הטלפון של ד"ר רועי ורונה, אחראי חמ"ל הקורונה של מחוז שרון-שומרון בשירותי בריאות כללית, לא מפסיק לצלצל כבר חודשיים, עם שאלות כמו "כמה זמן צריכה משפחה עם בן מאומת להיות בבידוד?" או "איך עורכים לוויה לסבא כשכל בני המשפחה מאומתים?". ורונה, בן 43, רופא גריאטרי, אחראי היום על מעקב אחר 3,500 חולי קורונה פעילים במחוז, מבדיקה שהם נשמרים ממגע עם אחרים ועד איחוד בני זוג המבודדים במקומות נפרדים. 

ד"ר ורונה משרת גם כקצין רפואה במילואים בפיקוד העורף ברמת הגולן. "אני מתכונן למלחמה ברמת הגולן, אני מנהל חמ"ל שם" הוא מספר ל'דבר', "לא חשבתי שתפקידי יתגלגל משם גם לכובע האזרחי שלי".

ממעקב אחרי שני חולים למעקב אחרי אלפים

לפני כשנה נכנס לתפקיד הרופא הגריאטרי המחוזי, אבל ב-10 במרץ, עם התפשטות המגפה, נאלץ להשבית את הפעילות הגריאטרית במחוז ומצא את עצמו פנוי באופן יחסי. "אמרו 'לך תעקוב אחרי שני חולים בנגיף החדש'", הוא נזכר, "מאז זה כבר הפך לניהול מערך של של 34 רופאים, 40 אחיות ו-20 אנשי אדמיניסטרציה". 

חמ"ל הקורונה של ד"ר ורונה הוא וירטואלי, כל אחד מאנשי הצוות נמצא במקום אחר, ומורכב ממחלקה רפואית, מחלקה סיעודית ומחלקה אדמיניסטרטיבית. "בהתחלה הייתה כמות קטנה של מטופלים ולקחנו את כולם על עצמנו" הוא מספר, "הרמנו אליהם טלפון בעצמנו. כל זמן שהיו היו 100, 200, 300 מטופלים חדשים ביום, רופאי הקהילה הצליחו להחזיק את זה ואנחנו תמכנו בהם בשבתות ובשעות הערב".

אך בחודש וחצי והאחרונים, העומס התגבר כל כך שהטיפול עבר לידי החמ"ל המחוזי. "הקורונה נהיתה כל מה שרופא המשפחה מתעסק בו", אומר ורונה, "בטייבה, למשל, יש 80-70 מטופלים עד 10:00, ולכל אחד מהם הרופא במרפאה צריך להתקשר, לתדרך, למלא טפסים, להחליט אם הוא יכול להישאר בבית או אם הוא צריך מלונית או אשפוז. וכמובן שלמרפאה יש עוד עיסוקים, מעבר לקורונה, שצריך להמשיך להחזיק".

לפי החישובים של ד"ר ורונה, כ-10% מהמקרים מהמאומתים החדשים כל יום משתייכים למחוז עליו הוא אחראי. זה אומר שביום שבו מאובחנים 7,000 חולים חדשים בקורונה בכל הארץ, 700 יהיו באחריותו. "אלו כמויות עצומות, זה סדר הגודל שהתמודדנו איתו באפריל", הוא אומר.

כל חולה חדש מגיע עם סיפור שדורש מהחמ"ל לפעול. "יש אין ספור סיפורים, מאוד קשים, שעזרנו לאנשים לפתור. וגם סיפורים מאוד מתסכלים. "לדוגמה, התקשרנו לחולה מאומת, אישתו ענתה לטלפון ואמרה שהם לא מאמינים לקורונה ולכן החולה יצא לבית הכנסת ושנפסיק להתקשר בבקשה. איך מתמודדים עם זה?"

השבריריות  של מערכת הבריאות נחשפה

בהיעדר תוספות משמעותית של כוח אדם רציניות למערך הרפואה בקהילה, חברי החמ"ל נאלצים להמשיך, במקביל, גם בתפקידים ה"רגילים" שלהם כמנהלים, רופאים ואחיות במרפאות קהילתיות.

"העומס הוא מאוד גדול ללא ספק" אומר ד"ר ורונה, "למשל, אחות בחמ"ל שלנו מפעילה בדיקות דם שגרתיות, ואת כל שאר המטלות שלה במרפאה, ובמקביל היא צריכה לענות למיילים ולהתקשר לחולי קורונה חדשים שמגיעים לחמ"ל ממרפאות אחרות שלא מצליחים לעמוד בעומס כי האחות אצלם בבידוד ואין מי שיתקשר".

ד"ר ורונה מסביר שבגלל שמדובר במחלה שמלווה במטען חברתי, "שיחת טלפון עם חולה קורונה חדש יכולה לקחת אפילו שעתיים. צריך להסביר ולהרגיע, ולפעמים גם לתדרך, את שאר המשפחה ולהיכנס לפרטי פרטים של הניהול הביתי".

"לרופא משפחה אין הרבה זמן לכל מטופל, וזה יכול לגרור את לו"ז הטיפולים לכל היום וליצור לחץ", הוא מוסיף, "אנחנו כחמ"ל מנסים לתת תמיכה וגיבוי לרופאים האלה, במיוחד כשיש מרפאות שלמות שנסגרות כי הסגל נכנס לבידוד. אבל כמובן שגם אנחנו ממשיכים לטפל וגם אנחנו לחוצים מאוד".

הבעיה, לדבריו, היא לא החולים הקשים, אלא המספר הגבוה של החולים הקלים דווקא. "זה גובה זמן מרופאים, שנשארים עם פחות תשומת לב לחולי סכרת או לחץ דם גבוה. ברגע שלא שומרים באיזון את החולים האלה, זה מעלה את הסיכון למחלות לב ואחרים. בסופו של דבר, החולים האלה גם יגיעו לבתי החולים כי לא הצלחנו לשמור עליהם באיזון".

 "אם היו נותנים תגבור של תקנים לרפואה בקהילה, או אולי בפיקוד העורף, זה היה מאוד עוזר", טוען ד"ר ורונה, "אין ספק שמערכת הבריאות הייתה זקוקה לתגבור גם לפני הקורונה, ועכשיו רואים עד כמה היא שברירית".

חיים את המגפה מסביב לשעון

האחריות של קופת החולים לא נגמרת אחרי שהחולה נקלט במערכת. כ-90% מחולי הקורונה נמצאים באשפוז ביתי, וקופת החולים אחראי על מעקב אחריהם. לחולים עם תסמינים קשים צוות המחוז מתקשר פעמיים ביום. לכאלה עם תסמינים קלים, או בלי תסמינים בכלל, מתקשרים אנשי החמ"ל פעמיים בשבוע.

בנוסף, כל חולה שנמצא בקבוצת סיכון, או סובל מתסמינים קשים, מקבל משלוח של מד חום ומכשיר שמודד את רמת החמצן בדם. לכל מטופל מוצמדת אחות, שעוקבת אחרי מצבו, בדרך כלל גם נותנת לו מספר הטלפון דרכו יוכל לעמוד איתה בקשר. 

ד"ר ורונה מזהה ששימוש נכון בטכנולוגיה יכול להקל על מרפאות הקהילה. "הרבה מאוד מזמננו מושקע בביצוע שיחות וטפסים עבור חולים קלים או א-סימפטומטיים" הוא מסביר, "אני חושב שחלק מהניהול הזה אפשר לבצע דרך שיחות מוקלטות אוטומטיות או דרך SMS אוטומטי, כמובן עם אפשרות שיתקשרו אם יצטרכו." לדבריו, יש כבר תכניות לפתח מנגנונים שיקלו על ניהול החולים, אבל ייקח זמן עד שיהיו מוכנים.

הלחץ והעומס, שרק הולכים וגוברים, גובים מחירים אישיים מהצוות המטפל. "זה משפיע על חיי המשפחה של כל מחבר צוות המחוז" אומר ד"ר ורונה, "אנחנו חיים את הקורונה 24/7, וההפרדה בין משפחה לעבודה הופכת יותר ויותר קשה. הצורך להשקיע יותר זמן בעבודה כמובן חודר לתוך חיי המשפחה. אני נשאבתי באופן מלא לעבודה".

"לשמחתי, אשתי וילדיי מבינים את גודל השעה" הוא מוסיף, "הילדים שלי מבינים את מה שאבא עושה ואשתי מגבה אותי ונותנת לי את החופש לעשות את מה שצריך. גודל השעה מחייב אותנו להסתכל למציאות בעיניים ולהמשיך קדימה".