"האינטרס המובהק של סודאן בכינון יחסים עם ישראל הוא קבלה לקהיליית האומות", מסביר ל'דבר' הדיפלומט ד"ר חיים קורן שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על ההתאסלמות בדארפור. "סודאן היא מדינה 'מצורעת' מזה קרוב ל-30 שנה. היא המדינה היחידה שתמכה בריש גלי בארגונים סוניים קיצוניים כמו אל-קאעידה והאחים המוסלמים מצד אחד, ובאיראן השיעית מהצד השני. האו"ם הכניס אותה לרשימת המדינות התומכות בטרור ב-1993, וכך עשתה גם ארה"ב. לאחר ההתקפות של אל-קאעידה על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה ב-1998, סודאן נתנה מקלט למנהיגי אל-קאעידה. זה הוביל להחרפת הסנקציות נגדה. רצח העם שביצע הממשל בחרטום, יחד עם מיליציות ערביות המכונות 'ג'ינג'אוויד', החל מ-2003 הוסיף לבידודה הבינלאומי. סודאן הייתה בת-ברית חשובה של איראן. היא שימשה לה כשער לאפריקה ונתנה לה להעביר דרכה נשק (לחמאס ברצועת עזה – א.ל) שלפי פרסומים זרים ישראל הפציצה מדי פעם.

אז איך אנחנו חותמים איתם על הסכמים?
ב-2016 חלה תפנית משמעותית וכל זה נגמר. השלטון בחרטום הבין שהתמיכה הזו באיראן ובארגוני טרור פוגעת בו הרבה יותר ממה שהיא מסייעת. סעודיה ואיחוד האמירויות השקיעו כסף רב ובתמורה לכך סודאן ניתקה את קשריה עם איראן. זה שינה את המפה הגאו-פוליטית האזורית".

ומה האינטרס של ישראל?
"זוהי מדינה בעלת חשיבות גאו-אסטרטגית עצומה. תפתח מפה ותסתכל. מדינה עצומה בגודלה". קורן חי את ההיסטוריה של סודאן ומתמצא בפרטים גדולים כקטנים. הוא מספר כי היישות המדינית שאנחנו מכירים כיום כסודאן השתרעה בעבר על שטחים עצומים במרכז אפריקה, ורק במאה ה-20 הצטמצמה לגבולותיה המוכרים לנו כיום הכוללים את סודאן הדרומית, שזכתה לעצמאות ב-2011, ודארפור, ממלכה קדומה במערב סודאן שנכבשה על-ידי הבריטים בזמן מלה"ע ה-1. "קשה לתפוס בכלל את הגודל של המדינה הזו", אומר קורן. "סודאן הדרומית לבדה היא בגודלה של צרפת, המדינה הגדולה ביותר באירופה. וסודאן עצמה, בגבולות של ימינו, מתקרבת ל-2 מיליון קמ"ר. בערך פי 100 מגודלה של ישראל.

מה יכול להיות הפוטנציאל של ההסכמים?
"יש בסודאן משאבי טבע רבים, כולל נפט. יש בה עיר נמל חשובה – פורט-סודאן – שיושבת בדיוק מול מכה וג'דה מעברו השני של הים האדום. ההסכם יאפשר לישראל להשתמש בבטחה במרחב האווירי העצום שלה, מה שיקצר את הטיסות לדרום-אמריקה. נוסף לכך יש פה קרקע פורייה לעסקים בתחומי החקלאות, האנרגיה ובענפים עתירי טכנולוגיה".

היו לנו קשרים איתם בעבר?
"בעשורים האחרונים ישראל הייתה בת-ברית מרכזית של דרום סודאן, וזה נבע בין היתר מהעוינות של חרטום. אזור הנילוס שחוצה את סודאן היה בעבר בעל חשיבות חקלאית לכל המזרח התיכון. גם בישראל ייבאו בקר מסודאן. בכלל, ליישוב העברי בארץ היו יחסים חמים עם הסודאנים. האיבה התפתחה רק לאחר קום המדינה. חרטום קשורה בתבור לקהיר. המצרים דרשו מהסודאנים להילחם לצידם בישראל וזה קיבל משנה תוקף עם עלייתו של נאצר שסחף אחריו את כל הערבים עם רעיון הפאן-ערביות בשנות השישים.

אז מה היה התפקיד של סודאן בזה?
באוגוסט 1967, לאחר התבוסה הערבית במלחמת ששת-הימים, סודאן אירחה את ועידת חרטום בה הוחלט על שלושת הלאווים: 'לא להכרה בישראל, לא למו"מ עם ישראל ולא לשלום עם ישראל', עקרונות שהנחו מדינות ערביות ומוסלמיות רבות במשך עשרות שנים, וחלקן עד היום. באותה העת השבטים בדרום סודאן התמרדו. הם יצרו קשר עם ישראל, ניאותנו לבקשתם וסייענו להם רבות לאורך השנים, עד שזכו לעצמאות ב-2011". לאחר הכרזת העצמאות של סודאן הדרומית מונה קורן להיות השגריר הראשון של ישראל במדינה, לאחר מכן היה השגריר במצרים ומרצה עד היום במרכז הבינתחומי בהרצליה".

מי חוץ מהאמריקאים דחף לשלום עם ישראל?
"מי שמעודד את סודאן להתקרב לישראל הן איחוד האמירויות, מצרים וסעודיה. צריך לזכור שסודאן התרחקה מאיראן בשנים האחרונות, והיא כבר לא מאפשרת העברת אמצעי לחימה לרצועת עזה בשטחה. גם היחסים של סודאן עם טורקיה וקטאר עלו על שרטון, וזה לאחר שהשתיים השקיעו שם המון כספים. הסיבה לכך היא מעורבותן של מיליציות הג'ינג'אוויד במלחמה בלוב. הן לוחמות לצד הגנרל חפתר, שזוכה לתמיכה של מצרים ורוסיה, נגד הממשל בטריפולי שנתמך בידי טורקיה וקטאר. סודאן נקטה צד משמעותי במלחמה הזו, וזה הצד שקרוב יותר לישראל".

מה יהא על הפליטים הסודאנים בישראל?
"אני מעריך בזהירות המתבקשת שממשלת ישראל תחתום על הסכם עם הממשלה בחרטום, הסכם שיאפשר את החזרתם של הפליטים למולדתם, ואולי גם יערוב לשלומם".

סודאן יציבה או שיש בה מלחמת אזרחים?
"השלטון בחרטום – שמצוי בידיהם של סודאנים מוסלמים-סונים, המזהים את עצמם כערבים – שולט במאות שבטים וקבוצות אתניות, הדוברים עשרות שפות שונות, רסיסים של דתות שונות שמערבבות בתוכן מאפיינים שונים. כל השבטים האלה לא מסתדרים כל כך טוב ביחד. הם מאוד שונים אחד מהשני ואין להם כמעט דבר במשותף. האסלאם הצופי למשל, התפשט שם כמו אש בשדה קוצים כי העקרונות שלו התאימו לשבטים האפריקאים שחיו ברחבי המדינה. אולם הוא נוגד את האסלאם של האליטות העירוניות, ואת האסלאם הרדיקלי שסודאן היא אחת המדינות בהן הוא התפתח. חלק גדול מתושבי הדרום הם נוצרים, וכמובן שרבים מהסודאנים הם במידה כזו או אחרת אנימיסטים (עובדי אלילים – א.ל). זוהי אוכלוסייה שלא ניתן לשלוט עליה מחרטום. זה בלתי אפשרי. אז כן, יש שם מלחמות אזרחים פחות או יותר ברצף מאז שסודאן זכתה לעצמאות, והשלטון מתחלף בהפיכות צבאיות".

יש שם רצח עם?
"השלטון בעשורים האחרונים נהג להדיר את תושבי הפריפריה ולהתעמר בשבטים שאינם סרים למרותו. כשאני אומר להדיר אז הכוונה היא פשוטה: לא בנו כבישים, לא בנו מוסדות ציבוריים, לא חינוך, לא רפואה – כלום. וכשאני אומר להתעמר אז אני מתכוון לחימוש מיליציות של ערבים שטבחו בכפרים שלמים, שרפו את הבקתות, אנסו את הנשים, חטפו, רמסו ובזזו. כל זאת שעה שהצבא הסודאני גיבה אותן בהפצצות אוויריות ובירי ארטילרי. ראינו את זה בדארפור שבמערב סודאן, ובדרום סודאן. לאחר שסודאן הדרומית הכריזה על עצמאות, אז התופעות האלה של רצח עם נמשכו בחלקיה הדרומיים של סודאן הצפונית – באזור הרי הנובה שבדרום קורדופן ובאזור הנילוס הכחול. כל זה נמשך עד שלפני כשנה נערכה שם הפיכה והרודן עומר אל-בשיר נכלא. עכשיו זה קצת יותר מסובך…".

ממשלת המעבר ממשיכה לרדוף את השבטים בדארפור ובהרי הנובה?
"בתחילת החודש חתמה ממשלת המעבר הסודאנית על הסכם שלום עם מנהיגי המורדים בדארפור אולם שני ארגוני מורדים מרכזיים, אולי החשובים ביותר, לא חתמו על ההסכם והודיעו שהם ממתינים לראות איך יתפתחו הדברים. ארגון אחד מייצג את תושבי הרי הנובה ונקרא SPLM-N וארגון שני שמייצג את תושבי דארפור בני שבט הפור ונקרא SLM-AW. האלימות בדרומה של סודאן ובדארפור נמשכת אם כי היא מוגבלת יותר שכן הממשלה מורכבת מגורמים בעלי אינטרסים מנוגדים. מצד אחד יושבים בה אנשיו של הנשיא המודח אל-בשיר, שחלקם פיקדו על מיליציות הג'ינג'אוויד בהן השתמשה הממשלה ברצח העם בדארפור, ומצד שני יושבים שם אזרחים נציגי העם. הם מתנגשים ביניהם בנוגע לסוגיות רבות שאחת החשובות ביניהן היא אם להסגיר את אל-בשיר לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כפי שדורשת הקהילייה הבינלאומית, או לשפוט אותו בסודאן. חלק ממפקדי הג'ינג'אוויד, בראשות הגנרל חמתי, הם בעלי עוצמה פוליטית בממשלת המעבר, וזאת חרף מעורבותם ברצח-העם".

ממשלת המעבר מצויה במאבקים פנימיים בנושאים נוספים?
"מאז הדחתו של אל-בשיר מתנהלים בסודאן מאבקים ברבדים שונים. ברמה הפנים-מדינתית מתנהל מאבק בין הצבא שמעוניין לשמר בידיו את השליטה לבין גורמים אזרחיים שמזוהים עם המפגינים ומבקשים לכונן משטר דמוקרטי-אזרחי. גם הממשלה המשותפת שהוקמה מתקשה לגשר על פערים. המאבק השני מתנהל ברמה האזורית וסובב סביב סוגיית התמיכה של סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים במשטר הצבאי. המדינות הללו שואפות לייצב ולעצב את הסדר הפוליטי בסודאן שלאחר אל-בשיר ולמנוע את עליית כוחו של האסלאם הפוליטי או של גורמים אחרים הנוגדים את האינטרסים שלהן. אולם, מעורבותן בענייני סודאן נתפשת על-ידי המפגינים כהתערבות זרה ושלילית. ההתנגשות בין מאבקים אלו אינה שוככת. חרף ההתקדמות במגעים בין האליטה הצבאית לבין נציגי האזרחים ולמרות הסכם שנחתם ביניהן, על-פיו מונה ראש ממשלה אזרחי וסוכם על תאריך לבחירות דמוקרטיות, לא ברור אם ההסכם יחזיק מעמד.

מה הסיכוי שהוא יחזיק מעמד בכל זאת?
הגיבוי הבינלאומי להסכם מותיר תקווה לשינוי הקו הפוליטי שרווח עד כה ולשיפור חיי האזרחים. ככל הנראה, יידרש תהליך ארוך ומורכב כדי להביא ליתר יציבות בסודאן ולהתמודדות עם בעיותיה הפנימיות. משמעות האירועים המתמשכים בסודאן חורגת מגבולותיה ולמעורבותם של כוחות אזוריים וגורמים בינלאומיים נועד תפקיד בעיצוב פניה לעתיד".