"יופי, הקבלן הגיע", אומר טארק אסכנדר כשהוא רואה אותי, בצהרי יום שלישי השבוע, נכנס לחצר ביתו. מאז הבוקר הוא ממתין לאנשי המקצוע שיבואו להעריך את הנזק שנגרם לבית ולרכוש בשריפה שפרצה ביום שישי בנוף הגליל, ולומר לו האם ניתן יהיה לשקם את הבית.

אסכנדר (29), עורך דין פלילי במקצועו, מתגורר בבית עם אישתו ורדה, בתם בת השנה וחצי והוריו. כבר בבוקר השריפה, הוא מספר, הבחין בעשן שעלה מכיוון הוואדי וצילם אותו בווידאו. "רציתי לשלוח לעירייה כדי לבקש מהם שירחיקו את קו העצים מהבתים".

טארק אסכנדר. "אשתי לקחה את התכשיטים שלה וגם את הדרכונים. שכחתי לקחת תמונות" (צילום: שי ניר)

הבית נמצא בשורת הבניינים האחרונה ברחוב האלונים, מתחתיה מדרון מיוער באורנים. ביום שישי שעבר, בשעת צהריים, פקחי העירייה הורו ל-5,000 הדיירים מהשכונות הדרום מזרחיות "בנה ביתך" ו"זאב" להתפנות מבתיהם, אבל אסכנדר הרגיש כבר כמה שעות קודם לכן שלשם הדברים עלולים להתפתח. הוא החל לארוז לקראת פינוי מהיר. "אתה אוהב אקשן", אמרה לו אשתו, "אני נזהר ומתכונן" הוא מספר שהשיב לה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מה ארזתם?
"אני עובד מהבית בסגר אז לקחתי את המחשב ועוד כמה תיקים. לקחתי גם בגדים חדשים מתוך מחשבה שלא רציתי שהעשן ילכלך אותם. אשתי לקחה את התכשיטים שלה וגם את הדרכונים. שכחתי לקחת תמונות. תבין", הוא מדגיש, "לא יצאתי בהרגשה שאני יוצא מבית שהולך להישרף. אמרתי לעצמי שלא אקח הכל כי חבל על הזמן והמאמץ. גם ככה אחזור חזרה עוד שעתיים-שלוש".

"אני עדיין בסערה"

הוא ואשתו רכשו את הבית ב-2016. "שיפצנו הכל. היה מטבח חדש וסלון חדש. הכל הלך. גם במה שלא רואים שנפגע, לא נוכל להשתמש יותר בגלל חומרי הכיבוי".

שני גורי חתולים, פולשים, יושבים בסלון הבית ההרוס ומביטים בנו כשאנו עולים לראות את הנזק שנגרם לקומה העליונה שנשרפה כליל, כמו גם גג הרעפים. "הם פה מאז השריפה", אומר אסכנדר על החתולים.

גג הרעפים השרוף בביתו של אסכנדר (צילום: שי ניר)

התקרה קרסה למרכז הסלון. "כנראה נצטרך להרוס הכל ולבנות מחדש" (צילום: שי ניר)

מטבח הבית. "גם במה שלא נפגע, לא נוכל להשתמש יותר בגלל חומרי הכיבוי" (צילום: שי ניר)

התקרה נחתה במרכז הסלון ושולי החדר נשארו מסודרים, למעט דלת ארון שנתלשה ממקומה. "צריך יהיה להרוס את הקומה העליונה ומחצית מהקומה התחתונה", הוא אומר. "כנראה נצטרך להרוס הכל ולבנות מחדש. אני עדיין בסערה", הוא מוסיף, "לא בדקתי הכל. נשרפו המשחקים של הילדה וגם ארונות ובגדים. לשמחתי לא ראיתי שנפגעו דברים עם ערך רגשי שקשורים לזיכרונות, אבל עוד לא גיליתי את כל מה שנפגע".

"זה לא חודש חודשיים"

קירות הבית הפונים אל החורשה מוכתמים בצבע ורדרד, תוצאה של החומר מדכא הבערה שהומטר עליהם על ידי כוחות הכיבוי. זה צבע שלא יירד, אמר לו שמאי חברת הביטוח שהגיע לאמוד את הנזק. הליך קבלת הפיצויים, כך הבין מאנשי המקצוע, ייארך זמן רב: "זה לא חודש או חודשיים אלא 100 ימי עסקים. אני חושב שבישראל בתקופת הקורונה זה יכול לקחת גם שנתיים".

בכל פעם שאופנוע נוסע במהירות, הבת שלי קוראת 'מטוס, מטוס', כי היא נזכרת ברעש המטוסים של הכיבוי שהיו בשריפה"

לעת עתה הוא ומשפחתו משתכנים בסוויטה במלון פלאזה בעיר. "זה לא נוח למרות שהיא אולי יותר גדולה מהבית שלי. אבל אין כמו הסלון שלי". המלון, בשונה מהרחוב השקט בו הם גרים, נמצא ליד דרך מרכזית ורועשת. "בכל פעם שאופנוע נוסע במהירות, הבת שלי קוראת 'מטוס, מטוס', כי היא נזכרת ברעש המטוסים של הכיבוי שהיו בשריפה".

אתם כבר יודעים מה יהיה איתכם?
"המלון זה רק לעוד שבוע. שאלתי את השמאי איפה אגור, הוא אמר שאני זכאי לחודש שכירות ושאשכור בעצמי דירה והם יחזירו לי את ההוצאה. אבל אני לא מאמין שזה באמת ייקח רק חודש. אני לא יודע מה יהיה אחרי המלון, אבל אני יודע שנסתדר".

"לא לקחנו כמעט כלום, תיק קטן, דרכונים"

סרגיי בוצניקוב (57) מתגורר עם אשתו אלוירה ובתם במרחק כמה בתים מביתו של אסכנדר. כבר ביום חמישי בשבוע שעבר, הוא מספר, הבחין בדליקה שפרצה מכיוון הכפר אקסל מדרום וכובתה. למחרת, בשישי בבוקר, שריפה נוספת שבאה מכיוון יער צ'רצ'יל טיפסה במעלה הגבעה. "חשבנו שהיא כבר עברה אותנו", הוא אומר, "אבל אז היא הגיעה מלמטה".

בוצניקוב וגינתו ההרוסה. "כל מה שמחוץ לבית לא מבוטח" (צילום: שי ניר)

בשעה 12:00 המשטרה הודיעה לבוצניקוב, העומד בראש עמותת 'אור חיים', המסייעת לעולים חדשים נזקקים, שעל המשפחה להתפנות מהבית. "לא ראיתי אש", הוא מספר, "אבל היה הרבה מאוד עשן סמיך. לא הצלחת לראות למרחק של עשרה מטרים. לא לקחנו כמעט כלום. בתיק קטן לקחנו שניים שלושה בגדים, תעודות, דרכונים. לא ידעתי לכמה זמן אני הולך".

הם פונו תחילה לאזור התעשייה הקרוב לביתם. "אחרי שעתיים גם שם לא היה חשמל והמזגנים לא עבדו. חברים הזמינו אותנו אחר הצהריים בחזרה לעיר. הייתי בקשר עם השכן שלי, עבד. גם הוא התפנה מהבית. הוא הלך לדירה אחרת שיש לו בעיר, וממנה הוא יכול להשקיף על מה שקורה אצלנו בבתים. כל הזמן הייתי איתו בקשר. באיזשהו שלב הוא התקשר אלי וצעק: 'סרגיי, הבית שלך הלך'".

"סוף סוף בית משלנו"

בוצניקוב עלה עם משפחתו מסיביר ב-1989. ממרכז הקליטה בטבריה עברו לקרית ים שם חיו כארבע שנים עד שבעצת קרוב משפחה הלכו לראות שכונת מגורים חדשה בנצרת עלית (שמה הישן של נוף הגליל).

את ביתם רכשו ב-2008. בוצניקוב החליט להשאיר את שלד הבית ולשפץ בעצמו. טיח, קרמיקה, הכל, "חוץ מחיפוי האבן החיצוני שהזמנתי איש מקצוע שיעשה". השיפוצים ארכו כשנתיים ובאוגוסט 2010 נכנסה המשפחה לביתה החדש. "אני זוכר את היום הזה. ההרגשה הייתה מצוינת. סוף סוף בית משלנו".

בחצר הבית הקים במו ידיו גינה מטופחת. בצד הפונה לשכן, התקין בריכה קטנה, ובחזית הפונה אל היער התקין דק ופרגולה, שתל דשא ונטע עצי הדר.

חצרו השרופה של בוצניקוב (צילום: שי ניר)

מרפסת ביתו של בוצניקוב. "תמיד הפחיד אותי שהיער קרוב מדי" (צילום שי ניר)

הפרגולה נשרפה כליל וגם חלק מעצי הפרי. אלה שנטעו במרחק מה מהמקום אליו הגיעה האש התייבשו מהחום. במרכז החצר מוטל מה שנותר מריהוט הגינה, חבית שרופה וערימה של ברזל ופלסטיק שרוף. "המראה היה מזעזע", הוא מספר על הרגע שבו חזר לביתו. "אני בעצמי עשיתי הכל, דק ופרגולה, גינה מסביב. האש שרפה הכל".

"תמיד הפחיד אותי שהיער קרוב מדי"

שתי החלטות משמעותיות שקיבל במהלך שיפוץ הבית, הצילו, לדבריו, את תכולתו: "הגג עשוי מיציקת בטון", הוא מסביר, "והתריסים מברזל. התלבטתי אם לשים תריסים מפלסטיק או מברזל, ובסוף החלטתי ברזל. זה מאוד יקר, אבל שום דבר לא פוגע בהם. יחד עם הכבאים שעמדו ועבדו פה שעות, זה הציל את הבית מבפנים".

זגוגיות החלונות, מבעד לתריסי הברזל, הושחרו מפיח ונשברו,  בקירות הצמודים לחלון ישנם סימנים לחדירת עשן, אך החשמל בבית לא ניזוק. "הבית שלי מבוטח מהמשכנתא שכוללת גם נזקי שריפה, אבל כל מה שמחוץ לבית לא מבוטח".

תכולת הבית לא נפגעה בזכות הכבאים, תריסי המתכת ותקרת הבטון (צילום: שי ניר)

זגוגיות החלונות מבעד לתריסים הושחרו מפיח ונשברו. בקירות הצמודים לחלון ישנם סימנים לחדירת עשן (צילום: שי ניר)

מאז השריפה הגיעו עובדי עירייה ממחלקת ההנדסה, עובדים סוציאליים, וגם חבר הכנסת אלכס קושניר (ישראל ביתנו) וראש העירייה, רונן פלוט. "הם לא הבטיחו כלום", אומר בוצניקוב. "עד כמה שאני מבין הם מנסים לעזור, אבל כרגע הכל בבדיקה. בעירייה נותנים לנו יחס ושואלים אותנו מה שלומנו. העירייה עובדת. אני מקווה שעכשיו הרשות תרחיק את העצים קצת. תמיד הפחיד אותי שהיער קרוב מדי".

"האש הגיעה מלמעלה לצמרת העץ"

כשגסאן (שמו המלא שמור במערכת), מהנדס כבישים עצמאי, קיבל ביום שישי שיחת טלפון מבני משפחתו על כך שפרצה שריפה, הוא מיהר הביתה ו-45 דקות מאוחר יותר כבר פונה לאחר שעץ אורן סמוך לביתו עלה באש. "כשהגעתי המשטרה כבר חסמה את הדרכים והאש הייתה במרחק של מאה מטרים מהבית".

ביתו של גסאן ועץ האורן שעלה באש (צילום: שי ניר)

הוא ובנו הצעיר בן ה-15 הפעילו את מערכת ההשקייה בחצר הבית בניסיון להרטיב את השטח ולהרחיק את האש. "כיביתי את האש למטה עם צינור הגינה אבל האש הגיעה מלמעלה לצמרת העץ".

במקביל, בנו הבכור (20) ואשתו החלו לאסוף חפצים כדי לקחת איתם. "הבן שלי סטודנט לרפואה בעמאן, וגם ככה התארגן לנסיעה והמזוודה שלו הייתה מוכנה. לקחנו את מה שאפשר. הוצאנו את הכלב, לקחנו את תעודות המקצוע וההסמכה שלי ושל אשתי, מחשבים, קצת בגדים, תכשיטים וכסף. כשעזבנו המשטרה וכוחות כיבוי האש אמרו לנו שלא בטוח שיצליחו להציל את השכונה. התחושה הייתה נוראית".

החורשה בה פרצה השריפה בסמוך לבתי התושבים. "ביקשנו מהעירייה שיזיזו את ברזי כיבוי האש מהרחוב לקו הבתים האחרון" (צילום: שי ניר)

בית המשפחה אמנם ניצל, אם כי זו לא הפעם הראשונה בה נדרשו להתפנות בשל סכנת שריפה. בחודש יוני האחרון הגיעה, לדבריו, האש עד למרחק של חמישים מטרים מהבית. "ביקשנו מהעירייה שיזיזו את ברזי כיבוי האש מהרחוב לקו הבתים האחרון או שישמו גלגלון כיבוי אש בכל בית, אבל הם לא הזיזו וטוענים שאזרחים עשויים לנצל את זה ובשביל לגנוב מים".

השביל החוצץ בין החורשה לבתים (צילום שי ניר)

תגובת עיריית נוף הגליל: "נושא המים כולו אינו נמצא בתחום העירייה אלא באחריות תאגיד המים המשותף לנוף הגליל, מגדל העמק ועפולה.

"בנושא אזורי החיץ העירייה פועלת בכל המרץ על מנת להכשיר אזורי חיץ בכל העיר. יש מספר שכונות שכבר בקיץ האחרון נעשו בהן שריפות יזומות כדי לאפשר את אזורי החיץ. צריך לזכור ש-70% מהשטח של העיר מוקף ירוק. עירייה לא יכולה לבצע בעצמה פרויקט כזה שעולה הון עתק לביצוע. בשריפה האחרונה אזורי החיץ לא היו עוזרים מאחר והלהבות טיפסו לגובה של 15 מטרים. ברחוב האלונים מדדנו עם מהנדסת שהחיץ הוא במרחק של 15 מטרים".