ארגון הצדקה אוקספם הבריטי פרסם היום (שני) נתונים הקושרים בין החרפת משבר האקלים למשבר אי-השוויון. על פי הדו"ח, בין השנים 1990 ל-2015, האחוז האחד של האנשים העשירים בעולם היו אחראים לפליטת פי שניים מכמות הפחמן לו אחראית המחצית הענייה של בני האדם.

פליטת הפחמן העולמית גדלה ב-60% בתקופה זו, אבל הגידול הנובע מהאחוז האחד של העשירים ביותר, היה גבוה פי שלושה מהגידול בפליטה שנבע משימוש באנרגיה על ידי החציון העני.

הנתונים מראים לא רק את הפער העצום הקיים בין העניים ביותר לעשירים ביותר, כשמדובר בגישה לשירותים התורמים לרמת חיים גבוהה יותר, אלא גם את האחריות העצומה של חלקי העולם העשירים יותר להפחתה ניכרת, ובטווח זמן קצר, של היקף פליטת הפחמן שלהם.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הדו"ח מתפרסם על רקע הקריאה במספר גובר של מדינות עשירות, לנצל את משבר הקורונה כדי להציע "גרין ניו דיל", שם כללי לתכניות השקעה בהיקף מאסיבי שיביאו לשינוי בתלות המשקים העשירים בדלקי מאובנים מזהמים, ויחליפו אותם במקורות אנרגיה ללא פליטת פחמן.

תומכי ההצעה טוענים כי השקעה הדרמטית שתידרש כדי להפחית, ובסופו של דבר להפסיק את פליטת הפחמן במשקים העשירים, תסייע גם לאושש את המשק העולמי מהמיתון הקשה ביותר מאז השפל הגדול. התומך הממשמעותי ביותר בהצעה נכון להיום הוא ג'ו ביידן, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב, המציע לקדם תכנית השקעה בהיקף של 2 טריליון דולר עם כניסתו לתפקיד.

על פי הדו"ח, העשירון העשיר ביותר, המונה 630 מיליון בני אדם בלבד, היו אחראיים לכ-52% מכלל פליטת הפחמן בתקופה שנסקרה. בני העשירון העולמי העליון הם מי שהכנסתם עולה על 35 אלף דולר בשנה, ובני המאיון העולמי העליון (ה-1%) הם מי שהכנסתם עולה על 100 אלף דולר בשנה.

בדברי ההסבר לדו"ח כותב טים גור, ראש אגף המדיניות בארגון, כי על אף העובדה שמדובר בדחיפת העולם כולו אל עבר אסון אקלימי שמאיים לערער את היציבות החברתית והכלכלית בחלקים גדולים מהעולם, החברות העשירות ביותר שאחראיות להיקף הגדול ביותר של הנזק, אינן לוקחות את האחריות הנדרשת כדי למנוע את המשבר שהן עצמן אחראיות לו.

היקף פליטת הפחמן זינק באופן חסר תקדים בעשורים האחרונים, ומדענים צופים שאם לא תבוצע פניית פרסה במספר השנים הקרובות בתלות של המשקים העשירים באנרגיה מזהמת, לא יהיה כל סיכוי לעמוד ביעד הגבלת ההתחממות ל-1.5 מעלות, מידת ההתחממות שמרבית המדענים מסכימים שניתן לעמוד בה ללא קריסת מערכות האקלים והמערכות הכלכליות והחברתיות הקיימות.