ועדת הפנים דנה היום (שני) בבעיות העולות מהתקנות הגיאוגרפיות של עובדים סיעודיים בישראל. הבעיה המרכזית לדברי המטופלים, בני משפחותיהם וכן לפי ארגון קו לעובד המטפל בעובדים הסיעודיים, היא כי התקנות מביאות למצב אבסורדי של חוסר עובדים באזור המרכז ועודף עובדים בפריפריה.
מטרתן המוצהרת של התקנות היא להבטיח כי אנשים סיעודיים המתגוררים באזורי הפריפריה יוכלו להעסיק עובדים זרים נוכח "שיעור ההתפטרויות הגבוה יחסית של עובדים זרים" (סעיף 2 לתקנות הגיאוגרפיות) ו בסעיף 3 לתקנות נקבע כי בעת כניסתו לישראל לראשונה של עובד זר, ייקבע באשרה וברישיון הניתנים לו האזור בו הוא רשאי לעבוד.
התקנות מחלקות את ישראל לשלושה אזורי העסקה לגבי עובדי ענף הסיעוד: א. אזור ת"א- עובד זר הרשאי לעבוד בת"א, רשאי לעבוד אצל אנשים סיעודיים בכל רחבי הארץ. ב. אזור המרכז- עובד זר הרשאי לעבוד באזור מרכז, רשאי לעבוד אצל אנשים סיעודיים המתגוררים במחוזות מרכז, חיפה, ירושלים ופריפריה. הוא לא רשאי לעבוד אצל אדם סיעודי המתגורר בת"א, כפי שאזור זה הוגדר בתקנות. ג. אזור הפריפריה- עובד הרשאי לעבוד באזור הפריפריה רשאי לעבוד באזור הפריפריה בלבד, בדרום ובצפון הארץ. הוא לא רשאי לעבוד אצל אדם סיעודי המתגורר באזור ת"א/באזור המרכז כפי שהוגדרו בתקנות ובכלל זה לא יהא רשאי לעבוד בחיפה ובירושלים.
בנוסף, ישנה תקנה אשר מתירה למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה להעביר עובד זר מאזור לאזור ב"נסיבות חריגות שאינן טובת המטופל או העובד הזר" בכפוף לכך שאין מדובר במתן היתר להעסקה שהחלה ע"י המטופל והעובד טרם אישור הבקשה, שכן אז תדחה הבקשה על הסף.
לטענת הקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה, מצב זה יוצר פערים גדולים בין תל אביב לפריפריה: בעוד שבפריפריה יש עודף של מטפלים שכשליש מהם מחוסרי עבודה בתל אביב יש מחסור אמיתי בעובדים סיעודיים. על פי נתונים של קו לעובד, יש לפריפריה 10,000 היתרים ורק 7,000 מטופלים שמעסיקים עובדים סיעודיים.
בעיה נוספת שדנו בה בוועדה היא התנהלות ועדת החריגים. על פי מידע שקיבלה הקליניקה ממשרד הפנים, עולה כי עד ליום ה-3.9.2015 המליצה ועדת החריגים לאשר רק 23% מהבקשות למעבר של עובד זר בין אזורים. 30% מהבקשות נדחו מבלי שדנו בהם, בהתחשב בנסיבות המקרה והשפעת הדחייה על חיי האדם הסיעודי. אנשים סיעודיים רבים שפונים לוועדת החריגים ונדחים נאלצים לחפש עובד זר מתוך מבחר מצומצם ביותר. דבר זה גורם לכך שהאנשים הסיעודיים שגם ככה חווים קשיים רבים עקב מוגבלותם הפיזית, נאלצים להתמודד עם מכשולים מיותרים.
אחת הממשתפות בוועדה סיפרה את סיפורה של אימה שלה, המתאר את האבסורד שבתקנות הקיימות: "להשיג אישור לאדם סיעודי לוקח זמן אבל האדם הופך לסיעודי ברגע אחד. כשאימא שלי נפלה היינו זקוקים למטפלת באופן דחוף וחברת כוח אדם לא יכלו לתת לנו. היו אמורים לשחרר אותה מבית חולים, מצאנו מטפלת שהייתה בארץ כבר 7 שנים, הגשנו בקשה לוועדה הומניטרית אחרי חודש היא דחתה אותנו בלי לקרוא בכלל את המסמכים. העובדת עבדה בראשל"צ ואנחנו גרים ברמת גן ולכן זה לא אפשרי. כתבתי מכתב ערעור ועד היום לא קיבלתי תשובה. אנחנו משלמים מכיסנו, והעובדת נחשבת לא חוקית. המטפלת הזו מצילה את החיים של אימא שלי ושל אבא שלי".
