"אני כבר לא מצפה לכלום מהמדינה, זו מדינה של רמאים, מושחתת מהיסוד. אנחנו לא סומכים עליהם, יודעים שהכל פוליטיקה ולאף אחד שם למעלה לא באמת אכפת מבעלי עסקים או מאף אחד. אני כבר יודע לסמוך רק על עצמי ועל השותפים שלי, כי גם אם נקבל מהמדינה זה יהיה פירורים".
את הדברים הקשים האלה אומר קובי חיל, שותף ברשת חנויות היוגורט "תמרה". הוא כמו רבים מבעלי החנויות ועסקי המזון שמעו את ההכרזה על הסגר שיחל בסוף השבוע והתחילו לחשב נזקים.
על רבים מהחנויות ובתי הקפה הקטנים ברחוב בן יהודה, מתנוסס כעת שלט "להשכרה", ותריסיהם סגורים. הסגר יהיה המכה השלישית שקיבל הרחוב הזה תוך חודשים ספורים, אחרי הסגר הראשון והעבודות על הקו הסגול הרכבת הקלה. "מי שנגמר לו חוזה השכירות לא מחדש אותו" אומר חיל.
"גם אם נקבל מהמדינה, זה יהיה פירורים"
"הסניף הזה בבן יהודה מדאיג אותי מאוד, אני לא יודע אם נצלח את זה. עוד אין לי תכניות. אני חושב שנתחיל שוב עם לעבוד עם שליחויות של וולט ונראה", הוא אומר.
"בסגר הקודם קיבלנו פעימה אחת של 100 אלף שקלים. זה אולי נשמע הרבה אבל זה מעט מאוד ביחס לגודל של העסק. רק השכר דירה שלנו לכל החנויות זה מעל 70 אלף שקלים, זה לא פתרון. עכשיו לא הצלחתי להבין אם ממשיכים עם המענקים ואם לנסות להגיש שוב. אני לא מבין כלום".
"יש לנו לא מעט עובדים. מוכרים בסניפים, אנשי שיווק, מנהלי חשבונות, מפיצים ונהגים. ניאלץ להוציא אותם שוב לחל"ת. אני לא מקנא בעובדים הצעירים שלי והסטודנטים, אני דואג מאוד לאלה שיש להם משפחות", הוא אומר ומביט לעברה של אנה, מנהלת הכספים שיושבת לידו.
"אני כבר בזה, אבל לא הייתי ממליץ לאף אחד להיות עצמאי בישראל, בטח שלא בתחום המזון. אתה משלם כל כך הרבה ומקבל כל כך מעט, זה סיוט. בסוף אתה מוצא את עצמך רק מזיז כסף ממקום למקום, לא באמת מרוויח".
"פלסטר, שום דבר לא אמיתי, הכל הצגה"
את אותו חוסר האמון מתאר גם מתן כהן (51), אב לשניים מתל אביב ואחד מבעלי בית הקפה והמאפייה "לחם ושות'". לכהן יש מספר עסקי מזון באזור המרכז והשרון, ולדעתו הכל פוליטיקה. "לצערי הרב אני חושב שכל ההחלטות שמתקבלות פה במדינה הן פוליטיות, הן לא באות לדאוג לא לי ולא לבעלי עסקים ועצמאים אחרים.
"בסוף חלק גדול מההחלטות שמתקבלות הן פלסטר, לא משהו שבא להתמודד עם הבעיה השורשית ולהציע פתרון אמיתי ומשמעותי. שום דבר לא אמיתי, הכל הצגה", הוא אומר.
"גם אם יהיה עכשיו סגר אז נפתח עוד חודש חודשיים ונחזור בדיוק לאותו העניין, כי אין פתרון והתמודדות אמיתית. אף אחד לא עושה דבר מעבר לסגירה הזו, אז מה זה משנה? זאת קטסטרופה. לפתרונות שהמדינה נותנת לנו מבחינה כלכלית אין בשר והם לא מספיק תואמים את הסיטואציה. לא נותר אלא לקוות שזה יגמר", אומר כהן.
ענף המסעדנות מעסיק מעל 200 אלף עובדים ולדברי כהן, הוא כמו רבים מאנשים בענף נמצא בהפסד תמידי. "נראה שאין מי שבאמת דואג לנו, רק רוכבים עלינו בלי חשבון: מיסים, תשלומים, חברות כמו 'תן ביס' ו'סיבוס' שמתחזרות עלינו בלי שום רגולציה. כולם מרוויחים על חשבוננו, ולמסעדנים ולעצמאים אין שום כוח".
כהן טוען שמדובר במדיניות מכוונת, ומתאר מצב המקשה על בעלי העסקים לפעול ולהעסיק עובדים. "קיבלנו עד עכשיו ממש מעט, זה כמובן לא באמת עזר, אני מתבייש אפילו להגיד כמה זה היה. זה בגלל שיש פה שיטה מעוותת. אם אתה סוגר אתה מקבל חצי מיליון שקל בחודשיים, אם אתה נשאר פתוח ומנסה להתמודד – קרוב לכלום.
"אני חייב לומר לך שעכשיו, למרות המצב, אני מחפש עובדים ולא מוצא. אני יכול להציע כרגע רק חצאי משרה, ובגלל שאין איזשהו מודל מסודר וזה בעצם או לעבוד בחצי משרה או לקבל חל"ת, עובדים מעדיפים לא לבוא".
"
"כמו אקמול לחולה סרטן"
ערן אחדות (44), אב לארבעה מתל אביב והבעלים של "פרחי אביב", מגלגל את עיניו כשנשאל אם הוא מאמין שמישהו בממשלה יסייע הפעם. "מה שקורה פה זו ההצגה הכי גרועה שראיתי בחיים. בעלי עסקים בשביל הממשלה הזו הם כמו פרות. חולבים וחולבים וכשאין יותר חלב, שוחטים", הוא אומר.
אחדות הוא דור שלישי לפרחי אביב, שפועלת במקום כבר כ-70 שנה. "סבא שלי היה פה, אבא שלי ועכשיו אני. דור שלישי של פרחנים", הוא אומר בגאווה. "אני לא יודע מה יהיה מותר ומה אסור. נעשה כמובן משלוחים אם יתאפשר, אבל אין לי מושג מה הולך להיות".
"אני לא רוצה פיצוי ואני לא רוצה טובות, אני רוצה לקום בבוקר ולעבוד, להתפרנס בכבוד", הוא אומר. "עד עכשיו קיבלנו פיצוי זעום שלא הספיק, אני לא סומך על אף אחד. זה לא שאני ימני או שמאלני, אין פה קשר לשום דעה פוליטית. ההתנהלות פה מפגרת מאחור, כושלת, של כל המפה הפוליטית".
למרות הביקורת שיש לו, הוא אומר שהוא לא מתכוון לעבור על החוק. "אני הולך לסגור, זה החוק. יש לי ארבעה ילדים וחשוב לי לחנך אותם שלא עוברים על החוק. כמה שהחוק מטומטם ואידיוטי ושרירותי. כמה שזה כואב, אני לא רוצה לעבוד מהכעס, אני עובד מהראש".