מתחילת הסגר השני ועד אתמול נרשמו בלשכת התעסוקה כ-64,000 עובדים שהוצאו לחל"ת. עבור 55,000 מתוכם זהו החל"ת השני. בין החל"ת הראשון לשני, הם למדו כבר במה אפשר להצטמצם, איפה אפשר לחתוך. אבל לסבב הזה הם מגיעים לא רק עם ניסיון, אלא גם עם חסכונות מרוקנים ורמת אמון נמוכה במערכת.

"אם זה יימשך זמן רב זה יהיה לא טוב"

מיכל זהבי (54) היא מורה לאומנות בבית ספר יסודי בירושלים במסגרת תוכנית קרב. במרץ היא הוצאה לחל"ת בפעם הראשונה. אחר כך התחילו דיבורים על ביטול התוכנית משיקולים תקציביים. אחרי מאבק נמצא התקציב והפיטורים נמנעו.

ביולי זהבי חזרה לעבודה. "כתוצאה מגרירת הרגליים של הממשלה היו עיכובים והשנה בעצם התחילה בלעדינו ובסוף אוגוסט יצאנו שוב לחל"ת. היינו אמורים לחזור ללמד ממש ממש עכשיו, אלא שבדיוק התחיל הסגר".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

איך הייתה היציאה לחל"ת שני?
"חלק מהמורים בקרב משתלבים בהוראה המקוונת, אבל לא לכל התחומים זה מתאים. לי אישית קשה לראות איך מלמדים אומנות ככה, ועוד עם ילדים בכיתה א' שלא פגשתי אף פעם ולא פתחתי איתם את השנה, אז בינתיים אני ממשיכה את החל"ת עד שהסגר ייגמר – ואז אלוהים גדול. אין וודאות על שום דבר".

איך מסתדרים?
"בינתיים אנחנו מסתדרים. אנחנו לא פזרנים, חיים אורח חיים צנוע. אנחנו גם אנשים של קיימות ולא צרכנים גדולים. בן הזוג שלי למרבה המזל עובד ולא בחל"ת. בסגר הראשון גם הוא היה בחל"ת שלושה חודשים. יש גם הוצאות – הבת שלנו התחילה ללמוד עכשיו באוניברסיטה".

מיכל זהבי. (צילום: אלבום פרטי)

ומה יהיה?
"זה לא פשוט ואם זה יימשך זמן רב זה יהיה לא טוב. אנחנו מחזיקים מעמד כי יש לנו רזרבות. אבל מה שמאוד מטריד אותי זה שאני חושבת על ילדי בית הספר שיש להם פחות מקום עכשיו למקצועות יותר תרבותיים, רגשיים, מלבבים. פחות מקום לביטוי עצמי ולפיתוח הדמיון. הם צריכים להיות בבית ולא בחוץ, זה מעציב אותי".

"בעוד שלושה שבועות הבלאגן רק יתחיל"

אלי מזרחי (37) מראשון לציון הוא סוכן מכירות של ציוד למטבחים מוסדיים. מסעדות, בתי קפה, קייטרינגים וכו'. במרץ הוא יצא לחל"ת. ביוני הוא חזר לעבודה. ביום חמישי האחרון הוא נשלח שוב לחל"ת. "בעצם כשסגרו את המסעדות סגרו לי את הברז, את הפרנסה, את האוויר". הוא אומר.

איך הייתה היציאה לחל"ת השני?
"בהתחלה עוד עבדנו עם המסעדות שעשו משלוחים – אבל זה כמובן לא היה באותו סדר גודל. הכיס של האנשים התכווץ ולאנשים לא היה כסף. זו המציאות וזה המצב".

"כרגע אני מסתובב לגבות צ'קים מהלקוחות שלי, סוגר דברים שנשארו פתוחים. מסעדות שעוד חייבות לנו כסף מאוגוסט. אני יוצא רק כדי לסגור פינות. זו תחושת אחריות וזה גם כסף שממנו נגזרות העמלות שלי.

איך מסתדרים?
"המשכורת שלנו בנויה על בונוסים ועמלות, והביטוח הלאומי לא משלם על זה – רק על שכר הבסיס שהוא 6,000 שקלים. אז בתקופה הזו אנחנו מצטמצמים בהוצאות ואין מה לעשות. אין חוגים לילדה ומוותרים על מותרות. תמיד יש ממה להצטמצם, אבל המצב קשה ולא אידאלי ואני מכיר עוד הרבה אנשים שבמצב שלי".

ומה יהיה?
"לצערי אני לא מאמין שהסגר הזה יסתיים תוך שלושה שבועות. אני פעיל בכל הקבוצות נגד הסגרים. אני מאמין שזה הכל רמאות, ולא בגלל הפרנסה שלי. אני חושב שמנפחים את הקורונה. אבל זו המציאות וזו הממשלה שבחרו לנו – עם זה נתמודד. זה יהיה לפחות חודשיים ואני אומר את זה בוודאות מוחלטת".

"בעוד שלושה שבועות הבלאגן רק יתחיל – עצמאים יקרסו ואנשים יחפשו אוכל בזבל. 90% מהמדינה חושבים שלא צריך סגר אבל לפוליטיקאים נוח – הם יקומו בבוקר ויקבלו את המשכורת המנופחת שלהם. גנץ נעלם, נתניהו חותם הסכמים עם מדינות שאנחנו לא מכירים – ואנשים רעבים, בחרדה, בדיכאון. זוגות מתגרשים. יהיה פה בלאגן שלם".

שלוש עבודות בשלושה חודשים

אברהם כהן (24) מבני ברק עבד במפעל במקביל לעבודתו כמוסיקאי באירועים. אחרי פורים המפעל הוציא אותו לחל"ת. האירועים והמסיבות נגמרו גם כן. בין מרץ ליולי הוא חיפש עבודה. "חיפשתי לעבוד בכל דבר, מה שלא תרצה – תחנות דלק, מפעלים, בתי קפה. הכל מהכל. גם עבודה במחסן חיפשתי. ממש כל דבר".

אברהם כהן. (צילום: אלבום פרטי)

איך הייתה היציאה לחל"ת שני?
"ביולי מצאתי עבודה זמנית כסדרן בסופר של חברת גד. באוגוסט מצאתי עבודה אחרת לשבועיים שלוש – מפעל לאריזת חוברות וספרים. אבל הם פשטו רגל. שוב מצאתי את עצמי בחוץ, חזרתי לחפש עבודה. לא עוצרים, חייבים להמשיך הלאה, לא רוצה לשבת בבית. מצאתי עבודה במסעדה, פסטה בסטה בקניון. הספקתי להיות שם שבועיים – וביום שישי כשנכנס הסגר – שוב הוציאו אותנו לחל"ת".

איך מסתדרים?
"אני לא מקבל אבטלה, כי אני חייל משוחרר, ב-2018 השתחררתי. בינתיים אני גר אצל אצל אבא, שעובד. זה קשה לחזור לגור עם ההורים. אורך החיים שלנו שונה. אני מאוד מכבד, אבל זה יוצר גם חיכוכים. זה תקופה ש'הצמיג משתפשף בכביש', וכשזה יעבור זה יעבור. צריך להיות חזק. מזל ששמתי כסף בחיסכון. שמרתי על מענק השחרור שלי ויכולתי להשתמש בו עכשיו".

"ממשיכים לחפש עבודה. יום אחד קמתי בבוקר ועברתי על כל הרחוב הארוך של הרכבת ברמת גן. נכנסתי לכל חנות וביקשתי ראיונות. הרוב לא רצו – חמישה דיברו איתי. אבל גם הם אמרו שהם בצמצומים. שום דבר לא יצא מזה. אני ממשיך לחפש עבודות – בטלגרם, וואטסאפ, פייסבוק".

ומה יהיה?
"האמת שבינתיים מכרתי הרבה מהציוד המוסיקלי שלי, זה מיאש אבל אין ברירה. אבל האמת שהתקופה הזו היא דווקא תקופה של התפרצות אומנותית כי אתה טעון וחייב לעשות משהו. אז סיימתי להקליט אלבום, ואני חושב לנצל את הזמן הזה כדי ללמוד כלים חדשים – נגינה בעוד ובתופים".