המערכת הבנקאית הפכה בשנים האחרונות למושא ביקורת של ישראלים רבים, המעוניינים לקדם צדק חברתי. הקורונה החריפה את הביקורת, כשעסקים קטנים רבים שנכנסו למשבר לא הצליחו לקבל הלוואה מהבנק.

יאיר אבידן, המפקח על הבנקים. "יש לי אחריות לא לגרום נזק ללקוח" (צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב).

עם זאת, הטענה של המפקח על הבנקים יאיר אבידן השבוע בוועדת הכספים הייתה נכונה בהחלט: "לא לכל לקוח הלוואה היא פתרון. לפעמים ההלוואה קוברת את הלקוח. לחלק מהלקוחות הפתרון הוא מענק".

בהיעדר חלופות אחרות, מובן התסכול של בעלי עסקים קטנים, שנפגעו ממשבר הקורונה ולא מצליחים לקבל אפילו הלוואה שתעזור להם להישאר עם הראש מעל המים. עם זאת, במצב שברירי כמו זה של עסקים במצוקה, הגדלת נטל החוב הוא פתרון גרוע, העלול להכביד על יכולתו של העסק להשתקם בעתיד.

משרד האוצר הוא האחראי לכך שלעסקים קטנים שנפגעו מהקורונה אין לאן לפנות מלבד אל הבנק.  המענקים שמוצעים לעסקים שנפגעו מהקורונה פשוט לא מספיקים. יש מקום לבקר התנהלות הבנקים במשבר הקורונה, אבל את הביקורת צריך לדעת לכוון גם למי שאחראי על התגובה למשבר הקורונה: משרד האוצר.

עסקים לא יוכלו לעמוד בהחזר ההלוואה מהקרן

עם הנתונים קשה להתווכח. קרנות האשראי אכן נוצלו ברמה נמוכה יחסית. על פי הנתונים שהציג הפיקוח על הבנקים רק 30% מהיקף הקרן לעסקים קטנים ובינוניים אושר בפועל, ורק 62% ממספר הבקשות אושר, לפחות במידה חלקית.  לא מדובר בקושי בירוקרטי אלא בבעיה מהותית. 93% מהבקשות שהוגשו לקרן טופלו, אבל בלא פחות מ-38% מהבקשות, מצאו הבנקים סיבה לדחות את ההלוואה. במקרים אחרים אישרו הבנקים הלוואה בסכום נמוך מהמבוקש.

לטענת המפקח על הבנקים, אחת הסיבות המרכזיות שבגללן החליטו הבנקים לסרב לבקשות או להציע הלוואה נמוכה יותר מהבקשה המקורית, הייתה הערכה שאותם עסקים לא יוכלו לעמוד בהחזר ההלוואה.

לפני שמפנים את האש למערכת הבנקאית ולמפקח על הבנקים, כדאי להיזכר בתפקידם במסגרת הקרן לעסקים קטנים ובינוניים. הבנקים הם לא זרוע של הממשלה. בנק הוא גוף מסחרי, שמפיק רווחים מהלוואות בריבית. תפקידו של המפקח על הבנקים הוא לדאוג לכך שהמערכת הבנקאית תישאר יציבה, בעיקר על ידי כך שהוא מפקח על הסיכונים שאותם הבנקים לוקחים כשהם נותנים הלוואות.

אין מה לצפות מהבנק להסתכן

אמנם ההלוואות במסגרת הקרן הן בערבות המדינה, אך העסקה עצמה נעשית בין בנק ללקוח עסקי. במסלול הרגיל של הקרן, המדינה ערבה ל-85% מההלוואה, ו-15% ממנה מהווה סיכון בעבור הבנק. אין סיבה לצפות מהבנק לקחת על עצמו את הסיכון הזה, כשהוא צופה שהלקוח לא יצליח להחזיר את החוב.

אבידן העלה בוועדת הכספים נקודה חשובה נוספת. תוספת של נטל חוב הוא בדיוק ההפך ממה שעסקים במצוקה צריכים: "כבנקאי יש לי תחום אחריות מסוים. יש לי אחריות לא לגרום נזק ללקוח ולא להעמיס חוב שהוא לא יוכל להחזיר". אשראי נגיש עשוי להיות מועיל לעסקים מסוימים, ולסייע להם להשתקם, לחזור לעמוד על הרגליים ולהתמודד בעתיד גם עם נטל החוב הנוסף שלקחו. עם זאת, לא מדובר בפתרון שמתאים לכל עסק.

עסקים רבים זקוקים לסיוע ישיר ומיידי, שלא יעמיס עליהם נטל נוסף. את זה יכול לתת רק משרד האוצר. הדרך הבטוחה ביותר לעשות זאת היא להרחיב את תכנית המענקים הישירים לעסקים כך שאפשר יהיה להציע זריקת מזומנים לעסקים שנמצאים במצוקה.

אפשרות נוספת היא שינוי בתנאי הערבות להלוואות במסגרת הקרן, כך שתשלומי ריבית והחזר החוב יחולו על העסק רק במידה ויצליח להשתקם בעתיד. מספר מדינות אחרות נוקטות במדיניות זו. לשם כך, הממשלה צריכה להיות הגוף שנותן בעצמו את ההלוואה, או לקחת על עצמה את תשלומי החזר ההלוואה והריבית כל עוד העסק פטור מתשלום. כך או אחרת, מדובר בהחלטות שצריכות להתקבל במשרד האוצר, ולא במערכת הבנקאית.