בזמן שבתי הספר סגורים, החינוך המקצועי ממשיך לפעול. מעל ל-11 אלף תלמידי ט' עד י"ג חזרו לספסל הלימודים בבתי הספר של משרד העבודה והרווחה, מייד אחרי סוכות.
בשנים האחרונות הפכו בתי הספר המקצועיים של משרד העבודה לאלטרנטיבה משמעותית למסלולים החינוכיים של משרד החינוך. בימי הקורונה תפקידם מתחדד עוד יותר.
אחד מבתי הספר הללו הוא בית הספר המקצועי ״חושן״. 9 בבוקר, יום שני; בפארק שמחוץ לבית הספר, על גבול המושבה היוונית ושכונת קטמון, תלמידים רצים בשיעור ספורט ולאחריו מתיישבים עם המחנך במעגל לשיעור חברה.
״ניסינו, אי אפשר לבשל ב׳זום׳״
בתוך בית הספר התלמידים נעים במסכות בין אולפן הקלטות למטבח לבישול. ״זה לא סתם שקשוקה״, מספר עידו חג׳בי, תלמיד כיתה י׳ במגמת טבחות, ״בסוף יש תחרות שקשוקה, והמנצח יגיש את המנה שלו במסעדת מחניודה של אסף גרניט״.
שף גרניט פרש את חסותו על המגמה, ממנה כבר יצאו מספר טבחים מוכרים. כיום בית הספר מחזיק את המטבח היקר והמתקדם ביותר שנמצא במוסד חינוכי בישראל. ״בעזרת השם בסוף השנה אנחנו נעבוד״, אומר חג׳בי, ומספר שבקיץ הם לא הצליחו לעבוד בכלל בגלל הקורונה. ״אני בונה על לעבוד בחופש, גם בשביל הכסף וגם בשביל הניסיון. אני מקווה שיימצא חיסון״.
תיכון ״חושן״ משתייך לרשת דרור בתי חינוך הפועלת במשרד העבודה והרווחה. בבית הספר, בעל המבנה הצנוע, לומדים 140 תלמידים מכיתה ט' עד י"ג. 4 מסלולים מקצועיים פועלים בבית הספר: טבחות, קוסמטיקה, סאונד וצילום. בגלל המבנה הקטן, התלמידים מגיעים לבית הספר כ-4 ימים בשבוע, וחלק מהזמן לומדים בפארקים ובמרחבים פתוחים ליד בית הספר.
״היה לי מאוד קשה ללמוד ב׳זום׳״, מספר חי עובדיה, תלמיד כיתה י״א, ״חברים שלי ממשיכים ללמוד ב׳זום׳ וזה סיוט״. עובדיה לומד במגמת צילום ב״חושן״. ״ב׳זום׳ אני לא מצליח להתרכז. פה יש שגרה, יש מורה, אם עולה בעיה, יש מי שיסביר״. עובדיה מתאמן בקבוצת הכדורסל לנוער של הפועל ירושלים, אבל כבר חודשיים שאין אימונים, ״המצב מבאס, אבל אני מנסה לשמור על כושר״.
״אני ממש לא מקנא בכל מי שנשאר בבית״ צוחק חג'בי. ״אי אפשר לבשל ב׳זום׳, למרות שניסינו גם את זה כשלא היה בכלל בית ספר״.
קשה ללמוד ללא הבעות פנים
״להגיע לבית ספר זה להרגיש שיש חיים, שיש משהו מעבר לבועה של החדר״, אומרת סמדר טוביה, תלמידת י״ג, שלא היתה מחליפה את הגעתה לבית הספר ב׳זום׳ בשום מחיר. ״אי אפשר לכבות את המצלמה ב׳זום׳ וללכת. אצלנו במגמות הכול מאוד רציני. אחרי כל שיעור יש משימות שאם לא היית בשיעור, לא יהיה לך דרך לבצע אותן. בבית הספר אני מרגישה שיש לי עם מי לדבר, מקום לפרוק, ובבית זה רק מסך מחשב ללא הבעת פנים״.
הרבה מהלמידה במגמת צילום היא סביב פוטושופ במחשב. למרות זאת, אושרת אשכנזי, תלמידת י״ג, אומרת שמבחינתה יש העדפה ברורה להגיע ולעשות את זה מבית הספר. ״כאן מצליחים ללמוד, בבית יש הרבה מאוד גירויים.
״אני לא אסתיר שלצאת לבית ספר זה דבר שאני חוששת ממנו בגלל הפחד להדבק. ילדים מורידים מסיכות כל הזמן וזה לא לעניין, אבל אני אישית נורא מקפידה, ועוזר לי שבבית ספר מקפידים על הנהלים״.
״יותר בטוח להגיע לחושן, מלהישאר בשכונה״
״היו לנו 3 ימים של הפסקה כי הרגשנו שהייתה עלייה מתונה בתחלואה״, מספרת אורית וקנין, מנהלת מחלקת הנוער במשרד העבודה והרווחה, ״אבל אחר כך חזרנו לשגרה. תמיד יש סיכוי שתהיה פה הדבקה, יש חשש. אבל האלטרנטיבה קשה הרבה יותר. בניהול הסיכונים, יותר בטוח להגיע לחושן ל-8-7 שעות, מאשר להישאר בשכונה״.
בית הספר היה סגור לתקופה במהלך הגל הראשון של התפרצות המגיפה, אבל מהר מאוד קיבל אפשרות להחרגה בגלל הרקע ממנו מגיעים חלק גדול מהתלמידים. ״לא הייתה בכלל התלבטות בתחילת הסגר הראשון״, אומרת וקנין, ״סגרנו הכול״.
משרד העבודה והרווחה ערך סקר ומצא שרמת המסוכנות של התלמידים עלתה לאורך הקורונה באופן מדאיג. ״באותו רגע הפסקתי להתלבט באופן מיידי״, מספרת וקנין, ״יש צורך אמיתי לתת מענה לתלמידים שמתחנכים בבתי הספר. היום כולם מבינים, גם במשרד החינוך, שלמידה מרחוק היא לא פתרון אופטימלי״.
המצב הכלכלי משפיע מאוד על הילדים
״בית ספר מקצועי זה לא רק למידה עיונית אלא גם יצירה ועשייה״, אומרת שרי שימבורסקי, מנהלת בית הספר, ״התלמידים מתנסים בכל מיני אנטיליגנציות. האלטרנטיבה היא בלתי נסבלת עבור רוב התלמידים שלנו. הפדגוגיה שלנו נשענת על קרבה, דיאלוג, מפגש, מבט ושיחה. אי אפשר לעשות דבר כזה מרחוק״.
״רוב הילדים מגיעים אלינו עם דימוי עצמי מאוד נמוך, ולא מוצדק בכלל״, אומרת תקווה מיוחס, סגנית המנהלת ואשת חינוך בבית הספר מעל ל-30 שנים, ״החינוך המקצועי עוזר להם לקום ולמצוא את עצמם. פעם היו מגיעים לבית הספר ילדים מהקצה של הקצה, בשביל מסגרת. היום זה השתנה. רוצים להגיע לפה ילדים גם ממשפחות מבוססות ואפילו מחוץ לעיר. הייחודיות שלנו שאנחנו רואים כל ילד״.
מורי בית הספר עבדו קשה במהלך הסגר הראשון. הם שמרו על קשר חינוכי רציף עם התלמידים, עבודה שנמשכה משעה 08:00 בבוקר ועד חצות, במשך 3 חודשים. הסביבה הסיכונית, החסר בעין מפקחת ובנוכחות של מבוגר, עם הרקע המורכב ממנו מגיעים התלמידים, החדיר שינה מעיני המחנכות בבית הספר. ״חלק מהמצבים שהיו קשים עוד לפני הקורונה, החריפו״ אומרת שימבורסקי, ״זה הרבה בגלל מצבים כלכליים אליהן נקלעו משפחות רבות. זה משפיע מאוד גם על הילדים״.
״מיומנויות רכות, זו המתנה שהתלמידים מקבלים פה״
מנהלת בית הספר מסבירה שגם במצב שאין תעסוקה, ההכשרה חשובה. ״התעסוקה לשם עצמה היא לא העניין המרכזי בתהליך ההתחנכות פה. המגמות שלנו מפתחות את מה שמכונה ׳מיומנויות רכות׳, Soft skills.
״בית ספר צריך להקנות מיומנויות למידה ואוריינות, שזה אפיק אחד שאנחנו מקדמים פה, בין היתר דרך מסלול בגרות, אבל הדבר השני הוא איך ניסיון לפתח אצל תלמיד מיומנויות רכות, החל מהתנהלות מול סמכות וניהול זמן, ועד עבודת צוות ועקביות – אלו דברים שהלמידה העיונית לא בהכרח מזמנת כמו המגמות. זו המתנה הגדולה שהתלמידים מקבלים פה״.
תלמידי מגמת הסאונד, הבישול והצילום, לא יוצאים לעבוד במסעדות ולצלם חתונות, אבל אולפן ההקלטות הייחודי של בית הספר ממשיך לעבוד תחת קואפרטיב ההקלטות 'פיוז' שהם הקימו לפני מספר שנים. ״יש עבודות ויש הכנסות גם בזמן הקורונה״, אומרת שימבורסקי, ״אבל במקביל התלמידים ממשיכים ללמוד גם לבגרות״.
פחד שלא יסיימו 12 שנות לימוד
״היה לי פחד שאם לא נחזור, התלמידים לא יצליחו לסיים 12 שנות לימוד״, אומרת דניאל אופנהיימר, מחנכת י"ב ומורה לשפה ואזרחות. במהלך חצי השנה האחרונה זיהתה הופנהיימר שהתלמידים שלה מוצאים את עצמם במצבים מבודדים, ומושפעים מכך נפשית. ״ראיתי שרוב התלמידים שלי, שניגשו לבגרות במתמטיקה בקיץ, לא עברו אותה. הלמידה היתה מקוטעת, ללא רצף, תלמידים ויתרו״.
״ילדים שהתחילו השנה כיתה ט', לא מכירים אחד את השני״, אומרת קרן גרזון, מחנכת ט' ומורה למתמטיקה. גרזון מכינה לבגרות במתמטיקה את תלמידי כיתה י"ב ומקווה שהמדינה תדע לייצר מתווה בגרויות מתאים. ״ההחלטה של משרד העבודה והרווחה להמיר את מבחני הגמר במבחנים פנימיים במועד הקיץ היתה נכונה. אבל להגיד שאין בגרויות בכלל זה לחתוך את המתח הלימודי, זו תקופה שגם נורא קשה שלתהליך חינוכי תהיה משמעות״.
״בתי הספר של משרד החינוך צריכים לדרוש ניהול אוטונומי״
בשבועות האחרונים השלטון המקומי מנסה הגיע למתווה חזרה ללימודים של בתי הספר התיכוניים, או לפחות פשרה לפיה בתי הספר התיכונים ייפתחו ללמידה לבגרויות ולמפגש לנוער במצבים סיכוניים. ״צריך לחשוב מחוץ לקופסא״, אומרת וקנין, ״להבין מה הדרך הטובה ביותר להפגיש את התלמידים כי המצב הזה לא הולך להשתנות בקרוב״.
לדעתה של וקנין, בתי הספר של משרד החינוך צריכים לדרוש ניהול אוטונומי של בתי הספר, בשביל למצות את מה שתקנות הקורונה מאפשרות. ״בתי הספר יודעים לעשות את האיזון בין הצרכים של התלמידים ליכולות המורים״.
״המציאות בחוץ מקוטבת, משוסעת ואלימה במיוחד״, אומרת שימבורסקי, ״לי ברמה האישית מחזיר את התקווה לפגוש פה כל בוקר את התלמידים שלנו, שכל אחד מהם מגיע מסיפור אחר ועולם אחר. זה מראה לי שאנחנו מסוגלים לחיות בחברה שיש בה דיאלוג וקבלה״.
