מוטי מנחם (42) יוצא לעבודה עם חיוך בכל בוקר . "אני חושב שזה המקום עבודה הכי טוב בעולם", הוא מחייך מתחת למסכה. מוטי מנחם עובד בפינוי פחי זבל.
מנחם עובד במחלקת התברואה של עיריית תל אביב כבר תשע שנים, הוא מכניס פחי זבל במסלול הפינוי של קרית שלום. לפני כן, הוא היה בכלל טכנאי תקשורת בחברה גדולה, אבל ברגע שנקרתה בדרכו ההזדמנות הוא קפץ עליה, עזב הכל לטובת העבודה בזבל.
"שמעתי מחבר שמחפשים עובדים ופשוט הגשתי מועמדות", הוא אומר. "העירייה זה גוף מאוד חזק, יש ועד חזק, אתה מרגיש שיש לך גב. היום בקורונה לדוגמא, אם הייתי נשאר בעבודה הקודמת – סיכוי גדול שהייתי עכשיו מובטל. אני יודע שעשיתי בחירה נכונה", הוא אומר בגאווה.
בדרך כלל יום העבודה של מנחם מתחיל ב-5:45, אם הוא עובד על המשאית הוא מתחיל כבר ב-4:00 כל בוקר מתחיל עם תדריך בטיחות מהמנהל. "זה הדבר הכי חשוב". אומר מנחם "הרי בסופו של דבר באנו לעבוד, לחיות, להתפרנס בכבוד ולחזור הביתה בשלום".
"ככה זה כל בוקר, מכינים קפה, עוברים תדריך, לוקחים את כל ציוד הבטיחות הנדרש. עכשיו בקורונה זה כפפות, מסכה, אלכוג'ל. נעלי עבודה, חגורת גב, מחזירי אור. בקיץ חשוב שיהיה כובע ומים, בחורף מעילים וביגוד מתאים".
התפקיד של מוטי מנחם הוא להכניס את הפחים חזרה למקום אחרי שהמשאית עוברת. אבל אם צריך הוא גם עולה על המשאית, על מנוף פינוי הגזם או על הטנדר. "בדרך כלל, יום עבודה שלנו הוא 7 שעות. אבל אנחנו לא לחוצים, אף אחד לא רודף אחרינו. יוצא לפעמים 6 שעות ולפעמים 8, הכל בסדר. מסיימים כשמסיימים" הוא אומר ונאנח.
מה זה משאית, טנדר?
"משאית זה אומר להיות על המשאית מאחורה, לשפוך את הפחים פנימה. טנדר נכנס למקומות שמשאית לא יכולה להיכנס, כמו רחובות צרים או סמטאות, ומפנה משם את הזבל."
"מבחינת המשימות, יש את המכין, שתפקידו להוציא את הפחים לפני שהמשאית עוברת. יש מכניס, שמחזיר את הפחים ריקים למקום. ויש משאית, מנוף, מנוף קרטונים וטנדר מהפך שזה אומר לעבוד על הרכבים השונים שלוקחים את הפסולת. יש תחנות אחרות שיש גם היפוך בדחס, שזה אלה שמרימים את הצפרדעים ואת הפחים ששקועים בקרקע".
"כשיש וועד חזק, אז מראש יש אווירה יותר טובה"
"אני חושב שזה המקום עבודה הכי טוב בעולם", מנחם אומר לא בפעם הראשונה הבוקר.
למה?
"יש יחס אוהד ויפה מהמנהלים, ועד חזק, צוות. אנחנו משפחה. דואגים לי, ולא רק שדואגים לי, יש למי לפנות. יש פה אוזן קשבת מאוד. תמיד אפשר לדבר, לא זורקים אף אחד. מעבר לזה אנחנו חברים. זה לא כמו הרבה מקומות שבאים, עובדים ורוצים ללכת. פה נפגשים בעבודה ואחרי העבודה, המשפחות מכירות, עושים על האש, יש ימי גיבוש. אני מת על העבודה הזאת. אני קם מוקדם בכיף לעבודה, אני אוהב לעבוד, אוהב את מה שאני עושה ועושה את זה על הצד הכי טוב שיכול להיות".
והעבודה עצמה? אתה נהנה ממנה?
"הכי טוב שאני לא תקוע במשרד. זו עבודה פיזית, והאזור שלי מאוד גדול, כל יום אני עושה פה סביב החמישה קילומטר הליכה, כולל לסחוב, להרים, להזיז… אני לא צריך מכון כושר!" הוא צוחק. אבל ברצינות, הוא אומר, "האמת, אני עושה המון ספורט בעבודה, מזיע המון, והחיים שלי מאוד בריאים בזכות זה".
"זה לא מקום עבודה כזה שאם אתה עושה טעות יגידו לך 'לך הביתה'. יציבות זה דבר חשוב. העיריה לא תיסגר מחר ואנשים ימשיכו לייצר זבל ותמיד ייצטרכו לפנות אותו". הוא צוחק: "אי אפשר איתנו ואי אפשר בלעדינו".
מנחם אומר שעניין משמעותי בתחושת הביטחון שלו הוא מקבל מההנהלה ומהוועד. "יש לנו מנהל איזור שאנחנו מאוד אוהבים, מנהלי אגפים קשובים שדואגים לנו למה שצריך ויש לנו וועד חזק. תמיד יש אוזן קשבת, תמיד יש למי לפנות".
"את יודעת מה". הוא אומר אחרי כמה שניות של שתיקה "כשאני חושב על זה, אני עובד פה כבר 9 שנים, ואף פעם לא יצא לי לפנות לוועד עם איזו תלונה אישית. אני יודע שהם מאוד עוזרים למי שצריך. אבל כשיש וועד חזק, אז מראש יש אווירה יותר טובה ויותר נעימה מול ההנהלה, מראש היחסים עם העובדים הרבה יותר טובים".
בחורף המגפיים מתמלאות מים
'הטיול' עם מנחם נחמד והוא שופע חיוכים אבל יש ימים שזה לא ככה "בימים של מזג אוויר קיצוני העבודה הופכת להיות מאוד קשה. הלוואי ויכולתי כל השנה לעבוד במזג אוויר כמו היום", הוא אומר ומצביע על גבו. "אם היית יודעת כמה זיעה החולצה הזו סופגת בימים של חמסין… זה לא פשוט", הוא צוחק.
"גם בחורף כשקר וגשום קשה מאוד ולא נעים לעבוד. אתה מזיע מתחת למעיל, גשם, עלים שלוליות. פחים עפים, המגפיים מתמלאות מים. אתה עובד והמים על הפנים שלך, זה מאוד מסורבל. אבל מה? נשאיר את הפחים מלאים? עושים את העבודה ואוהבים את העבודה גם כשקשה".
מנחם מסביר שחוץ מהעבודה הפיזית, כשעובדים בשעות הקטנות של הלילה, לא תמיד רואים דברים נעימים. "אלה דברים שאליהם צריך לב חזק", הוא מכווץ את פיו. "לפעמים נכנסים לחדר אשפה, רואים מישהו ישן על הרצפה. לילה אחד תוך כדי עבודה ראיתי פריצה, אנשים עם מסכות קפצו מעל גדר של בית והמשטרה רודפת אחריהם. זה היה מפחיד."
אתה רואה גם דברים יפים? מעניינים?
"פה בדרום העיר יש פה המון בעלי חיים, שאני מאוד מאוד אוהב, ובשעות הבוקר המוקדמות לפני שמתחיל הרעש, רואים אותם. יש יונים, טווסים, תוכי אלכסנדרוני, דוכיפת ועוד ציפורים מיוחדות. וגם תרנגולות, קיפודים, צבים. אני מאוד אוהב לעזור לבעלי חיים, והסניף של צער בעלי חיים נמצא פה קרוב".
"אני תמיד עוזר לבעל חיים בצרה. מצאתי צב עם פצע ברגל, חתול עם דלקת בעיניים, קיפוד חולה סקביאס. תמיד אני עוזר להם, שם אותם בקופסא ומביא אותם לוטרינר. היה פעם גם חתלתול קטן מאוד שאמא שלו נטשה אותו, וכל סיבוב, כל יום, הייתי מביא לו אוכל ומים, דואג לו".
התושב תמיד צודק
"פעם אנשים היו מזלזלים בעובדי תברואה", אומר מנחם. "לפני 20 שנה היו צוחקים עלינו, אף אחד לא היה רוצה לעבוד בזבל או לטאטא רחובות. היום זה כבר לא ככה. היום אנשים אומרים לי – הלוואי ואני הייתי עובד בעירייה. יש גם איזו שמועה שמי שעובד בזבל הוא מיליונר, אבל זה ממש לא נכון. אני לא מיליונר, אני במעמד הביניים. אני עובד קשה, מקבל את מה שמגיע לי ואני עובד שדואגים לו, וזה בסדר גמור".
יש לך אינטראקציה עם התושבים במסגרת העבודה?
"כן יש הרבה אנשים שכועסים וצועקים. המשאית נעצרת לרגע וחוסמת את הכביש או מעירה את הילדים. את יודעת איך זה… כמכניס אנשים גם צועקים עלי- זה הפח שלו, זה הפח שלי". הוא אומר בכנות. "אבל אני תמיד מנסה לפתור בעיות", הוא ממהר להסתייג תוך כדי שהוא מושך פח כבד במיוחד.
"אני משתדל לפתור את הבעיה כדי שהמפקח לא יצטרך לבוא. זה המקום עבודה שלי, אני נציג של העירייה מול אנשים. אני הפנים של העירייה. איך אומרים? התושב תמיד צודק. אני בחיים לא מדבר לא יפה, לא צועק. גם אם צועקים עלי אני תמיד מנסה להיות מנומס."
אתה בעצם מכיר מאוד טוב את השכונה, אולי יותר טוב מכל אחד אחר.
"אני מכיר פה את כולם בקרית שלום, זה כמו בית שני שלי. יש הרבה אנשים שאני מכיר שנפטרו, שכמבוגרים הייתי עוזר להם להוציא את הפח כל בוקר. זו שכונה מאוד מעניינת ויש פה הרבה סוגים של אנשים. הרבה צעירים שהגיעו לאחרונה וגם מבוגרים וותיקי השכונה, הרבה זרים, להט"בים, דתיים, חילונים. זה בליל מעניין של כל החברה שלנו. מעניין לפגוש את כולם".
ואיך סוגרים יום עבודה?
"כשאני מגיע הביתה אני לא נוגע בילדות. הן רצות אלי ואני אומר להן- לא לגעת באבא! אבא מסריח! אני רץ למקלחת, מתקלח, יוצא נקי- ואז חיבוקים ונשיקות. הילדות כבר יודעות- את אבא מנשקים ומחבקים רק אחרי המקלחת".
