"ברגע הכי מפולג שלנו, חייבים לזכור להאמין אחד בשני. גם אם זה קשה ובלתי אפשרי", אומרת גילי בית הלחמי (33), שחקנית ויוצרת, שפרסמה הבוקר (רביעי) בעמוד הפייסבוק שלה, קליפ לשיר "אני מאמין" של שאול טשרניחובסקי, בביצועה של רונה קינן.

"להנגיש את שפת הסימנים לעולם השומעים"

את שפת הסימנים למדה בית הלחמי בגיל 14 "מתוך סקרנות", ובהמשך, עם התפתחותה כיוצרת, שילבה אותה באמנות שלה. כיום, בין עיסוקיה האמנותיים, היא עובדת גם במרכז "נא לגעת" עם שחקנים עיוורים וחירשים, ויוצרת קליפים לשירים מוכרים בשפת הסימנים שצברו צפיות רבות ברשתות החברתיות.

"אני לא מתורגמנית וזו לא שפת האם שלי, אבל אני מרגישה שהדבר הכי חשוב שהעבודות שלי עושות הוא להנגיש את שפת הסימנים לעולם השומעים. בזכות התפוצה של הקליפים המון אנשים התעניינו, למדו, הלכו להיות מתורגמנים ולעבוד במרכזי חירשים. הם כבר לא רואים את שפת הסימנים כקביים לנכים, זו שפה עמוקה שיש הרבה אנשים שעומדים מאחוריה".

"הרגשתי שאני לא יכולה להישאר בבית"

תרגום שירו של טשרניחובסקי לשפת הסימנים קרה במסגרת הרצאה שמסרה לפני כשלוש שנים. "לקחתי את שני הבתים הראשונים שלו ותרגמתי אותם יחד עם הקהל. זאת הייתה הפעם הראשונה שנגעתי בשיר הזה, וזה מאוד ריגש אותי.

גילי בית הלחמי. "המילים של השיר מדויקות לחיים שנהיו לנו בחודשים האחרונים" (צילום: הילה תומר)

כשהחלו ההפגנות בבלפור, חשה שהיא חייבת לקחת בהן חלק. "הרגשתי שאני לא יכולה להישאר בבית בתל אביב, עם הדכדוך, הדיכאון והייאוש". היא החליטה שכיוצרת, היא רוצה להעניק משהו למפגינים ולציבור שמרגיש מיואש וחושש לצאת ולהפגין. "מיד השיר הזה שנגעתי בו לפני שלוש שנים חזר אלי, כי המילים שלו כל כך מדויקות להיום, לחיים שנהיו לנו בחודשים האחרונים, למצב הבלתי אפשרי שהפוליטיקאים שמים אותנו בו, ויצאתי לדרך".

בקליפ נראות ארבע נשים בגילאים שונים, ביניהן גם בית הלחמי, שצועדות על רקע ההפגנות בבלפור, ומסמנות את מילות השיר בשפת הסימנים. "לכל אחת יש את אותה בקשה, כל אחת מהזווית שלה, הקריאה הזאת שהיא גם כלפי פנים, למפגינים, וגם כלפי חוץ, למי שמביט מבחוץ, שבז, לועג, מיואש. כשהן שרות את המילים 'מאמין בך', הן מצביעות על הצופה. אני מקווה שגם אנשים מבחוץ, שלא בהכרח תומכים בהפגנות, יוכלו לראות את הקליפ ולהתחבר אליו".

"בימים מאוד קשים, יש לי את הגינה שלי"

עבור בית הלחמי, יצירת הקליפ אפשרה לה להתמודד עם המצב בו היא עצמה נתונה כבר חודשים רבים, כשחקנית שחווה על בשרה את הקיפאון בו נתון עולם התרבות. "כל הזמן מתגלגלת המילה חיוניות. מה חיוני, מי חיוני. אי אפשר שלא להרגיש כמו פסולת שאפשר לוותר עליה. הדבר הראשון שנזרק לזבל. זה אסון לא רק לאמנים עצמם, אלא לתרבות כולה, לחברה. השאריות של התחושה הזאת הן משהו שאני חוששת שיידבק בנו עוד הרבה שנים. בתוך המצב הזה, אני רוצה להאמין ולקוות שקליפ כזה יכול לתת מענה לצורך רגשי, כמו פסיכולוגים ועו"סים, ועל כן אנחנו כן חיוניים".

היצירה המרכזית שלה בימים אלה היא הגינה הביתית שלה. לאחרונה החלה להשתתף בקורס חקלאות אורגנית ואקולוגית שנעצר עם תחילת הסגר. "אני מגדלת בטטות עגבניות, תירס ועוד ועוד. בימים מאוד קשים, מיואשים וכבדים יש לי את הגינה שלי, את המרפסת שלי ואת הצמחים שלי. זה משמח לגלות עניין בדברים אחרים בתוך כל הסיפור הזה. לא הייתי מגלה את זה אם לא הייתה קורונה, בלי שלוש הצגות ביום, הרצאות ועוד דברים שעשיתי. מי יודע איזה עוד דברים יצמחו מהתהום שאנחנו נמצאים בה".