדיוק היה אפשר לעשות איתם משהו עכשיו. אמנם נשפך עכשיו הרבה כסף אבל זה לא בדיוק יכול לתת מענה ולפתור את כל הבעיות המערכתיות שמקשים עלינו להתמודד עם המגפה. מצד שני, אני רואה שגם מדינות אחרות לא מתמודדים מי יודע מה. לא רואה מקומות שהצליחו להתמודד כל כך טוב עם עומס ניכר."

"קיבלנו 400 תקנים לצוותים רפואיים אבל עוד לא ראינו אותם, הם בשלבי גיוס. חלק יש, חלק אי אפשר לגייס, חלק אין מועמדים, חלק לא מתאימים. צוותים רפואיים דורשים המון זמן הכשרה. בהתחלה משקיעים יותר ממה שמקבלים עם הצוותים האלה. אני מקווה שגם לזה יהיה פתרון, אבל זה ייקח הרבה זמן, וזה זמן שאין לנו כרגע."

"החשש הוא שיהיו יותר חולים מאשר מיטות. לא יהיה מקום ולא יהיה מי שיטפל. היום רמב"ם סגור לחולי קורונה. עדיין יש מקום בבתי חולים אחרים, אבל אם כולם יהיו מלאים, אז יתחילו לאשפז חולי קורונה במקומות לא ראויים, במחלקות אחרות, והם ידביקו חולים אחרים. זה מעגל שכשהוא מתחיל קשה לעצור אותו, והוא יוביל לתחלואה ותמותה הרבה יותר גבוהה מהרגיל במידה שהוא יקרה."

"הצוות מסור ונחוש, אבל למרות הרצון יש גם מרכיב של שחיקה"

מנכ"ל המרכז הרפואי בני ציון בחיפה, ד"ר אוהד הוכמן: "אנחנו עומדים בפני גל של הרבה מאוד חולים קשים לאורך זמן. הצוות המטפל מאוד מסור ונחוש ועושה את העבודה בצורה מרשימה. אבל הוא עושה את זה כבר הרבה חודשים. אנחנו צריכים לתת מענה גם לחולי קורונה וגם למטופלים שאינם חולים בקורונה, והצוות עובד משמרות רבות לאורך זמן, ולמרות הרצון יש גם מרכיב של שחיקה."

מנכ"ל המרכז הרפואי בני ציון ד'ר אוהד הוכמן (צילום: גדי נס)

"על זה נוסיף את החלק מהצוות שיצא לבידוד. רוב המגעים קורים מחוץ לבית החולים – ילד נדבק וכדומה. גם כשזה קורה בבית חולים אחר באזור זה משפיע עלינו. למשל, בית החולים כרמל בחיפה נאלץ להוציא 120 עובדים לבידוד לפני שבוע, וחלק מהמטופלים שלהם עברו אלינו, כי אנחנו עוזרים אחד לשני."

"אני רואה מספר חולים הולך וגדל, ואנחנו יודעים שכל מה שרואים היום בסטטיסטיקה יבוא לידי ביטוי עוד שבועיים בבתי החולים. לכן אנחנו במערכת הבריאות ממליצים נקיטה בצעדים שיקטינו את התחלואה בצורה מהירה, כדי שנוכל להתכונן לחורף."