אני מורת דרך, בת 48, מכפר ריינה שבגליל.אם חד הורית לשלושה ילדים, שני בנים ובת. כל חיי עבדתי בתחום הסיעוד. הייתי רכזת גדולה בירושלים. לפני שלוש שנים החלטתי להגשים חלום קטן שהיה לי, למדתי והפכתי להיות מורת דרך בארץ ובבית לחם.

זו הייתה החלטה מעולה עד התפרצות הנגיף. עבדתי כל השנה, לא הייתה לי הפסקה בכלל חוץ מימי חג. עד ה-24 בפברואר, כשהתגלה המקרה הראשון בארץ של קורונה והעולם שלי התהפך. מהר מאוד הגיעו הביטולים עד שכל התחום נסגר. תוך חודש לא היו יותר טיולים וסיורים בכלל ולא הייתה עבודה.

בהתחלה חיפשתי עבודה אחרת, חשבתי על משהו זמני, לימי הקורונה. לא חשבתי שזה יהיה כל כך ארוך. ומצאתי עבודה כקופאית בחנות ממתקים. עבדתי שם עד סוף אפריל, אז הוציאו אותי לחל"ת.

הבירוקרטיה הייתה מאוד קשה. הגשתי את כל המסמכים ללשכת התעסוקה ולביטוח הלאומי ולבסוף הצלחתי לקבל דמי אבטלה. הסכום מצחיק. אני מקבלת כל חודש רק 2,800-3,000 שקל. למזלי יש לי הורים שיש להם יכולת והם עוזרים לי קצת, אבל מאוד קשה לי להסתדר. אני גם אדם שלא רוצה לשבת בבית ורוצה לעבוד.

מחפשת עבודה בלי הפסקה

מדברים על אנשים שמעדיפים לשבת בבית, אני מחפשת עבודה בלי הפסקה ולא מוצאת. ניסיתי המון, בכל התחומים שאני קשורה אליהם. פניתי ללמוד והוצאתי תו תקן למדריכת טיולים בבתי ספר, בתקווה שכשיחזרו ללמוד אני אוכל לחזור להתפרנס. בהתחלה, כשחזרו ללמוד בסוף מאי, היו קצת ימי טיול שהצליחו להכניס מעט, אבל ממש בקושי.

בין הגל הראשון לשני ניסיתי גם לעשות סיורים עצמאיים, אבל היו המון הגבלות, מה שייקר מאוד את מחירי הטיולים והקשה להביא את האנשים. הייתי בתהליך להתקבל לעבודה כמדריכה באתרי רשות הטבע והגנים, ואז גם את שמורות הטבע סגרו.

מאז אני מחפשת עבודה כקופאית או מזכירה, כל דבר שעדיין עובד. הכל מוצף, כולם מחפשים עבודה והחברות רק מפטרות ומוציאות לחל"ת עוד ועוד עובדים. אני בטוחה שגם למוצא ולגיל שלי יש חלק בזה שאני לא מצליחה למצוא עבודה.

הראשונים לצאת ממעגל העבודה והאחרונים לחזור

יש פה בעיה, אני לא יודעת מה לעשות עכשיו. אני מבולבלת- מה נעשה? איך נסתדר? אולי זה יעבור, אולי לא, ואם זה יימשך גם בשנה הבאה- מה עושים? איך אפשר להתפרנס? אני כל הזמן חושבת מה לעשות ושוב חוזרת לייאוש מבלבל.

הבן הגדול שלי לומד רפואה ועכשיו צריך להתחיל שנת לימודים, אני לא יודעת איך אממן את זה, זה לא קל. חוסר הודאות היא נוראית. עד מתי זה ימשך? וכמה זמן אני אוכל להמשיך ככה?

אני חושבת שייקח יותר משנה עד שהתיירים יחזרו. זה דבר לא קל בכלל, והממשלה מפלה אותנו במיוחד כמורי דרך. אין שום התחשבות, אין שום סיוע ביציאה מהמצב הקשה אליו נקלענו. היינו הראשונים לצאת ממעגל העבודה ונהיה האחרונים לחזור, אפילו כשהמדינה חזרה לפעול בשגרה אנחנו לא ידענו מה קורה איתנו ומתי נחזור לעבוד.

השתתפתי בהרבה הפגנות של מורי הדרך בנצרת, בירושלים, בצמתים, אבל עכשיו גם את זה אסור. מה נשאר לנו לעשות? רק לקוות לטוב.