"אני לא טוב במילים. מה שאני יודע זה לצאת לשטח ולטפל בתושב. להגיע אליו ואם צריך אז להפוך את הקערה ושכולם יצאו מרוצים, גם התושב וגם הממונים עלי", כך אומר עופר אלבלייה (46) אחראי צוות אחזקה בעיריית קריית ביאליק נשוי לשולי ואב לארבעה.

04:55 בבוקר אלבלייה מעביר כרטיס ופותח את יום העבודה

"כל בוקר אני מגיע בשעה הזו, מסתכל על הקריאות הפתוחות שמתקבלות ממרכז השירות לתושב (המוקד העירוני). תיקון תמרור, תיקון מדרכות, הצבת ספסלים ותיקון ספסלים, סימוני כבישים, תיקונים באגפי העירייה, ריתוך שערי כדורגל בבתי ספר. אני אוסף את המשימות ומכין אותן לעובדים בבוקר שיצאו לעשות אותן".

"היום גם הייתי צריך לדאוג לגינון כי המנהל יוצא למילואים", מסביר אלבלייה. "אח"כ נצא לשטח ונראה שהקריאות מטופלות והדברים מתבצעים. יש גם קריאות הנוגעות לעניינים פרטיים של תושבים, כלומר ליקויים שהם בתוך שטח הבניין. אנחנו הרבה פעמים כן משתדלים לעזור אם זה לא אומר להיכנס לנושאים שדורשים הנדסה. בהנחיה של ראש העיר אנחנו מסייעים לגימלאים ובמיוחד לניצולי שואה, כן לעזור וכן לתקן".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

07:50 פגישה במרכז הלוגיסטי

"קפה ראשון הוא שותה בישיבה עם המנהל שלו, סמנכ"ל התפעול של העירייה, יוסי בוכריס במרכז הלוגיסטי של העירייה. שניהם רוכנים מעל תרשים של פארק גלגלים חדש שיוקם ברחוב הערמונים. הפארק שתוכנן ללמד ילדים ובני נוער את חוקי התעבורה מוקם בימים אלה על שטח ששימש בעבר כמרכז הלוגיסטי העירוני. בוכריס במדי ב' נותן לאלבלייה הנחיות להשיג נתונים להכין כתבי כמויות לקבלנים לפני שהוא יוצא לשירות מילואים.

פותחים את הבוקר אצל בוכריס במשרד (צילום: שי ניר)

בחוץ בחניית המרלו"ג קבוצה של צעירים פורקת שולחנות. אלבלייה יוצא אליהם ובסמכותיות מחלק הוראות. ליד שולחן בפינה יושבים כמה צעירים מעשנים ושותים משקאות אנרגיה, אחד מהם נעמד ומבטל בחצי חיוך את ההנחיות של אלבלייה. כאילו בודק עד כמה ניתן למתוח את הגבולות שלו. אלבלייה עונה לו בחדות "נראה שהתבלבלת. אני לא צוחק איתך".

אחר כך הוא מסביר מה קרה שם: "עובדים איתנו חבר'ה שנשפטו ומרצים עבודות שירות על עבירות קלות יחסית. ראש העיר, אלי דוקורסקי ומנכ"ל העירייה ליאור טרגן רצו לשלב אותם כדי לתת להם סיכוי לרצות את עונשם בכבוד והביאו אותם אלינו. יוסי בוכריס סמנכ"ל תפעול היה בעברו מפקד כלא 6 החליט שהם יהיו צמודים אלי".

"הם מקבלים עבודות לסדר מחסנים וגם פתחנו תחנת שטיפה לרכבים במרלו"ג והם שוטפים את רכבי הרשות. ככה גם חוסכים כסף בעירייה". הוא אומר תוך כדי סידור הרכב. "האמת, אני רואה חשיבות בזה שאנחנו עוזרים להם להשתקם ולהתוות להם דרך לקבל מרות. אלה אנשים שלא יודעים תמיד לקבל מרות. אם יש מישהו שלא מתאים אנחנו יודעים להוציא אותו".

עופר אלבלייה במרלו"ג של עיריית קריית ביאליק (צילום: שי ניר)

במהלך הנסיעה אלבלייה מדבר על המפגש עם התושבים: "אני מרבה להפגש בעיקר עם תושבים דווקא כשהם לא מרוצים בעקבות קריאות. אני מגיע למקום, נפגש איתם, רואה אם יש בעיה. אם הבעיה היא לא באחריות העירייה אני גם יודע לומר לא. יש תושבים שמתקשרים גם ישירות לראש העיר והוא מפנה אותנו אליהם. בקריית ביאליק התושבים מקבלים שירות מעל ומעבר".

09:45 בפארק לב העיר

השעה קצת לפני עשר. נפגשים עם עדי (42), אמא לשניים, בן ובת, שנאלצה לבטל את הבר מצווה של בנה בגלל הסגר. העירייה נרתמה לסייע לה לקיים אירוע חלופי בפארק.
עופר: "את מקבלת שטח בפארק, כסאות ושולחנות, אם יהיה. אני אשאיר לך מפתחות לשירותים"
עדי: "נקי שם?"
עופר: "בטח נקי"
עדי: "האורות ידלקו?"
עופר: "בטח. חשוב שתקפידי על חלוקת האירוע לקפסולות של עשר קבוצה שם, קבוצה שם ועוד אחת שם"
עדי: "וחשמל איפה יש?"
עופר: "אל תדאגי, אני אביא לך כבל חשמל. איך הפארק? לא אמרת מילה".
עדי: "חבל על הזמן. אני עושה בר מצווה בהפתעה לבן שלי. לא היה דבר כזה. הבן שלי לא יודע. ומגיעים החברים מהכיתה".

מתכוננים לבר מצווה בפארק (צילום: שי ניר)

הוא מסיים לטפל בעדי ומסביר "יש הנחיה של ראש העיר ומנכ"ל והעירייה לעזור למי שלא יכול לעשות אירוע בימים האלה. זה שירות של העירייה בחינם לתושבי העיר. בגלל הסגר זה נעצר אבל היו לנו שני אירועים כל שבוע".

10:10  פרויקט הגמלאים של נאווה

אלבלייה  מסיים סיבוב בפארק ונכנס לרכב כדי להעביר כיסאות פלסטיק לניחום אבלים. בדרך הוא מרים טלפון לאישה מבוגרת שפנתה למוקד כי אין מי שיחליף מנורות בבית. יו"ר ועד עובדי העירייה והמנכ"ל הבטיחו לסייע לה.

"בלהה שלום, מדבר עופר מעיריית ק. ביאליק. נתנו לי את הטלפון לעזור לך. דיברתי עם החשמלאי שלנו אבל הוא אמר לי שלא קנית עדיין נורות מתאימות".
בלהה: "תודה על העזרה שלכם. בהתחלה לא ידעתי איזה מנורות אבל השכן בא ובדק ואין צורך להחליף. תודה רבה לכם מכל הלב".
עופר:" אם תצטרכי משהו אז בכיף. זה המספר שלי ותתקשרי אלי אם את צריכה עוד עזרה".

לכל אחד אתה נותן ככה את הטלפון שלך?
"הרקע ממנו אני מגיע הוא מאוד קשה. עשיתי שינוי גדול בלחיים שלי ואף פעם לא ראיתי את עצמי עובד בעבודה מסודרת אף פעם. אני לא קיבלתי עזרה בחיים בהרבה דברים ומה שלמדתי מהחיים זה שצריך לעזור. אני אוהב לתת מעצמי וזה ממלא אותי".

וזה מצליח?
"לפעמים זה פוגע בי כי אתה לא יכול לרצות את כולם אבל אני משתדל".

ואיך הגעת לבלהה?
"נאוה מורד היא מנהלת יד לבנים וגם משמשת כיו"ר ועד העובדים שלנו. מרכזת את מרכז הקשר עם הגימלאים ברשות קישרה אותה אלי. אתה מזכיר לי שאני צריך לעדכן אותה ואת המנכ"ל שגם פנה אלי בנושא שזה מטופל". בלהה היא אחת מכ-7000 זקנים שחיים בעיר המונה כ-46 אלף תושבים.

הוא עוצר בבית יד לבנים לפגוש את מורד. אחרי שהיא מרעיפה עליו שבחים ומוסיפה גם כמה בקשות של קשישים שצריך לטפל בהן, מורד מספרת שהועד חילק בין עובדי המשרדים של העירייה וסייעות הגנים שעבדו בזמן שגני הילדים היו סגורים רשימות קשר לברר את מצב הזקנים והאם זקוקים לסיוע.

"בשיחות היזומות אין אחד שלא מתרגש. מודים לראש העיר ולעירייה שלא שוכחים אותם". אומרת מורד "מעבר לבקשות אם ישנן, יש כאלה שמדברים גם חצי שעה וכל מה שמבקשים זה שידברו איתם. יש פעמים שאני מעבירה גם שיחות לראש העיר שתושבים רוצים לשמוע את קולו והוא מתקשר אליהם".

10:30 בדרך עם הכיסאות לבית האבלים

אני איתך שעה הטלפון לא מפסיק לצלצל והמשימות נערמות. זה ככה כל היום?
"אנחנו עובדים בשעות לא שעות. אני עושה את זה גם מחוץ לשעות העבודה, מעצמי ולבד ולמען העיר והתושבים. אנחנו אוהבים לשרת את התושבים".

עופר אלבלייה בדרך לעוד תושב (צילום: שי ניר)

אתה אומר לעובדים שלך לעבוד מעבר לשעות ובהתנדבות?
"אני לא אומר לעובדים שלי לעבוד מעבר לשעות אבל אני יודע שבכל שעה שנגיד להם להגיע יגיעו והם גם יקבלו תשלום על זה. משלמים לי ומצפים שאני אתן את הכי טוב ואני לא עושה טובה למישהו. אני טיפוס שאוהב לתת מעבר ולא אוהב לומר לא".

עופר פורק את הכיסאות במתחם האבלים הממוקם בקומת הקרקע בבניין דירות. קיר ברזנט כחול שתלתה העירייה, תוחם את האבלים. "במקומות בהם אין עמודים ובנינים מהסוג הזה אנחנו נותנים גם אוהלים 12*6 או 6*4".

בדרך למשימה הבאה עוברים במרכז המסחרי "סביניה" בקרן היסוד. הוא עוצר כדי לראות ספרייה קהילתית: "עשינו פרויקט חדש של ספריות רחוב קהילתיות ובינתיים יש ארבע כאלה פזורות בעיר. זה היה רעיון של מנכ"ל העירייה והביצוע שלי. את הספריות בנינו מאפס ואנשים מביאים ספרים ולוקחים".

"את הספריות בנינו מאפס ואנשים מביאים ספרים ולוקחים" (צילום: שי ניר)

מישהו ממיין את הספרים ומסדר אותם?
"עובדי האחזקה מסתובבים בעיר ורואים שאם יש יותר מידי ספרים אז הם מדללים את הספרייה, אם חסר אז מוסיפים. אבל בדרך כלל זה לא קורה כי אנשים גם מביאים וגם לוקחים".

יום עבודה של 40-50 קריאות

אחרי סביניה המשכנו לראות את סימון מקומות החנייה שמבוצע ברחוב בנימין ועבודות גיזום ברחוב זינגר. לעובדי הגיזום עופר אומר "אל תפספסו את הפינה של הרחובות ותראו שאתם מספיקים כמה שיותר. צריך להוריד את הלחץ של הקריאות מהרחוב הזה".

כמה קריאות אתה מקבל ביום?
"40-50 הודעות".

איך מגיעים לכולם?
"לא רק אני. אני מפעיל את העובדים של מחלקת אחזקה ולפעמים גם מחלקות אחרות. בוא נעשה ניסיון. תתקשר 108 תתלונן ונראה מה אז קורה".

השעה קצת אחרי עשר וחצי. אני הולך הצידה ומתקשר למוקד כדי להתלונן על פתח ניקוז ששקע בכביש השירות ברחוב קרן היסוד ליד המרכז המסחרי. הוא בינתיים מטפל בספריה הניידת

"יפה מה התלוננת?" הוא שואל

"לא אומר. נחכה שיגיע אליך. הם אמרו לי שמעבירים את הפניה למחלקת אחזקה".

לא חולפות שלוש דקות ועופר מקבל הודעה על התלונה של "ישי ניר" (!!!) "מהיר אבל אני רואה שהם טעו בשם שלי" (בקריאה השנייה שלי על מפגע באבנים משתלבות הטעות כבר תוקנה, ש.נ.).

"זו ההודעה העשירית שאני מקבל כבר היום".

מה הספקת לקבל?
"לתלות לוח שעם במשרד במחלקת הרווחה, תלונה של ראש העיר שדרוש חידוש סימון כביש".

ככה ראש העיר מעורב? אין לו דרכים אחרות?
"כן. זו הדרך הכי יעילה, הוא לפעמים מקבל תלונות ישירות מהתושבים והוא בעצמו מעביר אותן. קיבלתי גם בעיית ניקוז ברחוב הבנים, נכה שביקש לחדש מעטפה (כינוי לסימון חניית הנכים על הכביש. ש.נ.), שוב ראש העיר טיחוח חול ברחוב הערמונים, חידוש סימון בעוד כביש, תיקון בור, שוב ראש העיר תיקון כביש ומדרכות ותיקון תמרור".

הספקתם לטפל כבר בדברים?
"70% טופל".

ומתי תטפלו בתלונה שלי?
"יש תלונות שמטופלות במידי. יש כאלה שלוקחות כמה ימים. אתה תקבל הודעה ויהיה רשום בה אם התלונה בטיפול או שהמפגע הוסר".

יש לך מפגש מאוד קרוב עם אנשים. איך הקורונה משפיעה עליכם?
"בשונה מבעבר אנחנו עובדים יותר מרחוק. פחות נפגש עם תושבים פיזית, עובדים הרבה דרך הטלפון ואם נפגשים זה כמובן עם מסכות. בעבר היינו הרבה נכנסים לבתים של קשישים ועכשיו פחות ורק עם חייבים. ריחוק זה באסה. מצד שני, לומדים את האפשרויות וההגבלות ואנחנו מצליחים היום לעזור הרבה יותר לתושבים".