אחת ה'פרות הקדושות' של המאבק בקורונה צפויה להישבר בקרוב: הממשלה צפויה לאשר בימים הקרובים קיצור של משך הבידוד למי שנחשף לחולה קורונה מאומת מ-14 ל-12 ימים, בכפוף לבדיקת קורונה שלילית ביום העשירי למפגש. אחרי מאבק שהוביל ח"כ צבי האוזר (דרך ארץ), ואליו הצטרפו גם המעסיקים, הודיע השבוע פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו שיפעל לקיצור הבידוד.

עם מעל 77 אלף ישראלים שנמצאים היום בבידוד, קיצור של תקופת הבידוד ביומיים יכול לסייע לעובדים, למעסיקים וגם למשפחות. משרד האוצר העריך כי קיצור כזה יחסוך למשק כ-750 מיליון שקלים מדי חודש. עם זאת, הסוגיה נמצאת במחלוקת בקרב מדענים ורופאים. בלב הוויכוח עומדת השאלה עד כמה החברה מוכנה להסתכן בהסתובבות חופשית של אנשים שקיים סיכוי נמוך שהם חולים וידביקו אחרים.

שאלה מדעית וחברתית

מטרת הבידוד היא למנוע מאנשים שנחשפו לנגיף להסתובב ולהפיץ אותו הלאה. משך הבידוד נקבע לפי תקופת הדגירה של הנגיף, כלומר טווח הזמן שבו אדם שנחשף לנגיף עלול להידבק ולפתח מחלה עם תסמינים או להדביק אחרים. מבחינה ביולוגית, ברגע ההדבקה כמות הנגיף בדם, המכונה 'עומס נגיפי' היא קטנה מאוד, והיא גדלה עם הזמן, עד לכמות שמובילה למחלה או להיותו של האדם מידבק.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

כמו כל תופעה טבעית, משך תקופת הדגירה אינו ניתן להגדרה מדויקת ואחידה, ואצל אנשים שונים המשך הוא שונה. לכן, כשאנשי הרפואה באים לקבוע כלל אחיד, הם מסתכלים בנתונים סטטיסטיים – מהו משך תקופת הדגירה אצל מרבית האנשים.

את השאלה על המשך האופטימלי של תקופת הבידוד אפשר לנסח כך: עם כמה אחוזים של אנשים שיפתחו את המחלה לאחר שיצאו מבידוד ועלולים להדביק אחרים החברה מוכנה לחיות, על מנת לשחרר את כל היתר, ולהקל על הקשיים החברתיים שכרוכים בבידודים רבים?

1% מהחולים יפתחו את המחלה לאחר 14 יום

גם הסטנדרט ה'מקורי' של תקופת הבידוד, 14 יום, נוצר מתוך הרציונל הזה. הוא מתבסס על מחקר של ארגון הבריאות העולמי, לפיו 99% מכל מי שיפתח את המחלה אחרי שנחשף לחולה, יעשה זאת תוך 14 ימים מזמן החשיפה. כלומר, קביעת המשך של 14 יום מכירה בכך שאחוז אחד מהנחשפים יפתחו תסמינים רק לאחר שסיימו את תקופת הבידוד ואולי ידביקו אחרים, אבל ב-99% מהמקרים ההפצה תימנע על ידי הבידוד.

האם אפשר לחיות עם הגדלת הסיכון בקיצור הבידוד?

המחקר של ארגון הבריאות העולמי מצא כי 97.5% ממקרי המחלה התפתחו לאחר 11.5 יום, וכי תקופת הדגירה הממוצעת היא 5.5 יום. כלומר, קיצור משך הבידוד ביומיים וחצי מגדיל את הסיכון להסתובבות של חולים מידבקים לאחר הבידוד פי 2.5, אך עדיין משאיר אותו נמוך יחסית.

לכך מצטרפים שיקולים נוספים: מאז המלצת ארגון הבריאות העולמי ממרץ לבידוד של שבועיים התגלה שעטיית מסכות, שמירה על היגיינה וריחוק חברתי מפחיתים את הסיכון להדבקה. בנוסף, שמונה חודשים של התמודדות עם המגפה יוצרים גם שחיקה בציבור. אם קיצור תקופת הבידוד יעודד שיתוף פעולה עם המערכת האפידמיולוגית, יכול להיות שהיתרונות עולים על הסיכון.

כל הדיון הזה מתנהל עם מעט ממצאים אמפיריים. על אף שמדינות מסוימות קיצרו את משך ימי הבידוד, אין בנמצא מחקר שבחן לעומק את השפעת קיצור משך הבידוד על התפשטות המחלה בפועל באזור מסוים. לכן, קשה לאמוד כרגע מה תהיה התרומה של אותם 1.5% נוספים של אנשים שיפתחו את המחלה לאחר שיצאו מבידוד.

גם הבדיקה לא מבטיחה ודאות מוחלטת

ההצעה לקיצור הבידוד ל-12 ימים כוללת גם הסתמכות על בדיקת קורונה שתיערך למבודד לאחר 10 ימים ותצא שלילית. הבדיקה תאפשר לאתר את מי שנחשף לחולה מאומת, נדבק ולא חווה תסמינים, ולוודא שהוא ממשיך בבידוד. בכך תתאפשר שגרת קורונה בטוחה יותר.

עם זאת, הבדיקה לא תבטיח הגנה מוחלטת, מאחר שכאמור, כ-2.5% ממי שיחלה יפתח את המחלה לאחר 11.5 ימים. לכן ייתכן שתוצאת הבדיקה של אנשים אלו לאחר 10 ימים תהיה שלילית, מכיוון שלא יצטבר אצלם מספיק עומס נגיפי שניתן לזיהוי בבדיקה, והם יחזרו לנוע בחופשיות ולהדביק אחרים.

עובדי מערכת הבריאות יוצאים מבידוד לאחר 10 ימים ו-2 בדיקות

לצד הדיון על משך הבידוד בכלל האוכלוסייה, יש כבר אוכלוסיה ש'זכתה' לקיצור משך הבידוד: עובדי מערכת הבריאות, שנמצאת תחת עומס כבד מאז פרוץ המגפה. באוגוסט קבע משרד הבריאות כי משך הבידוד עבורם יהיה עשרה ימים, בכפוף לשתי תוצאות שליליות של בדיקות קורונה. גם במקרה הזה, ביצעו ראשי מערכת הבריאות את ניהול הסיכונים: הסיכון שעובד מערכת הבריאות ייצא שלילי בבדיקות ויחלה לאחר מכן, לעומת התועלת בחזרתו לתפקידו הרפואי שתוכל להציל חיים.

באיטליה, בלגיה ושווייץ קיצרו את הבידוד

במרבית המדינות המפותחות, תקופת הבידוד עומדת עדיין על 14 ימים ממפגש עם חולה מאומת. עם זאת, באיטליה, בלגיה ושוויץ תקופת הבידוד קוצרה לעשרה ימים. 

מספר מדינות קיצרו את משך הבידוד בכפוף לבדיקת קורונה שלילית, כפי שמוצע לעשות בישראל. באיסלנד אפשר לצאת מבידוד לאחר שבעה ימים אחרי חשיפה בכפוף לבדיקת קורונה שלילית, אך מצופה מהיוצאים מבידוד להמשיך להימנע ממגע עם אנשים בקבוצות סיכון ולהקפיד במיוחד על היגיינה, עטיית מסכה והימנעות מהתקהלות. גם בבלגיה ובנורווגיה ניתן לקצר את תקופת הבידוד באמצאות בדיקות שליליות.

בארצות הברית, אחד ממוקדי ההתפרצות הגדולים בעולם, אין ולא היתה חובת בידוד מאז התפרצות המגפה.

בגרמניה, מרכז בריאות הציבור הלאומי חוקר את עניין תקופת הבידוד וישחרר בהמשך המלצות בנושא. הווירולוג הגרמני המוביל, פרופ' כריסטיאן דרוסטן, יצא בקול קורא לקיצור תקופת הבידוד לחמישה ימים.

ד"ר אנדריה אמון, ראש המרכז האירופי לבקרת מחלות, הזהירה לפני חודש מפני קיצור משך הבידוד. היא ציינה ש-3-4% ממקרי ההדבקה מתפתחים אחרי יותר מעשרה ימי דגירה, ויתפספסו על ידי מדיניות בידוד של 10 ימים.