בשורה משמחת: גידול של קרוב ל-50% באוכלוסיית החובָּרה המדברית בנגב.

החוברה היא העוף דוגר הקרקע הגדול בארץ וידועה בעיקר בזכות ריקוד הכלולות המרשים אותו מבצעים הזכרים בעונת החיזור. היא מקננת בצפון אפריקה ובמזרח התיכון ומעדיפה סביבה מדברית או חולית צחיחה בה היא מוסווית היטב בסביבתה. פרט מידע מעניין נוסף על החוברה הוא שהיא אילמת.

חוברה בחיזור. צילום: יורם שפירר, רשות הטבע והגנים

ביום שישי האחרון, התקיימה ספירת חוברות באזור חצרים ובעזוז שבנגב. השנה נספרו בחצרים כ-225 חוברות ובעזוז כ-25 וזאת בהשוואה לשנה הקודמת בה נספרו כ-152 פרטים בחצרים וכ-15 בעזוז.

הנתון הטרי משמח במיוחד דווקא בגלל העובדה כי במהלך העשור האחרון הצטמצמה אוכלוסיית החוברות בכ-20 אחוז, והיא נמצאת כעת בסכנת הכחדה חמורה. החוברות נמצאות בנסיגה בכל תחומי תפוצתן בעולם, והוכרזו לאחרונה כמין בסכנת הכחדה עולמית. ההערכה היא כי בישראל נותרו כ-500 חוברות, המרוכזות במספר אזורי קינון בנגב ובערבה.

הסיבות להיעלמותה של החוברה קשורות לציד לא חוקי, ולצמצום משמעותי בשטחי המחיה והקינון שלה שנגרם על ידי בנייה מואצת, הרחבת השטחים החקלאיים ושטחי המרעה, ותנועה מוגברת של רכבי שטח באזורי המחיה שלה. גורמים אלה אחראיים גם להתרבות האויבים הטבעיים שלה, עורבים שחורים, תנים ושועלים, החיים בסמוך לאזורים מיושבים.

עורב שחור, אויבה המושבע של החוברה. תמונה מתוך ויקיפדיה

ברשות הטבע והגנים מניחים כי בזכות פעולות ממשק של פקחי הרשות לשימור החוברות כגון: שמירת על מסדרונות אקולוגים, שימור שטחים פתוחים בנגב המערבי, מניעת רעיה וממשק מול הצבא בפרויקט "צבא הגנה לטבע" על השטחים שעוטפים את בסיס חצרים נראית התייצבות באוכלוסייה ואף עליה קלה במספר החוברות הנספרות.