מיטל (42) והראל (42) אילן מתגוררים ברחובות עם שלושת ילדיהם: יעל בת ה-12, נעמי בת ה-10 ואליאב בן ה-7 ("אם לא סופרים חצאים!"). מיטל היא רואת חשבון והראל פיזיקאי בחברת Applied Materials.

"שנינו נחשבים לעובדים חיוניים, אבל אני עובד מהבית" אומר הראל. "קיבלו אצלנו בחברה החלטה שכל מי שהוא לא עובד ייצור או מעבדות עדיף שיעבוד מהבית. מיטל הולכת כל יום לעבודה".

איך מסתדרים כלכלית בתקופה הזו?
הראל: "למזלנו שנינו המשכנו לעבוד, אז אין שינוי בהכנסות. בהוצאות יש אולי איזה ירידה קטנה בגלל דברים כמו חוגים שבתקופה הזו אין, אבל זה זניח".

איך אתם עושים קניות?
מיטל: "את רוב הדברים היינו קונים במכולת השכונתית וזה לא השתנה. קניות גדולות יותר אנחנו עושים בסופר. פעם היינו עושים משלוחים אבל דווקא בתקופה של הקורונה, בגלל שלפעמים אין מועדי משלוחים זמינים, הפסקנו עם זה ואנחנו נוסעים לשם לעשות את הקניות.

"מה שכן, לאחרונה ניסיתי פעם ראשונה להזמין לבנות בגדים באינטרנט. אני לא אוהבת את זה אבל הבנתי שאין ברירה. כשהיה פתוח לא היה לי זמן ללכת, ועכשיו החנויות סגורות והבנות גדלו. אמרתי יאללה. עוד לא קיבלתי את הבגדים, בינתיים קיבלתי מיילים 'שהמשלוח בדרך'".

מה סדר היום בסגר?
הראל: "לבנות יש לימודים בזום והן באמת עסוקות כל יום עד 12:00-13:00. אני לא שומע מהן. לאליאב יש שעה בבוקר ושעה בצהריים. אותו צריך לחבר לזום, לעשות איתו את המטלות וגם לעניין אותו כי הוא משתעמם. במקביל, אני צריך לעבוד מהבית. זה לא פשוט, ולא סמל היעילות. אבל מסתדרים. כשמיטל חוזרת אחר הצהריים, אני מקבל קצת זמן עבודה איכותי יותר".

ומה עושים עם הצפיפות שכולם ביחד בבית?
הראל: "הבנות לומדות כל אחת בחדר שלה ולי יש עמדה בסלון, עם מסך ואוזניות ודברים שהעבודה סיפקה לנו. את אליאב אני שם על שולחן אחר בסלון. זה קצת מפריע כי הוא מדבר ושומעים אבל עד עכשיו הצלחנו להתחמק מלעשות ישיבות במקביל לשיעורים שלו".

מיטל: "יש מקום להתאווררות. לכל אחד יש גם את הספייס שלו. אנחנו לא רואים המון טלוויזיה בבית אז הילדים לא רבים על זה יותר מדי. קבענו משטר בנושא – רואים טלוויזיה רק מדי פעם ורק אחר הצהרים. לא בבקרים, לא בכל יום. מדי פעם אנחנו עושים ערב סרט יחד".

הראל: "הבנות יודעות להחזיק את עצמן ולמדו מאוד לעזור בבית. הן התבגרו, והילדים נאלצים יותר גם לשתף פעולה. זה גם לא סגר הרמטי, אפשר לרדת למטה לחצר בשכונה ולמצוא חברים".

גיליתם משהו חדש אחד על השני?
מיטל: "גיליתי שהראל נהדר בבית. הוא ממש יודע לעבוד מהבית, עם הילדים והבלאגן. יש לו כושר התעלמות מאוד מרשים. הוא מצליח גם כשהם מתפרעים מאחוריו – להיות מרוכז בישיבה. זה מאוד מרשים".

מה הכי קשה?
מיטל: "הבנתי שלמרות שכאילו הכל בסדר, יש לנו שגרה, אין אצלנו קטסטרופה כלכלית ואנחנו חיים בסביבה נוחה – בכל זאת עם כל הידיעות האלה, החדשות והמצב, יש תחושה של סטרס. הגוף בסטרס ואפילו לא תמיד שמים לזה לב. צריך להיות מודעים לזה ולדעת לשחרר את זה".

יש גם צד חיובי לדברים?
הראל: "אני חושב שהבנות למדו דברים אחרים, חדשים. לבשל, ללמוד באופן עצמאי מהבית. אולי זה משהו שיזדקקו לו בעתיד, וזה דבר חשוב. אנחנו גם מנסים לעודד את הילדים למצוא בתקופה הזו את נקודות העניין שלהם ולפתח אותם לבד בזמן העודף שלהם. זו הזדמנות טובה. צריך לראות גם בזמן הזה ממה ליהנות".

מיטל: "הקורונה לימדה אותנו להסתכל קצת אחרת על דברים. לראות את השכונה שלנו ואת השכנים שלנו יותר, קצת כמו פעם. לרדת יותר למטה לפארק משחקים מתחת לבית. זו גם הזדמנות".

למה אתם הכי מתגעגעים?
יעל: "אני מתגעגעת ללכת לבית הספר ולחברים שם. בבית הספר קל לי יותר להתרכז בשיעורים"

נעמי: "להפגש עם חברות בלי מגבלות הקורונה".

מיטל: "גם המשפחה המורחבת חסרה מאוד. הבת מצווה של יעל יצאה בתחילת הסגר הראשון והיא ממש התאכזבה כי קיוותה לחגוג עם כולם, מה שכמובן לא התאפשר".

טיפ למשפחות אחרות
"לשמור על סדר יום זה הכי חשוב" הם מסכימים. "אצלנו קמים מוקדם, הולכים לישון בשעה סבירה ומנצלים את היום. ביום רגיל הבנות הולכות לישון ב-21:00 וקמות ב-7:00. עכשיו בחג הן ישנות בסוכה שבמרפסת ונתנו להן לישון מעט יותר מאוחר כי אין לימודים".