ועדת השחרורים תכריע היום האם לנכות שליש ממאסרו של הנשיא לשעבר משה קצב שהורשע באונס, הטרדה מינית, מעשה מגונה ובעילה בכוח. בחודש אפריל השנה דחתה הוועדה את בקשתו לקיצור עונשו. בשבוע שעבר הגישה הרשות לשיקום האסיר את עמדתה הרשמית לפיה קצב יכול לעבור שיקום מחוץ לכלא. הרשות המליצה לנכות שליש מעונשו והוכנה עבורו תכנית שיקום מחוץ לכלא. השינוי בחוות הדעת של הרשות מעורר סימני שאלה, שכן הטענה המרכזית נגד שחרורו המוקדם של קצב הייתה שהוא לא הביע חרטה על מעשיו, דבר שלא השתנה עד היום.
בעקבות שינוי ההחלטה של הרשות לשיקום האסיר פנתה א' ממשרד התיירות, אחת מהנשים שנפגעו מקצב במכתב לרשות בו היא כותבת בין היתר, "כיצד ניתן לשקם עבריין מין סדרתי, אשר למרות הרשעתו כופר עד היום בביצוע עבירות המין וחמור מכך – רואה עצמו כקורבן? אני פונה אליכם פעם נוספת ובלית ברירה, נוכח השינוי הפתאומי והמוזר, בלשון המעטה, של עמדת הרשות לשיקום האסיר, בכל הקשור לשחרורו המוקדם של מר קצב. אני מבקשת להביע את תמיהתי על הזיג-זג הלא הגיוני והלא מוסבר בעמדת הרשות ואת התנגדותי הנחרצת לקיצור עונשו של האדם שפגע בי ובנשים כה רבות. מעשיו השפלים, קל וחומר סירובו העיקש להכיר בהם ולהביע חרטה, יחד עם תפיסתו המעוותת את המציאות, ראיית עצמו כקרבן מחד ומאידך אותי ואת כל קורבנותיו כשקרניות ומעלילות, כל זאת גם בחלוף ארבע שנים מהרשעתו, מלמדים באופן ברור כי מר קצב לא הפנים את חומרת מעשיו. חמור מכך – הוא אף עתיד לנצל את שחרורו המוקדם למסע נוסף של הכפשה ודה-לגיטימציה של המתלוננות."
בנוסף יצאו ארגוני נשים נגד החלטת הרשות לשיקום האסיר על קיצור עונשו של קצב. במוצאי שבת האחרון התאספו כ-200 מפגינות ומפגינים בכיכר הבימה בתל אביב ומחו כנגד עמדת הרשות לשיקום האסיר ונגד הסיכוי שהוועדת השחרורים תחליט כי קצב ישוחרר טרם סיים לרצות את מלוא עונשו. ההתנגדות המרכזית לשחרורו המוקדם נוגעת לעובדה כי קצב מעולם לא הודה במעשיו ומעולם לא הביע עליהם חרטה. המפגינות הניפו שלטים וצעקו ססמאות כגון: "נשיא אנס לכלא נכנס" ו"תרבות האונס מתחילה במסדרונות הממשלה."
פרשת קצב החלה ביולי 2006, כאשר נפגש הנשיא לשעבר עם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והתלונן על ניסיון סחיטה מצב עובד לשעבר במשרדו על רקע איום בהגשת תלונה על הטרדה מינית. לאחר פרסום הפגישה החלו להגיע תלונות על הטרדות מיניות מצד קצב. באוגוסט 2006 נחקר קצב באזהרה, ובאוקטובר באותה שנה המליצה המשטרה על הגשת כתב אישום.
בינואר 2007 פרסם היועץ המשפטי לממשלה את טיוטת כתב האישום – קצב הואשם באונס, הטרדה מינית, מעשה מגונה בכוח ובעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות כלפי ארבע מתלוננות, א' מבית הנשיא (אורלי רביבו), א' ממשרד התיירות ו-ה' ו-ל' מבית הנשיא. בשימוע שערך היועמ"ש הוסכם על הסדר טיעון שבו קצב יודה במעשה מגונה, הטרדה מינית והטרדת עד ויתפטר. העונש יהיה מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות.
ביוני 2007 נחתם הסכם טיעון בין קצב לפרקליטות המדינה. בפתיחת המשפט באפריל 2008 אמור היה קצב להודות במעשים אך חזר בו מהסדר הטיעון. בעקבות החלטתו הוגש נגדו כתב אישום מחמיר במרץ 2009. לאורך כל המשפט כפר קצב בהאשמות נגדו.
ב-30.12.10 הורשע קצב בכל המיוחס לו, שתי עבירות אונס ומעשה מגונה בכוח ב-א' ממשרד התיירות, הטרדה מינית כלפי ל' מבית הנשיא ושיבוש מהלכי משפט. ב-22.3.11 גזר בית המשפט המחוזי על קצב שבע שנות מאסר בפועל, שנתיים על תנאי ופיצוי למתלוננות. הערעור שלו לעליון נדחה וב-7.12.11 החל קצב לרצות את עונשו בכלא מעשיהו.
