עוד טאבו של השמרנות הכלכלית נפרץ ביום חמישי האחרון. בנק ישראל הכריז על תכנית למימון ישיר של הלוואות זולות לעסקים קטנים ובינוניים, במסגרתה בנק ישראל ישלם לבנקים כדי שיעניקו לציבור הלוואות זולות. על פי התכנית, בנק ישראל יעניק לבנקים המסחריים אשראי בריבית שלילית של מינוס 0.1%, כנגד הלוואות שהבנקים המסחריים יתנו לעסקים קטנים ובינוניים בריבית נמוכה מפריים פלוס 1.3%.

מעבר לז'רגון הבנקאי, מדובר בצעד שלפני חודשים אחדים כלל לא היה ניתן לדמיין. בנק ישראל לא רק שהסכים לתת לבנקים כסף בחינם, אלא ממש לשלם להם כדי שייקחו כסף. אלא שהכסף יועבר אליהם הם רק על בסיס הלוואות שהם יתנו לעסקים קטנים ובינוניים בריבית נמוכה, על אף המשבר הכלכלי.

לאדם הסביר ברור מדוע מדובר בתכנית נחוצה ביותר. מאז תחילת המשבר דווח על מחסור באשראי נגיש, בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים שצריכים לצלוח את המשבר הכלכלי החמור ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. על אף הפעולות המשמעותיות שביצע בנק ישראל, ולמרות הקצאה של מיליארדי שקלים להלוואות בערבות מדינה, הבנקים נמנעים מלהלוות כסף לעסקים בשל הסיכון הטמון בהלוואה בתקופת המשבר.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הכסף שאמור להיות צינור חמצן למשק, נתקע בבנקים. ההחלטה להתנות את חלוקת כספים לבנקים בכך שילוו לאותם עסקים בריבית נמוכה נועדה לוודא שהכסף יצא מהבנקים ויוזרם אל המשק.

הצעד הפשוט לכאורה הוא בפועל מהלך היסטורי. התערבות ישירה וברורה של בנק ישראל בקבלת החלטות של שחקנים פיננסיים. זו שחיטה פומבית של מה שנחשב עד לאחרונה כפרה קדושה בתפיסה השמרנית המאפיינת מערכות בנקאיות ופקולטות לכלכלה.

ארבעה עשורים החזיק כלל הברזל שקבע הימנעות מכל התערבות ישירה של הבנקים המרכזיים בשוק ההון. בנק ישראל כמו בנקים מרכזיים בעולם הגביל את עצמו במשך שנים לסט כלים מצומצם שעיקרו קביעת שער הריבית.

על פי התפיסה הזו, תפקידו של הבנק המרכזי הוא לא להתערב כדי לכוון את ההשקעות של אף שחקן בשוק, אלא רק לדאוג לכך שהיצע הכסף יישאר יציב ושהאינפלציה תהיה במסגרת הגבולות אותם הגדיר הבנק. התערבות הבנק המרכזי בקבלת החלטות של שחקנים פיננסיים היתה כפירה בעיקר. כל התערבות שכזו חשבה לעיוות של מערכת המחירים בשוק החופשי.

הבנקאים והכלכלנים שדגלו בתפיסה זו, ראו גם בשימוש בתקציב המדינה ככלי לוויסות הכספים בשוק על ידי השקעות או מיסוי העשירים ומימון תכניות רווחה גדולות, כהתערבות מזיקה בשוק החופשי. העיקרון המנחה של ההיגיון הזה היה כמה שפחות התערבות בהחלטות המתקבלות במסגרת השוק החופשי, שהשחקנים בו יודעים טוב יותר מכל אחד אחר מה טוב עבורם. סך ההחלטות האנוכיות האלו אמור לשרת את הטוב הכללי על פי התאוריה.

כמובן שבנק ישראל לא המציא את הגלגל ביום חמישי האחרון. בנקים מרכזיים ברחבי העולם כבר מיישמים מזה שנים מדיניות התערבות ישירה בשוק. אפשר לומר שמאז משבר 2008 הבנקים המרכזיים אמנם מדברים ניאו-ליברלית, אבל נוהגים אחרת. ההרחבה הכמותית בארה"ב, אירופה, בריטניה ויפן שפכה טריליוני דולרים ישירות לשוק ההון.

בריטניה, וקצת אחריה הבנק האירופי, החלו כבר בשנת 2014 בתכנית TLTRO המבוססת על אותם העקרונות שבתוכנית עליה הכריז השבוע בנק ישראל. שני הבנקים המרכזיים הרחיבו את התכניות כדי לדאוג לאשראי זול לעסקים קטנים גם בזמן משבר הקורונה. הבנק הפדרלי של ארה"ב הלך עוד רחוק יותר, ומאז תחילת משבר הקורונה מספק קו אשראי ישיר לעסקים, שיכולים לקבל הלוואות נוחות יותר מאלו שניתנות בשוק החופשי.

ישראל נפגעה מעט מאד ממשבר 2008, ולמעשה השינוי בתפיסת תפקיד הבנק המרכזי מגיע לארץ הקודש באיחור של מספר שנים. עם זאת, ברור שהכלכלה הישראלית נמצאת היום במקום אחר מזה שהייתה בו לפני משבר הקורונה. התניית חלוקת כספים לבנקים בכך שיפעלו באופן מסוים שנועד לייצוב המשק כולו מנוגד לחלוטין לתפיסה שהייתה רווחת בקרב כלכלנים ובנקאים מרכזיים, ונראה שהולכת ונשחקת לאור משבר הקורונה.

בעבור עסקים קטנים ובינוניים מדובר בקו חמצן נחוץ, אבל כדאי לזכור שעדיין מדובר בהלוואות שאותן יהיה צריך להחזיר, בתנאים כלכליים קשים מאד, ולעיתים בלתי אפשריים. ובכל זאת, מדובר בצעד שנותן תקווה. אם אפשר להשתמש בבנק המרכזי כדי "לדחוף" כסף לעסקים בזמן המשבר, אפשר גם ללכת צעד נוסף כמו שעשה הפד האמריקאי ולספק הלוואות ישירות מבנק ישראל לעסקים. הלוואות שקצב ההחזר שלהן משתנה בהתאם למצבו הכלכלי של העסק.

ואם כבר מתערבים ישירות בשוק החופשי, למה לא לחזור לשיטה הישנה והבדוקה של סיוע ממשלתי ישיר? בלי הלוואות ובלי החזר, כסף שמועבר ישירות לעסקים ולצרכנים על מנת לייצב את המשק בזמן משבר.