בהרצאות שיערוך השבוע ד"ר יוסף משהראוי, מרצה בכיר בחוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב, הוא ייאלץ לתאר לסטודנטים שיצפו בו ב'זום' תנועות גוף שהיה נוהג להדגים בכיתה. "לפעמים בפועל לא מצליחים להמחיש את הדברים מעשית", הוא מספר, "הליכה או תנועה צריך להסביר דרך הרבה מאוד משפטים, שאפשר היה פשוט להדגים". גם הציור על הלוח חסר לו מאוד: "זה לא כמו ציור על המחשב, ואז שוב צריך להשתמש בהרבה מלל".

יחד עם משהראוי יפתחו בשבוע הקרוב אלפי מרצים ומאות אלפי סטודנטים בישראל את שנת הלימודים האקדמית בלמידה מרחוק בלבד. בעוד בתחילת משבר הקורונה המעבר להרצאות ב'זום' היה מהיר וכפוי, כעת למרצים יש זמן להיערך להוראה מבעד למסך. הקשיים לא נעלמו – החוסר בתקשורת פנים אל פנים, סף ריכוז נמוך יותר ותקלות אינטרנט, אך חודשים של התנסות הצמיחו אצלם דרכי התמודדות, וגם ניצול של יתרונות המדיום.

ד"ר יוסף משהראוי, אוניברסיטת תל אביב (צילום: אלבום פרטי)

"הקשיים העיקריים של התלמידים הם הדרישה לריכוז מתמשך", מספר משהראוי, "לימודים של 8-10 שעות ביום, זה לא קל". עם זאת, יש גם יתרונות. "זה שאני והסטודנטים יושבים מול מצגת מאפשר להם להבין טוב יותר את מה שקורה בהרצאה, כי כולם מרוכזים במסך. עבור חלק מהתלמידים זה מאוד נוח ללמוד כך, במיוחד כאשר כל השיעורים מוקלטים וזמינים לצפייה בכל רגע, כחלק מהחלטה כללית של האוניברסיטה."

דילמה איתה מתמודדים מרצים רבים בזום היא כיצד להתייחס למסכים החשוכים של חלק מהסטודנטים. "יש מצבים לא נעימים שאני מבקש לפתוח את המצלמות, אבל זה יכול להיתפס כחדירה לפרטיות", אומר משהראוי, "מצד שני, אלו שיעורי חובה. זוהי דילמה שיש לי עם עצמי, וברור לי שאי אפשר לשלוט בזה במאה אחוז".

לצד השיעורים התיאורטיים, משהראוי מלמד גם שיעורים מעשיים בפיזיותרפיה, שמאז הקורונה מתקיימים בקבוצות קטנות בלבד בבתי החולים. "זה מאוד מעמיס על המערכת. המשמעות היא לעבוד פי ארבע יותר קשה, ולכן המאמץ של המרצים הוא הרבה יותר גדול".

אתגר הדיון בזום: "כשרוצים לעצור ולשאול שאלה, יש חוסר בהירות מי ידבר ראשון"

מעבר לקושי בהדגמות פיזיות, השיעורים המקוונים מקשים על ניהול דיון. "שיעור מבוסס על הרבה מאוד דיאלוג, וקידום הדיון נעשה על ידי הדיאלוג הזה", אומר ד"ר אלמוג בהר, מרצה בחוג לספרות ובתכנית ללימודי תרבות ערבית יהודית באוניברסיטת תל אביב, "הדיאלוג דרך הזום הרבה יותר קשה. למשל, כשרוצים לעצור ולשאול שאלה, יש חוסר בהירות מי ידבר ראשון ומה יהיה סדר הדוברים. לפעמים יש תחושה של מלאכותיות".

פרופ' גיא בן פורת, אוניברסיטת בן גוריון (צילום: אלבום פרטי)

גם פרופ' גיא בן פורת, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, אומר כי "הרצאה בנויה על תקשורת. מבט בעיניים שמלמד אותך אם הסטודנטים מבינים, אם זה מעניין אותם, אם הם רוצים להתייחס. כל זה הולך לאיבוד בלמידה המקוונת מול מצלמות. הקושי הגדול בתחום ההוראה שלי הוא היכולת לקיים דיון ושיח שדומה למה שאפשר לעשות בכיתה, ואני מקווה שבסמסטר הקרוב אדע לעשות את זה טוב יותר".

"המעבר לזום באביב היה מהיר מאד, ללא הכנה מוקדמת, ועבור רובנו גם ללא התנסות מוקדמת", מוסיף בן פורת, ומציין לחיוב את התמיכה שקיבלו המרצים מצוות המנהלה של האוניברסיטה. ”היכולת שלנו להמשיך בהוראה וללמוד תוך כדי הייתה הרבה בזכותם".

"הלמידה מרחוק מבטלת זמן ומרחק"

בן פורת ובהר מצביעים על יתרונות נוספים שגילו בלמידה מרחוק, על אף ששניהם, ולתחושתם גם הסטודנטים, מעדיפים למידה פנים אל פנים.

בן פורת: "היא מבטלת זמן ומרחק, ומאפשרת להביא אל הכיתה אורחות ואורחים שבימים רגילים לא פשוט להביא. לגבי התלמידים, היו שמצאו את הגמישות היחסית של שיעורים מוקלטים וזמינים כיתרון. הרוב, אני מתרשם, רצו לחזור לכיתות."

ד"ר אלמוג בהר, אוניברסיטת תל-אביב (צילום: תמר עבאדי)

בהר: "כמרצה לספרות, העיסוק שלי ושל תלמידיי הוא בטקסטים. ניתן לקרוא טקסטים בחלל של הזום באותה המידה, אפשר להיעזר ביוטיוב, ולהקשיב למחמוד דרוויש בקולו. אני משתמש בכלים האלה גם בשיעורים רגילים, אבל כאן, לכאורה, זה יותר פשוט. עם זאת, קשה להחליף את הקריאה המתחלפת האינטימית של טקסט בין סטודנטים בשיעור".

"ביקשתי מהתלמידים להקליט את 'יומן הקורונה' שלהם"

המפגש של ד"ר מעיין צדקה, מרצה למוסיקה באוניברסיטת חיפה, במכללת ספיר ובבית הספר לאמנויות במוסררה, היה מאתגר במיוחד. "מוסיקה היא תחום שבלשון המעטה מתבסס על נוכחות פיזית ותקשורת אנושית", היא מספרת, "כל הרכבי הנגינה והשירה מאוד נפגעו, וגם עבודות תלויות חלל וסדנאות למיניהן. רוב הניסיונות לעבור לתקשורת מוסיקלית המתווכת דרך המסך לא היו מוצלחים, בשל קשיים טכניים, חוסר אמצעים והיעדר התקשורת הפיזית ההכרחית."

ד"ר מעיין צדקה, אוניברסיטת חיפה, מכללת ספיר ומוסררה (צילום: אלבום פרטי)

מתוך הקושי הצליחה צדקה למצוא פתרונות יצירתיים, מותאמים ללמידה המקוונת. "לימדתי באוניברסיטת חיפה קורס בשם 'סאונד וסביבה באמנות ובמדע', שעסק בעולם הצלילי שסביבנו. ביקשתי מהסטודנטים להקליט מעין ״יומן קורונה״, המתעד מחשבות, צלילים וקולות מסביבתם הקרובה. התוצאה היתה רגע מרגש, בו הקשבנו יחד להקלטות, דרך המחשב, מה שבו בזמן הדגיש את תחושת הבדידות, אבל גם סיפק הצצה לחיים הפרטיים של התלמידים ולמה שעובר עליהם."

ההתנסות הובילה את צדקה למסקנה מהלמידה המקוונת: "כדי ליצור משהו בעל ערך במדיום הזה, צריך לבנות פרקטיקות ואסתטיקות הנובעות ממנו, ולא לנסות 'לכפות' דרכים בהן התנהלנו בעולם הפיזי".

היכרות מוקדמת מרככת את המעבר לזום

צדקה ובהר מצביעים על הקושי להכיר סטודנטים חדשים וכיתה חדשה בזום, מבלי שנפגשו פיזית לפני כן. "בסמסטר ב' הייתה לי היכרות עם הכיתה, וזה בהחלט ריכך את המעבר לזום", מספר בהר. "השיעורים הראשונים מהווים את בסיס הקשר, ההכרות והאינטראקציה עם הכתה", אומרת צדקה, "נוצר מצב בו ההיכרות העיקרית והאינטראקציה עם הסטודנטים נעשית רק דרך המסך, מה שיצר הבדל מורגש בין קורסים בהם היתה הכרות מוקדמת עם הסטודנטים לבין אלו שזהו המפגש הראשוני".

"הצלחנו ליצור בתוך הקורסים מקום בטוח ומכיל"

בעוד מרצים רבים מתמודדים בעצמם עם אתגרי הלמידה מרחוק, יש מי שמלמדת סטודנטים כיצד ללמד מרחוק. "כרגע להיות מורה משמעו ללמד מרחוק, לכן זה מה שעשינו וגם נעשה בסמסטר הקרוב", אומרת ד"ר סלעית רון, ראש החוג לגילאי בית ספר יסודי במכללת אורנים לחינוך, "כל המשאבים מכוונים ללמידה מקוונת".

ד"ר סלעית רון, מכללת אורנים (צילום: אלבום פרטי)

בסדר העדיפויות של ד"ר רון, האתגר המשמעותי ביותר בלמידה מרחוק אינו תפעול יעיל של הזום או בניית מערך שיעור שיתאים אליו, אלא בניית מערכת היחסים בין המורה לתלמיד ללא מפגש פיזי. "הדבר הכי חשוב לי בהוראה הוא הקשר עם הסטודנטים והסטודנטיות. אני מאמינה שכל תהליך למידה מבוסס על קשר. כרגע, לקראת קליטת שנתון א' שזו לו השנה הראשונה במכללה, אני בונה את הקורס בדגש על בניית קשר גם במרחב המקוון".

כדי לעשות זאת, חלק מהחומר העיוני נזרק הצידה. "קשה ומתיש לאורך זמן לשבת מול המסך, לא ניתן ללמד את אותם היקפים של חומר, וגם אופן ההוראה משתנה. במעבר, ויתרתי על חלק מחומרי הלמידה, אפשרתי לסטודנטים למידה גמישה יותר במרחב ובזמן, ושמתי דגש על היבטים חברתיים רגשיים".

רון מספרת ששיחות עם הסטודנטים לאורך סמסטר האביב, שהתנהל ברובו בלמידה מרחוק, חשפו לצד הקשיים גם היווצרות מקום בטוח ומשמעותי. "בהתחלה הם דיווחו על קושי רב, על תחושת בדידות, על מצב רוח ירוד", היא אומרת, "עם הזמן, הם הסתגלו לדרך ההוראה. בסוף הסמסטר בשנה שעברה, הם כתבו רפלקציה על תהליך הלמידה, והתגובות היו מאוד חמות. הרגשתי שהצלחנו ליצור ביחד בתוך הקורסים מקום בטוח ומכיל שאפשר להם להמשיך להתפתח כמורים".

5 טיפים למרצה

יוסף משהראוי: "לא לנסות לשלוט בכיתה כאילו נפגשים פרונטלית. הכי חשוב לעצור כל פעם ולאפשר מקום לשאלות. לפעמים צריך להתעקש על זה".

גיא בן פורת: "האתגר הגדול הוא לאזן בין הסטנדרטים האקדמיים לקשיים של סטודנטים בתקופה הזאת. האיזון הזה צריך להיות גם באמצעות שינוי שיטות ההוראה וההערכה".

סלעית רון: "לבחור את הנושאים שממש חשוב לך ללמד, לצמצם היקפים ולהעמיק, ולתת לסטודנטים יותר עצמאות בהובלת הלמידה".

אלמוג בהר: "הדבר החשוב ביותר הוא להיות בקשר עם הסטודנטים גם בין השיעורים, כדי שיהיה רצף, ממד התפתחותי וקשר אישי, שקשה מאוד ליצור דרך הזום".

מעיין צדקה: "כדאי לנצל, ובמידת האפשר ליצור, כל הזדמנות ואפשרות למפגש פיזי עם הסטודנטים. בים, ביער, בפארק. גם אם זה חד פעמי ובקבוצות קטנות".

5 טיפים לסטודנט/ית

יוסף משהראוי: "אל תדחו את הלמידה האקטיבית. תגיעו לשיעורים שיש לכם במערכת השעות, כדי לא לצבור שיעורים מוקלטים ליום של הבחינה ולהימנע מעומס אדיר".

גיא בן פורת: "למידה היא בסופו של דבר פעולה משותפת. נסו לקחת חלק ככל האפשר בשיעור, והיו סובלניות וסובלניים. עוד נחזור לקמפוס".

סלעית רון: "לנהל את הלמידה של עצמך ולהיות פרו-אקטיבי. להתנתק מדי פעם מהמסך, לצאת החוצה, לנשום, לעסוק בפעילות גופנית ולשמור על קשרים חברתיים. החוסן הנפשי בתקופה הזו חשוב לא פחות מההיבטים הקוגניטיביים".

אלמוג בהר: "צריך לקחת את הזמן הזה כאתגר. השיעורים נשמרים, כל חומר הקריאה נשלח למייל. זה יתרון שכדאי לנצור ולהשתמש בו".

מעיין צדקה: "מעבר ליצירת מרחב למידה נוח ושקט, נצלו את הפורמט לפיתוח יכולות הלמידה העצמאיות – הן ביצירה והן בלימוד, והיעזרו במרצות ובמרצים ככל הניתן גם מחוץ לשיעורים הפורמליים".