במגרש הספורט של בית הספר היסודי 'ויצמן' ברחובות יושבים כעשרים אנשים על כסאות פלסטיק, במסכות ובמרחק שני מטר אחד מהשני, ומדברים על שיתוף ציבור בפרויקטים קהילתיים. באמצע המפגש הם מתבקשים לקום וכל משתתף מסמן את הפעילויות הקהילתיות החשובות ביותר לדעתו, וברגע אחר מתפזרים לדיון בקבוצות קטנות.

זו שעת ערב, החום והלחות של אוגוסט הישראלי ניכרים. במעגל יושבים חילונים, דתיים, חרדים, מבוגרים וצעירים, שמשתתפים בקורס מארגני קהילה שיזמה הרשות לבטחון קהילתי בעיריית רחובות, יחד עם הקהילות השונות בעיר. חלקם פעילים חברתיים ותיקים, אחרים החלו בעשייה חברתית במהלך הסגר במרץ, ועבור אחדים מהם זו הפעם הראשונה בה הם לוקחים חלק במיזם כלשהו.

קורס מארגני קהילה ברחובות (צילום: דוד טברסקי)

קורס מארגני קהילה ברחובות (צילום: דוד טברסקי)

הקורס יצא לדרך ביולי, במטרה להכשיר פעילים חברתיים לריכוז מיזמים קהילתיים בשכונות מגוריהם, וגם להגביר את היכולת להתמודד עם מצבי חירום והגבלות הקורונה. שבועיים לאחר סיומו החל הסגר השני, וכעת הפעילות ממוקדת בסיוע למשפחות ולקשישים שזקוקים לעזרה בעקבות המצב, וגם בסיוע לחולי קורונה השוהים בביתם. אבל התכניות של משתתפי הקורס רחבות הרבה יותר ממענה לבעיות הקורונה.

לא מוותרים על אירועים קהילתיים גם בסגר

ורד ברון בקורס מארגני קהילות. רשימה גדושה של תכניות (צילום: שירי קלר)

במעגל יושבת ורד ברון (47) מנהלת תקציב ושיווק בחברה גדולה, ומרכזת פעילות קהילתית בהתנדבות בשכונת שדרות ח"ן בעיר. היא החלה לפעול במרכז הקהילתי בשכונה וארגנה ירידי יד שנייה, והצטרפה לקבוצת תושבים שמובילה את הפעילות בשכונה. "עשינו הרבה פרויקטים – מסיבת חנוכה, פורים, מסיבת החלפת בגדים ופרויקטים של 'אימוץ מבוגרים' בהם שידכתי בין אנשים מבוגרים לחבר'ה צעירים. בזמן הקורונה הצלחנו להעביר כך סלי מזון ותרופות ולשאול אנשים מה שלומם".

השבוע, מלבד דאגה וסיוע למבודדים ולחולים בשכונה, ברון וחבריה מהשכונה יזמו אירוע קהילתי לחג הסוכות שמותאם למגבלות הסגר – הכנת קישוטים לסוכה ותלייתם ברחבי השכונה. כשהקורונה תירגע קצת, היא מתכוונת להקים מחדש סדרת פרויקטים שהוקפאו, בהם גינות קהילתיות, אירועים שכונתיים, מפגשים בין דוריים ומשחקי ילדים בפארק. "אמן וזה יחזור בקרוב, ויקרה בכל השכונות", היא אומרת.

תליית קישוטים לסוכה בשכונת שדרות ח"ן ברחובות (צילום: שירי קלר)

מעזרה בבישול למבודדים ועד פינות ליום הזיכרון

ההתארגנות נולדה בסגר הקורונה הראשון, בהנהגת פעילים מקהילות ומשכונות שונות בעיר, במטרה ליצור רשת תמיכה שמבוססת על סביבת המגורים הקרובה. הפרויקט, שהוקם בשיתוף ובתמיכה של העירייה, קיבל את השם 'בידוד ללא בדידות'. בשיאו הוא כלל 600 מתנדבים שסייעו לאנשים בסביבתם הקרובה, וחלקם פעלו גם כ'רכזי בניינים', שהציבו עצמם ככתובת לדיירים בבניין שלהם. הפרויקט חיבר כ-500 זוגות של שכנים שסייעו בקביעות אחד לשני לאורך הסגר.

את הפרויקט הובילו שלושים רכזי שכונות, שפעלו גם הם בהתנדבות ועסקו בחיבור בין מתנדבים לבין שכניהם. במקביל פעל מטה עירוני של מתנדבים שריכז את כל הפניות והצרכים, חלקם הגיעו ישירות מאנשים או מקרובי משפחתם, וחלקם מגורמי הרווחה בעיר.

פרויקט בידוד ללא בדידות ברחובות, אפריל 2020. הסגר הציף מגוון רחב של צרכים, ולא רק בקרב אנשים שנזקקים לסיוע באופן קבוע (צילום: אסף צבי)

הפעילים מספרים שהסגר הציף מגוון רחב של צרכים, ולא רק בקרב אנשים שנזקקים לסיוע באופן קבוע, כמו אנשים החיים בעוני או קשישים. משפחה בבידוד שצריכה עזרה בבישולים, אדם בקבוצת סיכון שזקוק לקניית תרופות ומישהו שהתקלקל לו משהו בבית. תושבים רבים 'גילו' את שכניהם לבניין ונוצרו קשרים שנמשכו גם לאחר הפרויקט. תושבת שביקשה עזרה ברכישת תרופות עבור אמה כתבה לרכזת בפרויקט: "המון המון תודות, הגיעו לאמא שלי כבר התרופות, בחור מקסים הביא לה אותן ומלא אנשים טובים ונפלאים מתקשרים אליה. היום היא בוכה, בוכה מהתרגשות ומשמחה. יישר כוח וחיבוק ענק".

ורד ברון: "ההשתייכות לקהילה נותנת לאדם משמעות, להרגיש מעבר לעצמו, שהוא יכול בעזרת הכישורים שלו לתת עזרה לאחרים. אבל בעיקר זה להרגיש שאתה בקשר עם אנשים"

מובילי הפרויקט לקחו על עצמם לענות גם על צרכים תרבותיים, למשל חלופה לטקסי יום הזיכרון שלא התקיימו בזמן הסגר. הפתרון נמצא בדמות 'ערכות זיכרון' לבניינים שהופקו בשיתוף תנועת הנוער העובד והלומד, שכללו לוח זיכרון ומקום לכל דייר לכתוב על חלל צה"ל שקרוב אליו. הערכות הופצו גם בערים נוספות בארץ.

פינת זיכרון בפתח בית ברחובות, חלק מפרויקט 'בידוד ללא בדידות'. מענה גם לצרכים חברתיים ותרבותיים (צילום: צביה ורפי הינדי)

"'בידוד ללא בדידות' הוא אחד הדברים היפים ביותר שהקורונה הצמיחה ברחובות ומחוצה לה", אומר ד"ר אסף אל-בר, מחזיק תיק הנוער והצעירים בעיריית רחובות, "מעבר למענה לצורך של הקשישים והמבודדים, יש פה חשיבה יצירתית וחדשה של עבודה מתוך הקהילה למען הקהילה. הפרויקט יצר חיבורים קהילתיים עמוקים ושותפות גבוהה עם פעילים חברתיים מקומיים. יש לנו כוחות אדירים בעיר, ונוצר כאן מודל של פעולה משולבת שעושה הרבה טוב. אני רוצה להודות מקרב לב לכל העושים במלאכה,  ובמיוחד לרכזת הקהילות, שירי קלר, שיזמה, מנהלת ונושמת את הפרויקט הזה 24/7".

ללמוד איך לארגן קהילה

כשהסגר החל להצטמצם בהדרגה, רוב המתנדבים חזרו לשגרת חייהם. בקרב מובילי הפרויקט החלה חשיבה מהו השלב הבא, ומציאת דרכים לחיזוק המעורבות החברתית והחוסן הקהילתי ברמת השכונה וסביבת המגורים הקרובה, גם כשאין סגר. מכאן נולד הרעיון להכשרת הפעילים המרכזיים.

עפרה גזית (38), חברת תנועת 'דרור ישראל' וממארגני הקורס, מספרת על תכנית הלימודים. "שילבנו בין שיח רעיוני על מהי קהילה ולמה היא חשובה, או למידה על זיקנה ופניה בחברה הישראלית למשל, לבין כלים אופרטיביים שמארגנת הקהילה יכולה לצאת איתם לשטח ולהתחיל באופן מיידי כמו מיפוי שכונה, איך בונים קבוצת הנהגה, שיתוף ציבור ועוד. בתוך המציאות המאוד לא פשוטה שאנחנו נמצאים בה, היה לנו חשוב לשים דגש על יחס קונסטרוקטיבי לפעולה במציאות, שנשען על אופטימיות ואמונה ביכולת לחולל שינוי."

מגלים מחדש את הסביבה הקרובה

לב ליטמן (30), מנהל המרכז לצדק חברתי ברחובות וממארגני הקורס, מסמן את ההתמקדות במעורבות בסביבת המגורים הקרובה כאחת מהשפעות המגפה. "הקורונה גרמה לאנשים לבחון את החיים שלהם, הרבה אנשים התחילו לחשוב על הסביבה הקרובה שלהם והצרכים שלהם. דרך העשייה שלנו, אנשים גילו דברים לא פשוטים. מבוגרים בודדים, עוני שלא יצא להם להיחשף אליו. אדם שמתנדב לחלק אוכל מגלה פתאום שיש לו שכן שצריך להעביר לו אוכל כדי שיעבור את השבוע. זה מסר מאוד חזק על המציאות שאנחנו חיים בה".

"לצד חוסר הוודאות שהביאה הקורונה נוצר עוני חדש, ואנחנו נכנסנו לוואקום הזה", אומר ליטמן, "הבנו במהירות שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה תהיה דרך הנהגת השכונות ופיתוח שלהן, בטח במצב של מערכת חינוך לא פועלת ואיסור לצאת מהשכונה."

קורס מארגני קהילה ברחובות (צילום: שירי קלר)

ועדיין, יש הרבה מחסומים בדרך לחיזוק הקהילתיות המקומית. "הקהילות בישראל מאוד מפוררות, בטח ביחס לעבר שבו שכונה ומשפחה היו מקור לביטחון, כתף להישען עליה", מוסיף ליטמן, "הרבה אנשים רוצים לחזור למושג הזה של קהילה, ורואים את עצמם אפילו חיים בתוכה. אבל אנחנו חיים במציאות עם מעט מאוד זמן פנוי לשכנים מסביבנו, מציאות תחרותית שבה אנשים גרים רחוק מהמשפחה שלהם והקרובים אליהם".

לב ליטמן: "דרך העשייה שלנו, אנשים גילו דברים לא פשוטים. מבוגרים בודדים, עוני שלא יצא להם להיחשף אליו. אדם שמתנדב לחלק אוכל מגלה פתאום שיש לו שכן שצריך להעביר לו אוכל כדי שיעבור את השבוע"

ברון רואה בהשתייכות לקהילה הזדמנות לצמיחה אישית. "זה נותן לאדם משמעות להרגיש מעבר לעצמו, שהוא יכול בעזרת הכישורים שלו לתת עזרה לאחרים. בנוסף ההשתייכות נותנת הרגשת חשיבות עצמית, שאני מסוגל לעזור לאחרים. אבל בעיקר זה להרגיש שאתה בקשר עם אנשים."

"צריך להנגיש את המידע לתושבים"

ליזט סלומון. "העיר מחולקת לשניים, חצי ממנה מתנדבים ופעילים וחצי מנותקים לגמרי" (צילום: אלבום פרטי)

ליזט סלומון (67), עובדת קהילתית במחלקת הרווחה בעירייה ומשתתפת בקורס, רואה בפעילות הקהילתית דרך לאפשר לאנשים שמתקשים לתקשר עם המערכות העירוניות להבין את זכויותיהם. "העיר מחולקת לשניים, חצי ממנה מתנדבים ופעילים וחצי מנותקים לגמרי", היא מתארת את חוויותיה מפעילות בשכונת אושיות בעיר, "גם עכשיו אני מתקשרת לאנשים בגילאי 60 פלוס שצריכים את העזרה שלנו, ואני בהלם עד כמה הם לא מכירים שירותים שונים בעיר, אפילו דברים בסיסיים כמו מוקד 106. עבודת הפעילים שלנו צריכה להיות הנגשת כל המידע הזה לתושבים, על כל פעילויות התרבות והתמיכה שבו."

"לכולנו יש אהבת אדם, זה משכיח את השונות בינינו"

בני פריץ (47), איש חינוך מהקהילה החרדית בעיר וממארגני הקורס, שמח על ההזדמנות לקחת חלק בפורום פעילים שרובו חילוני. "כולנו בני אדם, לכולנו יש אהבת אדם – זה המשותף הגדול שלנו, שמשכיח את זה השונות ביננו", הוא אומר, "אני מרגיש גאווה בזה שיש פה קבוצה חילונית גדולה שרוצה שותף חרדי שישתלב בעשייה שלה. כששואלים אותי, אני אומר שזה לא מוזר לי להיות חרדי בקבוצה של הרבה חילונים, אלא להיפך. אני חושב שבתרבות שלי יש דברים ייחודיים שאני מביא למפגש."

בני פריץ (מימין) ולב ליטמן (שמאל) בקורס מארגני קהילה ברחובות (צילום: דוד טברסקי)

"מוכנים יותר לסגר שני, המשאב האנושי כבר בשטח"

התכנית המקורית הייתה שבסיום הקורס יתחילו המשתתפים להתניע מיזמים קהילתיים בשכונות, אבל לקורונה תכניות משלה. בשבועיים האחרונים עסקו משתתפי הקורס בגיוס מחודש של הפעילים והמתנדבים בשכונות שלהם, לסיוע למי שזקוק לעזרה עקב הסגר.

"אנחנו מקבצים מחדש את כל רכזי השכונות של הסגר הראשון, פעילים חדשים שהצטרפו ועוד דמויות מובילות נוספות בשכונות, כדי להתמודד עם האתגרים החדשים של הסגר השני", אומר ליטמן, "כיום יש מעל 25 רכזות ורכזי שכונות שמפעילות קבוצות מתנדבים מקומיות. הרבה מהפעילות קשורה בהפגת בדידות לזקנים בשכונה, אבל גם הובלת אירועים ויוזמות קהילתיות מתאימות לסגר". בימים האחרונים הורחב שיתוף הפעולה עם העירייה, ורכזי השכונות לקחו על עצמם את הסיוע הקהילתי לחולי הקורונה המבודדים בשכונה שביקשו עזרה.

"המטרה שלנו היום היא לקחת את כל הכוח הארגוני שפיתחנו בתקופת הסגר צעד אחד קדימה", אומרת ברון, "למדנו שניתן לרכז מתנדבים שמגיעים מהשטח, שידעו לחזור לשכונות שלהם ולהנהיג צוותים. המתנדבים יידעו לעבוד בעתות חירום ויתמכו בתושבים, בעיקר המוחלשים, ואנחנו נהיה הנציגים שלהם שילוו אותם, ידריכו אותם ויהיו להם למוקד פנייה".

"יש לנו הרבה יותר מוכנות מבאביב", אומר פריץ, "כיום יש לנו את המשאב האנושי שכבר נמצא בשטח. צריך לדייק את המשימה, לחבר אנשים מחדש ולחזק את הנפשות, אבל יש את בני האדם לעבוד איתם."