דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום רביעי כ"ד באייר תשפ"ב 25.05.22
23°תל אביב
  • 22°ירושלים
  • 23°תל אביב
  • 20°חיפה
  • 22°אשדוד
  • 20°באר שבע
  • 28°אילת
  • 22°טבריה
  • 18°צפת
  • 24°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
אבטלה

כלכלת הקורונה / מעל רבע מיליון מובטלים במשך 100 ימים, ד״ר ענת רפופורט: ״זה עלול להביא אדם למחשבות אובדניות״

"אבטלה ממושכת גורמת לירידה משמעותית בדימוי העצמי, וזה מכניס למין לופ אכזרי. האבטלה הכרונית מעמיקה עוד יותר את משבר האמון בין האזרח המובטל, למדינה ולמוסדותיה"

ד"ר ענת רופופורט, פסיכולוגית תעסוקתית (צילום: תומר שלום / סטודיו תומאס)
הדס יום טוב

277 אלף איש בישראל נמצאים במצב של אבטלה כבר מעל למאה ימים. כך עולה מנתוני הביטוח הלאומי שפורסמו השבוע. עבור יותר מרבע מליון ישראלים, האבטלה היא כבר יותר מאפיזודה חולפת ויש חשש שיקלעו למצב של אבטלה ממושכת שממנה כבר הרבה יותר קשה לחזור לשוק העבודה.

"הדבר המרכזי שאבטלה ממושכת עושה לנפש זו ירידה משמעותית בדימוי העצמי. זה מאוד מוריד, וזה מכניס אותך למין לופ אכזרי", אומרת ל'דבר' ד"ר ענת רפופורט, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית, בעלת קליניקה. "נוצר מצב של חוסר אונים נרכש".

רפופורט מסבירה שלרוב מודדים אבטלת עומק או אבטלה כרונית במונחים כמותיים, 100 ימים ומעלה וכדומה, אבל היא כמטפלת מעדיפה הסתכלות סובייקטיבית יותר "אני הייתי מגדירה אבטלה כרונית כמשהו שהאדם עצמו חווה כשהוא נמצא במעגל שהוא מתקשה לצאת ממנו. כשהמובטל מרגיש שהוא כבר מובטל 'מקצועי', שנורא קשה לו לצאת שוב לשוק העבודה".

מה עושה לבן אדם, התחושה של 'מובטל מקצועי'?
"אם ניכנס לראש של המובטל או המובטלת, הם קמים בבוקר, אולי לוקחים את הילדים לגן. ואז הם חוזרים הביתה, וריק. יש להם איזושהי ריקנות. הם מרגישים שהם לא נחוצים. בדרך כלל עבודה היא מאוד משמעותית בתחושה שצריכים אותנו ושיש לנו שליטה על הדברים. אבטלה זה הפוך- לא צריכים אותך ואין לך שום שליטה על המצב".

"אדם שפוטר, יכול לחוות ירידה בדימוי העצמי ואז הוא מתחיל גם לשדר את זה שהוא לא שווה הרבה. ואז, אם יש לו ראיונות עבודה או מכרים שיכולים לסדר לך עבודה, זה לא קורה, כי הוא משדר שהוא לא שווה, ואז הוא נכשל בראיונות העבודה, מה שמוביל שוב לירידה בדימוי העצמי, וחוזר חלילה. ככה נוצר הלופ האכזרי הזה שמדברים עליו".

איך אנשים מתמודדים עם הירידה המהירה בתחושת הערך העצמי?
"הרבה אנשים מרגישים כעס רב, מרגישים תסכול וגם דיכאון, והם לא רוצים לבטא את הרגשות האלה, כי הם נשמעים מאוד קשוחים, אז הם אומרים- 'משעמם לי'. השעמום מתפקד פה גם כמין מסכה יותר 'קולית' וקלילה על הרגשות הקשים האלה, זה הפוליטיקלי קורקט. זו תופעה שצריך להתייחס אליה, ומדובר בכעסים ודברים נפיצים".

ויש פה גם, כמובן, עניין חברתי…
"בוודאי. הרבה פעמים החברה מאשימה את הקורבן. כלומר, כשמסתכלים על אבטלה כרונית אנשים נוטים להאשים את המובטל. מדברים על זה שהמובטל לא מוצא עבודה כי אין לו מוטיבציה".

מחאת איגוד המובטלים בתל אביב. יולי 2020. (צילום: תומר ניוברג/פלאש90)

אנשם לא מוצאים נחמה בעובדה שיש עוד מאות אלפים במצבם? זה לא עניין רק שלהם…
"אני לא בטוחה. גם אם זה קצת מנחם שיש עוד הרבה אנשים במצב שלי, אפשר מאוד מהר לקחת את זה לכיוון מדכא מאוד- 'רגע, גם הם לא מצליחים למצוא וגם הם לא, זו מכת מדינה ואף אחד לא מצליח'. לפעמים זה אפילו מייאש עוד יותר, כשאתה מסתכל מסביב ורואה שאף אחד לא מוצא עבודה, אתה נהיה פחות אופטימי לגבי הסיכוי שלך".

אבטלה מתקשרת לזקנה ולמוות

ד"ר רפופורט מתארת אבטלה כמשבר זהות. "כשאדם מציג את עצמו הוא , אחרי השם שלו הוא יגיד במה הוא עובד. זו גם הציפיה של מי שעומד מולו". הרגע האקראי הזה, הוא בעיניה המחשה מובהקת לחשיבות שיש לעבודה בהגדרה העצמית של בני האדם.

"אם אני לא עובד ואין לי עיסוק- אז מי אני? אחת הבעיות הגדולות היא שלא כל האנשים מסוגלים לעשות את השבירה הזו של הזהות הקודמת ולבנות לעצמם זהות חדשה, להמציא את עצמם מחדש".

את מתארת אנשים שמסתובבים עם שאלות קיומיות
"ממש. נסי להיכנס רגע למחשבה של המובטל. מה המשמעות של החיים שלי אם אני לא עובד? עבודה זו חיוניות, תנועה, אנרגיה. ואי עבודה יותר מתקשרת אצלינו לאבדן היכולות, לזקנה, למוות. באופן תת מודעי זה אפילו עלול להביא את האדם למחשבות אובדניות. זה מפגיש אותנו עם דבר שאנחנו נורא מפחדים ממנו הפחד באי הצורך בנו, מאי היכולת לתרום, מה שבתת מודע, ברמה האקזיסטנציאליסטית, מפגיש את האדם עם הפחד למות."

לטענת רפופורט ההתמודדות עם פיטורים דומה לסוג של אבל. "יש לי למשל מטופלת שעבדה שנים במקום מסוים, ופתאום פוטרה, יש פה חווית אובדן של משהו שהיה חלק מהחיים שלה. היא צריכה להתאבל על זה שבעצם אין לה יותר את העבודה הזו."

"חוץ מהאבדן של מקור הפרנסה, היא בעצם איבדה גם את כל הדברים הקשורים בעבודה הזו- את הסטטוס שהיא מביאה איתה, את הכסף והמעמד הכלכלי שהיא נותנת, את העובדה שהיה לה למה לקום בבוקר, להתלבש יפה, היו לה משימות, מישהו היה צריך אותה. אנחנו מדברות על אבטלה מתמשכת. אנשים חשבו שהמשבר יחלוף והם יחזרו לעבודה. שם יושב האבל, כשמבינים שזה כנראה לא הולך לקרות."

ואז מה קורה?
"יש את הסיפור הזה על הפיל בקרקס, שמאז שהוא גור קושרים לו את הרגל בשלשלאות. בהתחלה הוא יילחם, ומתישהו הוא מתייאש. לאט לאט, מספיק חוט דק כדי שהוא אפילו לא ינסה לברוח, וגם אם לא תקשרי אותו, כי הוא כבר למד שלא משנה מה הוא יעשה, הוא ייכשל, הוא חסר אונים ואין לו מה לעשות בקשר לזה."

המציאות השתנתה, אז גם החוויה האנושית משתנה

אחת התופעות שחוזרות בשיחה עם ד"ר רפופורט היא חווית הבדידות של המובטלים. תופעה שמתעצמת מאוד בגלל המגיפה. "היום הכל סגור. בעצם יוצא שהמובטלים האלה נמצאים הרבה עם עצמם בבית, ואז יש את הסכנה שהם ישקעו במחשבות השליליות יותר ויותר".

אבטלה היום שונה ממה שנראתה פעם?
"המציאות השתנתה, אז גם החוויה האנושית משתנה. אם פעם היה איזשהו סדר חברתי בו מקום עבודה מחזיק אותי להרבה שנים ובתמורה לכך אני לויאלית אליו, היום במאה ה-21, בלי קשר לקורונה, אין את זה כבר. עובדים היום יותר עוברים בין משרות, וארגונים וחברות ולא בהכרח לויאליים לעובד והעובד לא לויאלי לארגון".

"יש תהליכים נוספים, כמו גלובליזציה ומיכון, שכחלק מהם מפעלים וחברות רבות עוברות לשירותים מקוונים או מעבירות את המפעלים לחו"ל וממילא יש פחות משרות פנויות בשוק, מה שיוצר פחות שליטה ויציבות. בקורונה המצב הזה בעצם מאוד החריף ובעצם יותר נחשף, אנשים צברו פחות בטחונות והם מצאו את עצמם יותר תלויים בעזרה מהמדינה."

את אומרת שהעידן של התעסוקה הנזילה, מעבר בין עבודות וכו' משליך על הציפיות שלנו מהמדינה.
"בתוך המציאות הזאת אנשים מצפים מהמדינה שלא תזרוק אותם לכלבים, וכשהם רואים שזה לא קורה ושרמות האבטלה גבוהות מאוד מתחיל קרע באמון בשיטה. לכן, יותר מהכל, לדעתי האבטלה הכרונית מעמיקה עוד יותר את משבר האמון בין האזרח, המובטל, למדינה ולמוסדותיה."

אז מה צריכה לעשות המדינה כדי לסייע להחזיר לאנשים את האמון בה ובעצם גם בעצמם?
"צריך יהיה לתת הרבה תקווה, בעיקר למובטלים שיפלטו מהתחום שלהם כי תחום העיסוק שלהם קרס בתקופת הקורונה או הפך פחות רלוונטי, כמו למשל תחום התיירות, ויהיה צורך בשינוי תפיסתי אצלם כדי שיוכלו לחזור למעגל העבודה.

"יש צורך ללוות אותם, לחשוב איתם מחוץ לקופסא, להפוך את הכישורים שנרכשו בעבודה הקודמת לרלוונטיים גם למקצועות אחרים. אני חושבת שאדם לא יכול לעשות את זה לבד, יהיה צורך במישהו שיעזור לו. באחוזי אבטלה גדולים מאוד זה דורש היערכות ברמה המדינית, ברמה הציבורית."

החברה הישראלית, יש בה חוסן נפשי קולקטיבי כזה, שיאפשר יציאה מהמשבר?
"אני חושבת שהעם שלנו דיי טוב במצבי לחץ, לצערינו. יש אצלינו המון לחצים פוליטיים, מלחמות, מבצעים וכ'ו, והרבה מאוד ישראלים כן מגלים איזושהי תושיה, מנסים שלא לשקוע. אני חושבת שברמת המקרו של המדינה יש גם את המגזר השלישי שהוא מאוד חזק. רואים המון אנשים בתקופת הקורונה שמתנדבים, עוזרים לנזקקים. האבטלה לא מתיישבת לנו עם האתוס הציוני, וישראלים מחפשים משמעות באופן אקטיבי."

חומר נוסף בנושא פסיכולוגיה תעסוקתית ניתן למצוא באתר של ד"ר ענת רפופורטl

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!