1947: "הקצינים הבריטים אמרו שציד המעפילים נמאס עליהם אבל חייבים הם למלא את הפקודה"

"דבר", 20.7.1947. הקליקו לצפייה במסך מלא

"דבר", 20.7.1947. הקליקו לצפייה במסך מלא

4,529 המעפילים ניצולי שואה באנייה שהתקרבה לחוף חיפה נבלמו באלימות על ידי הבריטים, 3 נהרגו ו-26 נפצעו, והבריטים מתכננים להעביר את הספינה לקפריסין – כך מדווחת הכותרת הראשית של "דבר" מה-20 ביולי 1947. מדובר באנייה "אקסודוס", שבסופו של דבר החזירו הבריטים את הפליטים על סיפונה למחנה עקורים בגרמניה. הדיווח של סופר "דבר" בחיפה מביא עדות של אחד מנוסעי הספינה על רגעי ההשתלטות של הבריטים: זה קרה 21 מיל מגבולות המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, כאשר משחתת בריטית פתחה "ביריות רובים, נשק אוטומטי וזורקי אש". "הזהרנו את אניות הצי הבריטי שהן מתקיפות אותנו מחוץ למים הטריטוריאליים" אמר הנוסע, "ותשובתם היתה – דברי לעג". מלחים בריטים עלו לסיפון, תוך שהם יורים בנוסעים ובאנשי הצוות, שניסו להשתלט עליהם. במקביל המשחתות נגחו באנייה וזרקו "פצצות מדמיעות". בקרב נהרגו שלושה נוסעים ו-26 נפצעו. אנשי הצוות הסיעו את הספינה אל החוף על מנת לטפל בפצועים, אך כאמור, הבריטים לא הרשו לשאר הנוסעים לרדת. העד הוסיף גם כי "אחדים מאנשי הצי הבריטי הודו במילים ברורות שציד המעפילים נמאס עליהם אבל חייבים הם למלא את הפקודה."

1969: מלחמה קרה מסביב לירח

בפעם הראשונה בתולדות האנושות שתי חלליות הקיפו את הירח בעת ובעונה אחת: "אפולו 11" האמריקאית ו"לונה 15" הסובייטית – כך מדווח "דבר" מה-20 ביולי 1969. אפולו 11 נושאת אסטרונאוטים אמריקנים שבעוד רגע יהיו בני האדם הראשונים שידרכו על הירח, בעוד לונה היא חללית מחקר בלתי מאויישת. אם במקרה דאגתם, מנהל מצפה החלל בג'ודרל בנק שבאנגליה ציין כי סכנת ההתנגשות בין שתי החלליות היא "אפסית". בשולי הידיעה הראשית מופיעה ידיעה נוספת לפיה במשרדי חברת התעופה "פאן-אמריקאן אירוייס" התקבלו 16,700 הזמנות לטיסות לירח של החברה. המנהל הכללי של החברה ציין כי יש לצפות להנהגת שירות טיסות סדיר לירח עד סוף המאה.

(הערת המערכת: מעקב "דבר ראשון" העלה שהחברה נסגרה בשנת 1991, ולכן לא עלה בידה לקיים את ההבטחה האמורה)

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"דבר", 20.7.1969. הקליקו לצפייה במסך מלא

"דבר", 20.7.1969. הקליקו לצפייה במסך מלא

1970: "ספקולציה בלתי מדויקת"

הכותרת הראשית של "דבר" מה-19 ביולי 1970 מדווחת על ידיעה בעיתון "ניו יורק טיימס" לפיה ארה"ב מניחה "כי ישראל כבר יצרה פצצה אטומית או שהיא מחזיקה בחלקיה לצורך הרכבה במהירות". ישראל לנדרס, סופר "דבר" בארה"ב, מדווח כי קצין העתונות במשרד החוץ האמריקני אמר שבהזדמנויות שונות הודיעה ישראל בפומבי שלא תהיה ראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון, וארה"ב "מייחסת להבטחה זו את משמעותה המילולית". ארה"ב גם קוראת לישראל להצטרף לאמנה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני. ותגובת ישראל? "פקידים ישראליים אמרו אמש, כי הידיעה ב"ניו יורק טיימס" שישראל כבר היתה למעצמה גרעינית, היא "ספקולטיבית ובלתי מדויקת".

"דבר", 19.7.1970.

"דבר", 19.7.1970.

1979: הנעימים והנעמות

"'כמה מידידיי הטובים הם הומוסקסואלים ולסביות' היא אמירה נפוצה המבטאת בעצם את יחסה של החברה לתופעה, וזה אינו מתקדם אף שכך הוא מתיימר להיראות" – כך נפתח מאמר הדיעה של עליזה ולך שפורסם ב"דבר" ב-18 ביולי 1979. ולך מספרת שיומיים קודם לכן השתתפה "במסיבת עיתונאים שכינסה קבוצה של 15 הומוסקסואלים ולסביות לקראת מאבק שהם פותחים בו ל'הכרה' מצד החברה'… הם רוצים לצאת מהמחתרת שהחברה כופה עליהם, כדי לא לחיות חיים כפולים וכאן הם נתקלים בדעות קדומות ומעוותות המלבות בהם רגשי אשם ומפלות אותם לעומת אזרחים אחרים במדינה". דבורה, אחת הנשים בקבוצה סיפרה את סיפורה האישי: היא גרושה בת 32, ורק לפני שבוע אמרה לאימה שהיא לסבית. האם לא השלימה עם ה"גזירה" וניסתה להציע לבת טיפולים כדי לשנות את נטייתה. "כיוון שמדובר ב-10 אחוזים באוכלוסיה", כותבת ולך, "לא ייתכן להתעלם מהבעייה מצד אחד ולהתנכל לחבריה מצד שני, במיוחד בישראל, שהיא מדינה קטנה שבה כולם מכירים זה את זה". ולך פסימית ביחס לאפשרות של "תפנית חדה" בסובלנותה של החברה הישראלית כלפי הומוסקסואלים ולסביות, אך "די בכך שתכיר בזכותם לחיות את חייהם".

חברי הקבוצה שכינסה את מסיבת העיתונאים טבעו לעצמם הגדרה מאפיינת חדשה: "נעימים" ו"נעמות" – ברוח הפסוק מקינתו של דוד על יהונתן – "צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד; נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמואל ב', א', כ"ו).

"דבר", 18.7.1979

"דבר", 18.7.1979