בפזגז יש 470 עובדים. השבוע הם הכריזו על הצטרפותם לעמיתיהם באמישראגז ובסופר גז המאוגדים בהסתדרות. רחלי סעדיה גול (47), חברת ועד הפעולה שהובילה את ההתארגנות מספרת: ״מה שטרף את הקלפים מבחינתי זו הקורונה. התחושה היא שהאדמה רועדת. התחלתי לראות שמוציאים עובדים לחל״ת, והרגשתי שצריך לפעול״.

איך הגעת לרעיון להתאגד?
״אני קרובה לרעיון של התאגדות עובדים מילדות. ההורים שלי שניהם עבדו במקומות עבודה מאורגנים, ברשויות מקומיות. בעלי עובד בפלאפון והיה שם מאבק התארגנות לפני 7 שנים. תמיד היה לי החלום להתאגד, אבל זו הייתה מין משאלת לב שכזו. אני דווקא מהעובדים שיש להם הרבה מה להפסיד. אני בתפקיד טוב״.

ברק מדיוני, חבר ועד הפעולה בפזגז (צילום: אלבום פרטי).

סעדיה התחילה בפזגז כמנהלת קידום מכירות, והיום היא מנהלת קידום והדרכת מכירות ארצית. ״דווקא התפקיד הנוכחי פתח לי את העיניים כי יש בו הרבה עבודת שטח״.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ההנהלה מתייחסת לא טוב לעובדים?
"אני מאוד אוהבת את פזגז. יש פה אווירה משפחתית. זו לא חברה דורסנית ולא חברה שמתייחסת רע לאנשים. האנשים טובים״.

אז למה לקחת סיכון ולהתאגד?
״כשאת פוגשת את האנשים ביום יום, את מתחילה לשים לב יותר למצוקות ולבקשות שלהם. התחלתי לראות שמוציאים עובדים לחל"ת גם בחברות חזקות, גם בפזגז. הרגשתי שצריך לפעול כדי להחזיר חלק מתחושת היציבות. התחלתי להניע את מהלך ההתארגנות כבר במרץ״.

״להתאגד זה התחבטויות נפש, והמון היסוסים״

ברק מדיוני (29) עובד בפזגז למעלה משנתיים. מדיוני חבר גם הוא בוועד הפעולה שהביא להתאגדות העובדים בחברת גז הבישול הגדולה בישראל. ״בגל הראשון של הקורונה החלה להתגבש אצלנו ההחלטה להוביל מהלך כזה, ואז היינו צריכים להבין איך לעשות את זה״.

הדבר הראשון שסעדיה ומדיוני עשו זה ללכת לדבר עם ועדים גדולים, ולשמוע איך זה עובד, איך מובילים תהליך התארגנות. ״נפגשנו עם יחיאל שמן, יו"ר ועד פלאפון״, מספרת סעדיה, ״אחר כך עם חברי ועד בסלקום, ועם אנשים שמאורגנים במקומות נוספים. קראתי פעמיים את הספר שכתב אחד מחברי ועד פלאפון, דני ואזנה, על המאבק שלהם להתארגנות״.

בהמשך נפגשו השניים עם אנשי האגף להתאגדות עובדים בהסתדרות. רועי פרלמן ורום דביר החליטו ללוות את הוועד המתרקם, והדריכו אותם מה סדר הפעולות שצריך להיעשות.

חברת 'פזגז' (צילום: שלום דנוף)

״מה שהאט את התהליך היו התחבטויות הנפש, ההיסוסים. זו רכבת הרים רגשית כי יש ימים שאת עפה על עצמך ובטוחה שזה יצליח, ויש הרבה קולות אחרים שאומרים ׳רחלי, אל תעשי את זה׳״, מספרת סעדיה.

״ישבנו ביחד, החבר'ה הראשונים שהצטרפו לוועד הפעולה״, מספר מדיוני ״וכל אחד העלה קודם כל את החששות ואחר כך את היתרונות שהוא רואה בזה. למה זה כן נחוץ, ודווקא בתקופה הזו.

״היו לא מעט חששות ללכת למהלך הזה. זה מהלך ששום דבר בו לא בטוח, וזה סיכון ענק כי אם זה לא מצליח אתה יכול למצוא את עצמך בחוץ בלי כלום״.

מדיוני מספר שלמרות ההיסוסים הם החליטו ללכת על המהלך ״כי היציבות הזו נחוצה היום. העובדים צריכים את המקום המוגן שנותן להם ביטחון, במיוחד בתקופה המבלבלת הזו״.

״צריך אנשים שמחויבים לרעיון״

סעדיה מספרת מי היו האנשים הראשונים אליהם החליט ועד הפעולה לפנות. ״ידענו שכדי שההתאגדות תצליח צריך לגייס את האנשים הנכונים, אנשים שמחויבים לרעיון, כאלה שיש להם אומץ לרוץ קדימה ושזוכים לאמון מצד החברים שלהם. עובדים שיש להם גם מה להפסיד, לא עובדים ממורמרים.

״תוך זמן קצר הצטרפו אלינו לוועד הפעולה אלירן לוי, יוסי נעים, רפאל כהן, פליקס דמרי עובדים מוערכים שנותנים את ליבם לחברה״.

בניין ההסתדרות בתל אביב (צילום: באדיבות ההסתדרות)

הכנת השטח נמשכה קרוב לחצי שנה, וחברי ועד הפעולה קיוו לצאת למהלך הגלוי כבר בחודש יוני, אבל התחזקות מגפת הקורונה והמעבר של החברה לעבודה בקפסולות ולעבודה מהבית, הקשו עליהם להחתים כמה שיותר עובדים בזמן קצר. ״דחינו את המהלך לאחרי תקופת הסגר השני״.

״זו תקופה מורכבת כי אי אפשר כל כך להיפגש״, אומרת סעדיה, ״וזה דווקא שלב שחשוב לך להסתכל לאנשים בעיניים, לדבר עם הפעילים שאתה מזמין. נאלצנו לעשות את הכול און ליין, וגם השיח עם ההסתדרות היה הרבה בזום ובטלפון שזה מקשה״.

״אחרי הכנות שקטות של חודשים, תוך 3 שעות הגענו ליציגות״

חברה חייבת להכיר בהתאגדות העובדים שלה כאשר שליש מהם חותמים על טפסי הצטרפות. מרגע זה ואילך יש בחברה ועד יציג של עובדים ועל ההנהלה יהיה לקיים איתם מו״מ להסכם קיבוצי.

לאחר הכנות של חודשים, חברי ועד הפעולה קבעו יום החתמות גלוי ב-13 באוקטובר. ביום שלישי הגיעו פעילי ההתאגדות לצד נציגי ההסתדרות לכל סניף ומשרד של פזגז עם טופסי הצטרפות. המבצע היה מתוכנן ומאורגן.

העובדים קיבלו גם הודעות  SMSשהזמינו אותם להצטרף להתאגדות באופן דיגיטלי. הוקם חמ"ל טלפונים שיצר קשר עם העובדים שהפעילים לא פגשו באופן פיזי באתרים.

״עד שהיינו בטוחים שיש לנו שליש, הייתי בחשש שהמהלך לא יצליח, אבל תוך 3 שעות, כבר חתמו למעלה משליש מ-470 עובדי החברה, והגענו ליציגות״, מספרת סעדיה בהתרגשות. היום חתומים כבר למעלה מ-60%.

איך אנשים הגיבו?
״ההתאגדות התקבלה באהבה מאוד גדולה, אנשים שמחו וביקשו להצטרף״, אומר מדיוני, ״הרבה אנשים גם היו מופתעים כי התקשו לדמיין בכלל שאפשר להוביל כזה מהלך חשוב ומועיל שהוא מתוך אכפתיות ולמען כולם.

״התאגדות בתקופת הקורונה זה מאתגר, אנשים שחששו ׳מה יקרה אם אני אפוטר?׳ ׳אם יתנכלו לי כי חתמתי?׳, אבל האמת שרוב העובדים דווקא לקחו את זה למקום שזה הזמן הנכון לעשות את השינוי הזה, להביא את היציבות הכלכלית והתעסוקתית לכל עובד, שאנשים יוכלו לעבוד בראש שקט, לעבוד טוב, בלי לחשוש למקום העבודה שלהם״.

״היה גם מי שהיה צריך להסביר לו מה זה ועד״, מספרת סעדיה. ״כאלו שחשבו שוועד זה דרך משאבי אנוש, או כאלה שחשבו שבחברה פרטית אסור להתאגד. היו גם דימויים לא נכונים על ההסתדרות. אבל בסופו של דבר, כל עובד רוצה ומחפש בעיקר בתקופה הזו, ביטחון תעסוקתי, ואת זה אפשר להבטיח אלא רק באמצעות הסכם קיבוצי״.

מה עכשיו?
״המטרה שלנו״, אומר מדיוני, ״היא לתת מענה לעובדים מכל מגזרי החברה: לעובדי המטה, לעובדי השטח, המחלקות, המרחבים, אנשי המכללה ועובדים במתקן מילוי המיכלים. שבכל מקום שיש בו עובדי פזגז הם ידעו שיש מישהו שעומד מאחוריהם״.

״העובדים אמרו את דברם, והתאגדו״, מוסיפה סעדיה, ״כעת אנחנו ממתינים לתחילת המשא ומתן. אני קוראת להנהלה לפתוח אתנו במשא ומתן מכבד להסכם קיבוצי הוגן, שייתן יציבות תעסוקתית וביטחון לעובדים. זה מה שחשוב לנו״.

במכתב להסתדרות מכירה פזגז ביציגות ההסתדרות בחברה, והזמינה את נציגי העובדים וההסתדרות לפגישת היכרות עם נציגי הנהלת החברה.