27 נשים מאתיופיה שמצאו מקלט בישראל לאחר שנחטפו לסיני ועברו עינויים קשים, מבקשות משר הפנים אריה דרעי להאריך את אשרת השהייה שלהן בישראל. עמותת 'המוקד לפליטים ולמהגרים' הגישה ביוני האחרון בקשה למעמד מטעמים הומינטריים עבור הנשים, שהגיעו לישראל כשהן נערות צעירות והוכרו כקורבנות סחר בבני אדם. תשובת הממשלה טרם התקבלה. בעמותה מזהירים שבשליחתן חזרה לאתיופיה נשקפת סכנה לחייהן, וקוראים לציבור לפנות לשר הפנים בדרישה להאריך את שהייתן.

הנשים, שנולדו באתיופיה, נחטפו על ידי כנופיות פשע לסודן ומשם למצרים בתחילת העשור הקודם, והוחזקו חודשים ארוכים כשבויות במחנות בסיני, שם עונו באכזריות, הורעבו, הועבדו בפרך ונאנסו מדי יום וזאת על מנת ללחוץ על בני משפחותיהן לשלם עבורן כופר נפש ולשחררן ממחנות עינויים אלה לגבול ישראל. בשנת 2012 העבירו אותן החוטפים לגבול ישראל-מצרים, והן חצו את הגבול במצב פיזי ונפשי קשה ביותר. בתחילה הן הגיעו למתקן חולות שבו הוחזקו באותה תקופה מבקשי מקלט, אך עקב גילן הצעיר והגעתן ללא משפחה הן הועברו על ידי המדינה לפנימיות ולכפרי נוער ברחבי הארץ.

"לאט לאט החל תהליך שיקום נפשי, גופני וחברתי"

ארבע מהנערות הועברו לפנימיית חברת הנוער בקיבוץ אשבל שבמשגב. תמה ראם, כיום בת 39, היתה אחת המדריכות שקלטה אותן בפנימיה. "הן הגיעו מפוחדות ושותקות", מספרת ראם, "עיניהן החזקות מספרות המון. אבל אין מילים. וגם אם יש – רק ביניהן". לאט לאט החל תהליך של שיקום נפשי, גופני וחברתי, בצל חוויות העבר. "הימים עוברים, והן מתקשרות, וכבר יותר צוחקות ומדי פעם פתאום בוכות. ואז מתנתקות. צוללות לעולם של אימה. ושוב עולות משם חזרה, מדברות, שמות המון חריף על אוכל, ושוב צוחקות".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"מדי פעם, בלי שהתכוונתי, צצו סיפורים. סיפורי זוועה", מוסיפה ראם, "בכמה מילים ספורות בעברית, בהרבה אמהרית – נחשפנו לרגע לסיפורים. כתבתי בכל פעם את מה שסיפרו. אספתי. עדויות על עדויות. סיפורי זוועה של האנושות".

כעבור כשנה העבירה המדינה את הנערות למקלט שיקומי לקורבנות סחר בבני אדם, שם המשיכו את תהליך השיקום. לחלקן נולדו ילדים. בחודשים האחרונים הן החלו לקבל סירוב לחידוש הוויזה בישראל, ועל אף שהן הוכרו כקורבנות סחר בבני אדם, הן מועמדות לגירוש מישראל. כל תהליך השיקום שעברו בישראל יכול לרדת כעת לטמיון.

"הן נערות שהצליחו בכוחות אדירים למצוא חיים מחדש, לחייך ולהקים משפחות", אומרת ראם, "צריך להשאיר אותן כאן, במקום בו הן הצליחו לבנות עצמן מחדש. בשבילן זו שאלה של חיים ומוות" אומרת ראם.

"הן מערכת התמיכה אחת של השנייה"

שירה עבו, דוברת המוקד לפליטים ולמהגרים, מספרת שהמוקד החל לסייע לנשים ברגע שמשרד הפנים החליט פתאום להפסיק לחדש להן את הויזות. "בלי ויזה אין אישור עבודה, ובחלק מהמקרים גם אין גישה לחשבון בנק. הן מתקיימות מיום ליום".

באופן חריג, הבקשה שהגיש המוקד לפליטים ולמהגרים לשר הפנים מתייחסת במשותף לכל 27 הנשים ולא לכל אחת מהן בנפרד. "נסיבות המקרה קושרות את הנשים האלו יחד", מסבירה עבו, "הן באמת מערכת התמיכה אחת של השנייה. זה מקרה חריג מאוד גם ביחס למקרים שאנחנו מטפלים בהם".

חטיפה בגיל 13, אונס ועינויים

נעמה סאבטו, עובדת סוציאלית במסיל"ה (מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה בעיריית תל אביב), אספה מהנשים את העדויות שצורפו לבקשה שהגיש המוקד לפליטים ולמהגרים. בפוסט בפייסבוק היא תיארה חלק מהסיפורים ששמעה. "והן מספרות על החיים שם, על הבריחה מהבית בגיל שלוש עשרה כשהן קטינות, כי רצו לחתן אותה עם גבר בגיל של אבא שלי. כי אמא שלה מתה והאח החורג היה אונס אותה. כי אבא שלה הרג מישהו ועכשיו רוצים להרוג אותה כדי לנקום. כל אחת נמלטה על נפשה מהבית שלה. קטינה בלי מבוגר ששומר עליה."

"ברחוב, בגיל 13, מחכה ברחוב שיאספו אותה לעבודה, ואז, בעיר מטעמה באתיופיה, באחד הלילות הן נחטפו כולן. אמרו להן שיש עבודה בסודן והן צריכות עבודה. הן בגפן, לבד, קטינות, נוסעות לסודן למצוא עבודה. נוסעות ברכב עם חלונות אטומים עוצרים באמצע המדבר ומאיימים עליהן או שאתן באות לישראל או שנהרוג אתכן. והן נסחרות מאחד לשני וחם וחול, לא רואות אופק, לא רואות כלום החול מסתיר את הכל. נותנים להן לשתות מים ןמערבבים עם דלק."

"הן עם בגד אחד שאיתו יצאו, ובלילה לוקחים אותן, אונסים אותן, כמו בסרט, רק שזו המציאות ושאי אפשר להריץ קדימה או לעצום עיניים או לכבות."

"ואז אחרי שבוע הן מגיעות לסיני נלקחות בשבי, קושרים להן את הרגליים בשרשראות, מצמידים להן קנה של רובה למצח, ואונסים אותן, אחד או שניים או חמש, או מי בכלל סופר. ומבקשים מהן ביום לבשל ולנקות לאותם האלו שאונסים אותן בלילה.

"ומבקשים מהן כופר, ואין להן שקל, אז מענים אותן עד שמחלצים מהן מספר טלפון של איזה קרוב משפחה ואז מתקשרים למספר, ומתעללים בהן כשהקו פתוח, עד שאיכשהו משיגים להן את הכסף. מקבצים נדבות מכנסיות, מאנשים. והן מגיעות לארץ למתקני כליאה בסהרונים. עושים להן ראיונות והן מבוהלות ובטוחות שכולם רוצים להרוג אותן. לאט לאט הן מצליחות לייצר לעצמן פיסה של קרקע כדי לשרוד. את כל זה שמעתי מגוף ראשון מנשמות יפות ואמיצות שיושבות מולי בחדר בדרום תל אביב".

אלפי מיילים נשלחו בתוך שבוע

לאחר חודשיים בהם לא התקבל מענה לבקשה משר הפנים דרעי, יזמו במוקד לפליטים ולמהגרים קמפיין להפעלת לחץ ציבורי למתן פתרון. בתוך תשעה ימים שלחו מעל 4,500 בני אדם דואר אלקטרוני לשר הפנים בקריאה לאפשר לנשים להישאר בישראל.

על שולחנו של דרעי מונח גם מכתב ששלחו שמונה ארגוני נשים, בהן הזהירו שגירוש הנשים עלול להוביל להרס חייהן. "בשל היותן של חברות הקבוצה קורבנות אונס וסחר בבני אדם, והסטיגמה החברתית הקשה הנלווית לכך באתיופיה, משפחותיהן של חברות הקבוצה וכן החברה האתיופית בכללותה צפויות לדחות ולהדיר נשים אלה, ולכן החזרתן לשם תדחק אותן שוב לשולי החברה, ואף תעמיד אותן בסכנה ממשית ליפול שוב קורבן לסחר בבני אדם", כתבו נציגות הארגונים.

"אנו סבורות כי מן הראוי שמדינת ישראל, שכבר הושיטה חבל הצלה ראשון לנשים אלו, שרובן הגיעו לכאן כילדות ושייכות לקבוצה הפגיעה שבין הפגיעות, להמשיך ולהגן על ללתת להן סיכוי אמיתי לחיים בביטחון ובכבוד בקרבנו", נכתב.

הארגונים השותפים למכתב הם שדולת הנשים בישראל, מרכז אשה לאשה, תנועת אחותי למען נשים בישראל, מטה המאבק בסחר בנשים ובזנות, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, איתך מעכי, משפטניות למען צדק חברתי, ארגמן – ארגון לנשים עובדות, וערוס אל-בחר לאישה ביפו.

רשות האוכלוסין וההגירה: "פועלים יחד עם גורמי ממשלה נוספים למצוא פתרון"

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "לאחרונה התקיימה ישיבה בין משרדית ע"י המתאמת הבין משרדית של משרדי הממשלה לסחר בבני אדם. העיקרון העומד לנגד עינינו ולנגד שאר משרדי הממשלה הוא נתינת מענה במידת הצורך. אנחנו, ברשות האוכלוסין וההגירה פועלים ביחד עם גורמי ממשלה נוספים במטרה למצוא פתרון ולקבוע מתווה המוסכם על כל גורמי הממשלה הרלוונטיים למקרה זה."