דקל ברנסון (41), במאי סרטים ויוצר, מגדיר את עצמו מאז 2003 כ"נווד דיגיטלי". הכשרתו כמעצב גרפי ותכנת אפשרה לו להסתובב בעולם ולהיחשף לסיפורי חיים שמהווים השראה ליצירותיו.

הוא למד קולנוע בלונדון ב-2017 אך פרש אחרי שלושה חודשים בלבד. "הבנתי שזה לא בשבילי ושעם הכסף של הלימודים אני יכול לעשות סרטים בעצמי. את הסרט הקצר הראשון שלי עשיתי בלונדון שלושה חודשים אחרי שעזבתי את הלימודים, ואז אמרתי, למה לעשות רק באנגליה?"

דקל ברנסון. "הבנתי שעם הכסף של הלימודים אני יכול לעשות סרטים בעצמי" (צילום: הפקת הסרט "אנה")

הוא החליט לטייל בעולם וליצור סרטים בהשראת הסיפורים האנושיים שפגש במסעותיו. בשנים האחרונות יצר שני סרטים בני 15 דקות שזכו להכרה בינלאומית רחבה – "אשמינה" ו"אנה". הסרטים, שמספרים את סיפורן של נערה נפאלית צעירה העובדת למחייתה ואם חד-הורית מאוקראינה, עוסקים בסוגיות חברתיות שנדחקו לשוליים ומכילים שאלות חיים מורכבות על הקיום האנושי בעולם גלובאלי.

"התיישבתי וכתבתי מסמך עם 50 רעיונות לסרטים קצרים ובמהלך יום-יומיים כתבתי את 'אשמינה' ו'אנה'. במקור הרעיון היה לעשות סדרה של סרטים קצרים מסביב לעולם עם חוט מקשר ביניהם, ואז חשבתי לעשות סרטים על אנשים בשולי החברה, שקופים, או לא מיוצגים".

אשמינה

על הרעיון לסרט "אשמינה" חשב ברנסון כששהה בנפאל לפני שבע שנים והתנסה לראשונה בצניחה. "כשנחתתי, רצו לקראתי ילדים. לא הבנתי מה הם רוצים ממני עד שהבנתי שהם רוצים לקפל לי את המצנח בשביל כמה גרושים. זה חלק מההוויה שם. חשבתי לעצמי שאם אעשה סרטים קצרים אעשה סרט על זה. חמש שנים לאחר מכן, בינואר 2018, זה קרה".

הסרט מתאר את סיפורה של אשמינה בת ה-13 המתגוררת עם משפחתה בפאתי פוקהרה שבנפאל. היא עוזרת למשפחתה להתפרנס באמצעות עבודה במנחת רחיפה, שם היא מקפלת מצנחים של טייסים זרים בעבור שכר זעום. ברנסון מסביר שדרך סיפורה של הנערה רצה לחשוף את הצופים לעבודת ילדים שמתקיימת תדיר באתרים תיירותיים. במובן הזה לדבריו, "הסרט הוא מיקרוקוסמוס לנפאל".

הוא אומר שסצנות רבות שמופיעות בסרט מבוססות על מקרים אמיתיים ומתאר כמה מן הדילמות עמן התמודד. "אתה ישר מבין שאם אתה נותן לילדים כסף אתה גורם להם לא ללכת לבית ספר, ואם אתה לא נותן אז הם סתם מסתובבים שם. זאת באמת דילמה כמה לתת להם וכמה לעזור להם".

מתוך הסרט "אשמינה". "הסרט הוא מיקרוקוסמוס לנפאל" (צילום מסך)

הסרט מתייחס גם לבטיחות הצנחנים שמופקדת בידי הילדים. ברנסון מספר שביום הראשון של החזרות לצילומים נהרג אדם במנחת. "תעשיית מצנחי הרחיפה יצאה מכלל שליטה וכל אחד שם יכול להיות טייס".

את השחקנים בסרט אסף צוות ההפקה ברחבי העיר. "את כל השחקנים התיירים מצאנו ברחובות. הסתובבנו ושאלנו אנשים אם הם ירצו להשתתף בסרט". את השחקנית ששחיקה את אשמינה מצאו בבית ספר מקומי. "זה שילוב של עבודה קשה ומזל".

מאז שיצא, הספיק הסרט לזכות בפרס ון ליר לסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ה-36 בירושלים ולמשוך תשומת לב בכמה מדינות במזרח התיכון – הוא זכה בפרס באוטונומיה הכורדית בעיראק, באיראן העניקו לו פרס מבלי לדעת שיוצרו ישראלי, והוא אף התקבל לפסטיבל בלבנון.

לאחרונה החליט ברנסון לאפשר לאנשים לצפות בסרט דרך האינטרנט ולדבריו כבר צפו בו כ-12,000 איש. הסרט יהיה זמין לצפייה עד אמצע נובמבר.

אנה

את ההשראה לסרט "אנה" קיבל ברנסון במהלך טיול באוקראינה, שם נחשף לזרים שמגיעים למדינה כדי "לחפש אישה שהמערב לא קלקל ולקחת אותה ללוס אנג'לס ולטקסס". גיבורת הסרט, אנה, היא אם חד-הורית בגיל העמידה, שגרה בעיר מתועשת קטנה במזרח אוקראינה. היא עובדת במפעל לעיבוד בשר, גרה בדירה מוזנחת וחולמת על חיים טובים יותר לה ולבתה בת ה-16. היא נואשת לשינוי, ולאחר ששומעת פרסומת רדיו המזמינה נשים להשתתף במסיבה לגברים ממדינות זרות המסיירים באוקראינה בחיפוש אחר בנות זוג, היא מחליטה להשתתף באירוע. במסיבה היא מתמודדת עם המשמעויות של גילה המתקדם, עם כוונותיהם האמיתיות של הגברים האמריקאים ועם בתה הקטינה, שנוכחת גם היא במסיבה.

מתוך הסרט "אנה". "כזר אתה יכול לראות דברים שמקומיים כבר התרגלו אליהם" (צילום: הפקת הסרט "אנה")

גם ב"אנה", העבודה היתה עם שחקנים ושחקניות מקומיים בלבד, דבר שמוסיף לחווית האותנטיות של הסרט. הוא מספר שעבור כמה מהאוקראינים והנאפלים שצפו בסרטים הצפייה היתה לא קלה, ומעריך שהסיבה לכך היא שהם מציגים תופעות קשות ולא מחמיאות. "זאת המציאות ולמי שמקומי יותר קשר לעשות סרטים כאלה כי יש מקום של פטריוטיות כלפי המדינה. דווקא כזר אתה יכול לראות דברים שמקומיים כבר התרגלו אליהם. כמו דג שחי באקווריום ולא יודע מזה".

גם "אנה" זכה להצלחה בינלאומית. הוא הוצג בפסטיבל קאן, נכנס לרשימת הסרטים שנשקלו להיות מועמדים לאוסקר, זכה ברשימה המקוצרת בפרס לאוסקר האנגלי – באפטה וזכה באוסקר של הסרטים העצמאיים באנגליה. בישראל הוא מועמד לפרס אופיר.

"עשיית סרטים זה הדבר הכי נהדר"

ברנסון מספר שהוא נשאל פעמים רבות מדוע חברות הכבלים לא רוכשות סרטים קצרים. "זה הפסד נטו", הוא אומר בצער. "סרט קצר זאת לא אותה עבודה כמו סרט ארוך אבל התהליך זהה". אולי גם בגלל זה הפרויקט הבא שלו הוא סרט באורך מלא והפעם בישראל עם המעבדה של סם שפיגל והמפיק אריק רוזנבאום. "עשיית סרטים זה הדבר הכי נהדר", הוא אומר. "אתה נוגע בנושאים חשובים ופוליטיים שאנשים לא מודעים אליהם. זאת אומנות בצורה הכי מורכבת שלה".