ועדת פרס נובל לכלכלה הודיעה היום (שני) כי פרס נובל לכלכלה יועמק במשותף ליוענק לפול ר. מילגרום ורוברט ב. וילסון על תרומתם לתיאוריית המכרזים והמצאת פורמטים חדשים למכרזים. שני הכלכלנים האמריקאיים, המכהנים כפרופסורים באוניברסיטת סטנפורד, עוסקים במחקריהם בהתנהגות של שחקנים במכרזים.

הפרס שניתן היום אמנם נקרא "פרס נובל לכלכלה", אבל הוא נפרד ממוסד פרסי הנובל. למעשה, לעומת האחרים, שמוענקים על ידי ועדת פרסי הנובל, פרס זה מוענק בכלל על ידי הבנק המרכזי של שוודיה. הפרס הוצג לראשונה ב-1969, כשבעה עשורים אחרי שאר הפרסים שהוענקו כבר ב-1895.

תורת המכרזים דומה במובנים רבים לתורת המשחקים, והיא עוסקת בחיזוי התנהגות של שחקנים שונים במצבים בהם כולם מנסים לזכות במכרז.

הבעיה שעולה בחיזוי התנהגות השחקנים במכרז הוא שמטרת כל שחקן הוא לזכות בו עם הצעת מחיר נמוך ככל שאפשר. כל אחד מהשחקנים יודע מהו הגבול העליון שאליו הוא מוכן להגיע במכרז, ואותו לא יעבור. הבעיה היא שאף אחד מהשחקנים לא יודע בוודאות מהו הגבול בעבור השחקנים האחרים, ולא יכול לדעת באיזה מחיר כל שחקן "יישבר". במצב כזה, כל שחקן נדרש לנחש את אותו הגבול על ידי בחינת ההתנהגות של השחקנים האחרים.

חוקרי תורת המכרזים הגדירו את מושג "קללת המנצחים", שלפיו מי שנוטה לזכות במכרז הוא מי שהעריך כי השחקנים האחרים יסכימו לשלם סכומים גבוהים יותר בעבור המוצר מאשר היו מוכנים באמת. הערכה שגויה זו גורמת להם להציע סכום גבוה יותר מכל יתר השחקנים, ולזכות במכרז. עם זאת, "הקללה" מגיעה בדיוק מעצם העובדה שהם נדרשו לשלם סכום גבוה יותר מזה שהיו מציעים אם היו יודעים בדיוק מהו הגבול העליון אליו יהיו מוכנים השחקנים האחרים להגיע.

וילסון זכה בפרס בעקבות מחקר שביצע במכרזים עם שווי זהה לכל השחקנים. במצבים כאלו, למוצר עליו מתקיימת המכרז יש שווי קבוע, והוא נכון לכל אחד מהשחקנים, בכל מצב.

תיאור זה נכון למשל לגבי מכרז על מוצרים עתיקים ובעלי ערך או אומנות, שיישארו בעלי אותו הערך בלי תלות בזהות הזוכה. וילסון הראה איך במצבים כאלו, שחקנים נוטים להציע סכומים נמוכים יותר, בדיוק בגלל הפחד מקללת המנצחים.

לעומת זאת, מילגרום זכה בפרס בעקבות מחקר שביצע במכרזים בעלי שווי פרטי. במילים אחרות, במכרזים כאלו לזהות הזוכה יש השפעה על ערך המוצר עליו מתקיים המכרז.

למשל, אחד הזוכים עשוי לעשות שימוש ולמנף את המוצר כדי להביא לתועלת כלכלית גבוהה בהרבה משווי המוצר לבדו. במצב כזה, לשחקנים יש אינטרס שונה בזכייה במכרז, ואותו השחקן שיוכל לעשות במוצר שימוש יהיה אינטרס גבוה בהרבה לזכות, ומוכנות לשלם סכום גבוה יותר בעבורו.

המחקר של מילגרום הראה כי במצבים כאלו הפחד מקללת המנצחים גובר עוד יותר, וכי הדרך להבטיח את התמורה הגבוהה ביותר למוכר היא לדאוג לכך שהשחקנים השונים יכירו במידה חלקית לפחות את הציפיות של כל יתר השחקנים.