יעל ויצמן, שרית זכאי ומריה מדבדב, עובדות אל על שנמצאות בחל"ת כבר למעלה מחצי שנה, מצאו סיבה טובה להגיע למשרדן בנתב"ג כמה פעמים בשבוע: האכלת החתולים שמסתובבים במקום.

"הטיפול בחתולים שומר לנו על השגרה ועל הקשר לאל על", מסבירה ויצמן, מנהלת כרטוס והטסות רפואיות במוקד השירות של החברה, בה היא עובדת כבר 38 שנה. "הגענו למצב שהחברה שלנו, שאנחנו גאות בה כל כך, נסגרה לדממה שקורית רק ביום כיפור. זה כואב. העבודה שלנו מאוד אינטנסיבית, לחץ והרבה שעות, ופתאום בבת אחת זה נעצר. מוזר, אני חושבת שאפילו כשילדתי לא הייתה לי חופשה כזו ארוכה. העבודה בשבילי זה להיות ב'היי', זה המרכז שלי וזה קשה לעיכול".

המוקד, שבדרך כלל מעסיק כ-200 עובדים, עומד בחודשים האחרונים כמעט ריק מאדם. "כשיש עבודה הכל חי. דיילים, מטוסים, ומכוניות. כשאנחנו מגיעות להאכיל אין אף אחד, חוץ מהחתולים".

"פה חתול, שם חתול"

עד תחילת הסגר, החתולים, כ-60 או 70 במספר (אבל מי סופר…) ניזונו משאריות מזון מחדר האוכל. כעת, כשמתחם החברה בנתב"ג כמעט ריק, ארגנו השלוש תורנויות האכלה יחד עם עובדים נוספים – יעל בן ברוך, ליאורה ברסוצקי ואיתי פינרמן. כדי להגיע לכל החתולים שמסתובבים במתחם, הקימו חמש עמדות האכלה. בזמן התורנות הן עוברות בכל עמדה ומחדשות את מלאי המזון והמים שבה.

חתול "מקהילת חתולי אל על" (צילום: אליאנה ויינברגר)

הן פתחו קבוצת ווטצאפ "חתולי אל על בקורונה", בה חברים שבעה עובדים ועובדות, "שמוכנים ויכולים להגיע מהבית ולתת מהזמן שלהם", מסבירה זכאי, מנהלת משמרת במוקד השירות של החברה, בה היא עובדת כבר 21 שנה. "לי למשל", אומרת זכאי, תושבת יהוד, "קל יותר להגיע, אז אני סותמת חורים על ימין ועל שמאל ומאכילה. אני אוהבת שזה כל הזמן במחשבה שלנו".

בתחילה שילמו על המזון מכספן ולאחרונה קיבלו תרומה משמעותית מחנות החיות החברתית "לוסיז'" של איציק ערוסי ושחר רובין, שבתיווכו של יובל נבון, מנכ"ל צער בעלי חיים רמת-גן והסביבה, תרמה רבע טון מזון חתולים. "כל הזמנה שלקוח מזמין מהחנות שווה כמות מסויימת של מנות האכלה", מסביר ערוסי, "מה שהופך את הלקוח עצמו לתורם. ככל שיזמינו יותר, כך יתרמו יותר".

איציק ערוסי (מימין), יעל ויצמן, מריה מדבדב, יובל נבון, ותרומת מזון החתולים (צילום: יובל נבון)

"הרגשתי שיורד לי מלאך מהשמיים", אומרת ויצמן. "זה הפך להיות כבד. אנחנו נוסעות במיוחד ואנחנו לא עובדות. שק אוכל זה סיפור של כ-140 שקל בכל שלושה-ארבעה ימים. כשקיבלנו את השקים היינו בשוק מהכמויות".

"כשהחברה נכנסה לחל"ת העיקור והסירוס פסקו"

וישנם גם עובדים שלא כל כך אוהבים, בלשון המעטה, את הרעיון שבמשרדים מסתובבים עשרות חתולים. "אנחנו מנהלות משא ומתן תמידי", מסבירה זכאי.

ויצמן: "רואים אותנו ואומרים 'בואי תיקחי אותם מפה!', 'זה הכל בגללך!', אבל כבר התרגלנו לזה".

"תוך כדי נולדו גורים חדשים שזו בעיה שכרגע מעסיקה אותנו", אומרת מדבדב, תושבת ראשון לציון, מנהלת מקצועית ומכירה ישירה במוקד השירות של החברה בה היא עובדת 20 שנה. "מהרגע שהחברה נכנסה למצב חל"ת, העיקור והסירוס שהיה עד כה פסקו. כרגע אין תקציב ויש בעיה. ניסינו לגייס כסף בינינו וככה לממן את העיקורים לבד, אבל לא הצלחנו".

ויצמן והחתולים באחת מתחנות ההאכלה במתחם אל על בנתב"ג (צילום: אליאנה ויינברגר)

הטיפול בחתולים אינו חדש. בשנתיים האחרונות הן משאירות להם קערות עם מים ושאריות מזון מחדר האוכל של העובדים. לדבריהן, התחילו בקטן, "פה חתול, שם חתול" ועם הזמן מצאו עצמן מטפלות בעשרות חתולים, אותם הן מכנות "קהילת החתולים של אל על".

החתולה קיסה בישרה על תחילתו של צונאמי החתולים. "כולם אהבו אותה", מספרת ויצמן. "היינו מחביאות אותה מפני הגשם, כאב לנו הלב לראות אותה מתחננת. נתנו לה אוכל בכל יום והיא גילתה שבמוקד חם ונעים".
זכאי: "היא הייתה משאירה עליך סוודר של פרווה ג'ינג'ית. היא הייתה כל כך חברותית ובמובן מסוים אנושית. היא הלכה כמו הבוס עם הזנב למעלה, מסתכלת לתוך העמדות, בודקת עבודה, בודקת איכות. היא הייתה ממש משהו מיוחד".
ויצמן: "היה לי אקווריום קטן במשרד. הבנתי שהדג בסכנה אז העברתי אותו לאחד החברים שנמצא במקום אחר. היא מצאה אותו".
זכאי: "מצאנו את השלד של הדג על המקלדת".
"ואז, בבוקר יום שישי אחד, שרית מצאה אותה ללא רוח חיים", מספרת ויצמן. "זה היה שבר לכולם, גם למי שלא אהב אותה במשרד".

קיסה נקברה בקרבת המשרד, אך מותה, כאמור, היווה את תחילתו של הרומן השנוי במחלוקת עם חתולי אזור השפלה. "משאירים לנו גורים בקופסה מחוץ למוקד כי ידוע שאנחנו מטפלות בהם", אומרת זכאי. "אנחנו לא מייחלות לזה, אנחנו בקושי מסתדרות עם הכמויות של חתולים שכבר יש. אבל אנחנו לא אומרות לא אף פעם".

החתול סיילו. "רוב השמות מגיעים מהאנימה היפנית" (צילום: אליאנה ויינברגר)

למרות שמדובר במספר לא קטן של חתולים, הן מכירות כמעט את כולם, והעניקו ללא מעט מהם שמות. "אני נותנת את השמות כי בדרך כלל אני זאת שמוצאת אותם", מסבירה זכאי. "רוב השמות מגיעים מהאנימה היפנית. יש לנו פה באל על את סיילו, בל, טושי ועוד".

"אנחנו עושות כל דבר כדי לשמור על המורל"

בתחילת מרץ, כשנקלעה החברה למשבר, יצאו להפגין: "הרגשנו תחושה מאוד קשה", אומרת ויצמן. "המשכורת נפגעה מאוד. עכשיו, כשחוזרים לאט לאט לעבודה, זה נותן אופטימיות ותקווה".

כדי להתמודד עם החרדה ועם חוסר הוודאות של ימי החל"ת, הן שומרות על קשר ודואגות אחת לשניה, וחוץ מהמשימה המשותפת של הטיפול בחתולים, הן נפגשות "כדי לשמור על הביחד ועל האופטימיות. אל על זו משפחה עבורנו, אז אנחנו עושות שיחות זום ומרימות כוסית בחגים, כל דבר כדי לשמור על המורל. החתולים", היא מסבירה, "הם חלק מהבית שלנו פה באל-על".​