במרפאה של עדי קוריאת עובדים כ-20 אנשי צוות: רופאים, אחיות, אנשי סיעוד ומשרד, רוקחים ועובדות המשק. היא מבחינתה "מטפלת בהכל" והאתגר שלה הוא לגשר בין כל הגורמים. "כל מי שעובד במקום כזה צריך שיהיה לו דבר ראשון רצון לעזור וחמלה לבן אדם שעומד מולו". קוריאת (40) היא המנהלת האדמיניסטרטיבית של סניף קופת חולים כללית בשכונת שפרינצק חיפה.

"בסופו של דבר, הבירוקרטיה מאוד קשה למטופלים", היא אומרת. "אנשים מגיעים אלינו חולים, אז קשה להם להתעסק עם כל הדברים שלא קשורים למחלה עצמה: תורים, בדיקות ותיזוזים, אנחנו מאוד מאוד עוזרים להם מאחורי הקלעים. גם לרופאים ולכל הצוותים, סוגרים את כל הפינות שיהיה לכולם יותר קל, נגיש, ויותר נוח".

אווירת שכונה

לסניף של קוריאת בשכונת שפירנצק בחיפה משויכים כ-6,000 מטופלים, וקוריאת אומרת שאווירת השכונה עדיין נשמרת: "מכירים פה את כולם. כולם יודעים מי השכן של מי, איפה אתה גר, איפה הילדים גרים, הקשר הוא מאוד משפחתי". תוך כדי שהיא מדברת, מגיע למרפאה מטופל עם קוראסון וקפה ומגיש לה אותם. "הכרת הטוב" הוא אומר.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בתקופת הקורונה היחס האישי חורג מעניינים רפואיים וקוריאת אומרת שהם יוצאים הרבה החוצה לקהילה: "יש מטופלת שגרה פה לא רחוק ונתקעה בבידוד בלי תרופות, אז יצאנו אליה ושלשלנו לה אותן עם חבל. יש מטופלים מבוגרים שאנחנו מכירים ושאין להם קשר עם אף אחד אז התארגנו עם אוכל והבאנו להם מנות חמות. אנחנו גם עושים שיחות יזומות למטופלים מבוגרים לבדוק אם הכל בסדר, אם צריך עזרה. לא רק רפואית, מכל סוג".

לפעמים המטופלים הם אלו שמתקשרים למרפאה. היא מספרת על אדם מבוגר שהתקשר לפני יומיים. אשתו נסעה לאמא שלה שהיא עוד יותר מבוגרת והוא נשאר בבית לבד. "הוא פשוט הרגיש שהוא חייב לדבר עם מישהו. אז הוא פשוט דיבר איתנו איזה 7 דקות והסביר הכל על הטלוויזיה, על הבעיה שיש לו עם הוט, סתם דברים אבל צריך מישהו שפשוט יקשיב. שיהיה איתו". היא מחייכת. "כן, גם את זה אנחנו עושים באהבה".

מרפאה של מבוגרים

השכונה בה ממוקם הסניף של קוריאת מאופיינת באוכלוסיה מבוגרת יחסית: "בן אדם לא מגיע שבועיים למרפאה אחרי שאנחנו רגילים לראות אותו פעם ביומיים שלושה אז אנחנו מתקשרים לשאול מה קרה? לפעמים סתם הם נסעו לילדים וזה משמח לשמוע אבל לפעמים לא. זה עושה טוב לאנשים שמישהו חושב עליהם".

עדי קוריאת (צילום: יעל אל נתן)

"לפני שבוע היה סיפור של אישה בת 80 שהתגלתה כחולה חיובית לקורונה. בעלה בבית בן 90 והיא חששה להגיע הביתה כי היא מפחדת להדביק אותו. אז היא חיכתה על הספסל בחוץ שנעזור לה להיכנס למלונית. זה לוקח בערך יומיומיים לסדר מקום במלונית וצריך להפעיל את כל המערכות. ותמיד זה מגיע חמש דקות לפני שהמרפאה נסגרת. אז נשארתי במרפאה, התקשרתי לחמ"ל קורונה התייעצתי עם רופא, ותוך שעה היא הייתה במלונית. בסופו של דבר הצוותים מאוד עוזרים, מקשיבים ואמפטיים".

קוריאת אומרת שהשמירה על האמפטיה לכל אחד שנכנס בדלת היא דרך היחידה לא להפוך לקהת חודשים: "ברגע שאת מטפלת את מפעילה הרבה היגיון ושכל ועד שאת מעכלת את זה אז פתאום נכנס הרגש. אנחנו משתדלים לדבר בינינו על הדברים. להתייעץ כדי לא להיות עם כל זה לבד".

הצוות

"בתקופה רגילה אנחנו עושים ישיבת צוות פעם בשבוע. אוכלים ביחד צהריים ומדברים על הכל ומנסים לפתור בעיות שעולות. עכשיו אפילו את הקפה אנחנו שותים לבד. אנחנו מפחדים שחס ושלום יהיה משהו למישהו ואז תתחיל שרשרת של בידודים של עובדי המרפאה. אז נהיה באמת בצרה".

עם התפרצות הקורונה המרפאה התחלקה לשתיים עם כניסות נפרדות. כניסה אחת מיועדת לביצוע בדיקות לקורונה והשנייה למרפאה הרגילה. "קורה לא מעט שאנשים לא שמים לב לשילוט הגדול והחצים שהכניסה למוקד הקורה שם. הם נכנסים לפה ואז את מגלה שישב מישהו בחדר המתנה שהוא מועמד לקורונה".

"מה שכן מרגיע אותנו הוא שעבדנו תקופה במוקד הזה. אנחנו עושות שם רוטציה עם מיגון. אז כבר חווינו את הכל, ראינו את זה, אז זה פחות מאיים".

אנשים על הקצה

קוריאת מתארת כיצד המצב המתוח מביא אנשים אל הקצה. "הקב"ט המחוזי של כללית מסתובב פה על בסיס יומיומי. אנשים שנכנסים למרפאה ומסרבים לצאת גם אם יש חשש שהם חשודים לקורונה. הם רוצים כאן ועכשיו להיכנס לשירותים ואי אפשר לאפשר את זה כי הם מסכנים את המטופלים ואותנו".

עדי קוריאת (צילום: יעל אל נתן)

"היה מטופל שהגיע בסגר הראשון, בחור צעיר. כנראה שבשירות לקוחות הטעו אותו והוא הגיע לפה ופשוט זרק עלינו את כל מה שהיה במשרד. ניסיתי להרגיע אותו, הוא היה גבר וגם בריון ולא רציתי לחטוף אז לא התקרבתי אליו פיזית. אבל דיברתי בשפה שלו וניסיתי להרגיע אותו כי אני מכירה אותו. אמרתי לו חבל שלא פנית אליי באופן אישי. בסופו של דבר המשטרה הגיעה והוא תפס את עצמו ונרגע. הכנסתי אותו למשרד בשקט והוא מה שהוא עשה".

"אני מבינה שאנשים מגיעים אלינו עם כל הלחץ, ההיסטירה, עם כל מה שהם רואים בחדשות. לפני חודש היה בן אדם שירק על הפקידה אז הוא קיבל צו הרחקה. בסוף אחרי כל ההכלה יש אפס סובלנות לאלימות. זה אסור שיקרה".

קוריאת סוגרת בקרוב ארבע שנים בתפקיד והיא מלאת תובנות: "למדתי המון על אנשים ועל עצמי" היא אומרת בנימה מהורהרת קצת. "כשאת באה בטוב ואת באה במטרה לעזור אז יש כאלה שיצעקו ויתלוננו אבל רוב האנשים שמזהים שהכוונה והרצון לעזור הם כנים. הם מזהים את זה והם מחזירים את אותו היחס".