"עשינו זאת! עשינו זאת, ג'ו! אתה תהיה הנשיא הבא״, אמרה קמלה האריס בטלפון לנשיא הנבחר ג'ו ביידן, במהלך ריצה, אחרי שאמה בישרה לה על הזכייה.
לכאורה, הכל היה נגדה: היא בצבע הלא נכון, שמה נשמע מוזר לאוזן האמריקאית, והיא אישה. קמלה דווי האריס (56) תהיה סגנית הנשיא הראשונה בתולדות ארה"ב.
אחרי 48 גברים לבנים כסגני נשיא, ושתי נשים שהיו מועמדות לתפקיד (ג'רלדין פררו ושרה פיילין), תושבע אישה שחורה, שהוריה היגרו לארה"ב מהודו וג׳מייקה, כסגנית הנשיא של ארצות הברית.
"אני אולי האישה הראשונה בתפקיד", צייצה לאחר הזכייה, "אבל לא אהיה האחרונה, מכיוון שכל ילדה קטנה שצופה הערב רואה שזו ארץ האפשרויות".
האריס בעלת ניסיון בשבירת תקרות זכוכית: היא היתה התובעת המחוזית השחורה הראשונה של סן פרנסיסקו; הסנטורית השחורה השנייה שהתמנתה לנציגת קליפורניה בסנאט; והסנטורית הראשונה ממוצא דרום אסייתי.
בנאום שנשאה בפני קהל שחור ברובו בטקסס, במהלך קמפיין הבחירות, התייחסה לשבירת תקרות הזכוכית בחייה: "לפעמים תהיי היחידה שנראית כמונו שנכנסת לחדר, אבל הדבר שכולנו יודעות זה שאנחנו לעולם לא צועדות לתוך החדרים הללו לבד, כולנו בתוךהחדר הזה ביחד".
גם בעלה, דאגלס אמהוף, עורך דין מוכר בארה״ב, ישבור תקרת זכוכית. הוא יהיה הגבר הראשון בתפקיד. והיהודי הראשון. האריס היא אם חורגת לשני ילדיו של אמהוף מנישואיו הראשונים.
האריס נולדה בקליפורניה ב-1964, והיתה פעילה במאבקים לשוויון גזעי בארה"ב עוד מילדותה, כשהתלוותה להוריה, שניהם מהגרים ואקדמאים (אביה היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת סטנפורד). כסטודנטית היא למדה כלכלה ופוליטיקה בהאוורד, אוניברסיטה פרטית בוושינגטון די.סי, שבה לומדים בעיקר בני מיעוטים מצטיינים, ומשפטים בהסטינגס, בית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה.
הקריירה הציבורית שלה החלה ב-1990 כשהתמנתה לתובעת מחוזית במחוז אלמדה בקליפורניה, משם התקדמה עד לתפקיד התובעת הכללית של קליפורניה. כתובעת עסקה האריס רבות בסוגיות של אלימות במשפחה ופגיעה בקטינים, אך נחשבה לכזו שמתנגדת לחקיקה פרוגרסיבית יותר, כמו חיוב שוטרים לשאת מצלמות גוף ולגליזציה של מריחואנה. השבועון "ניוזוויק" בחר בה ב-2005 כאחת מ-20 הנשים החזקות באמריקה.
לסנאט היא נבחרה לפני ארבע שנים בסך הכל, וקנתה לעצמה שם במהירות, בשל סגנון התשאול התוקפני שלה. הקלטות וידיאו שלה מוועדות הסנאט זכו לתהודה רבה בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. עם זאת לא רשומים לזכותה מהלכי חקיקה מרשימים.
היא ביקרה בישראל ב-2017 במסגרת משלחת של חברי קונגרס דמוקרטים.
במרוץ שלה בפריימריס הדמוקרטיים, התקשתה האריס לקבל את תמיכת המחנה הפרוגרסיבי במפלגה בשל עמדותיה כתובעת מחוזית, ובשל הזיגזג המתמשך שלה בנושא ביטוח הבריאות.
מהרבה בחינות האריס היא הניגוד המושלם לביידן: היא אישה, שחורה, באפטיסטית (בעוד הוא קתולי) וחברת קונגרס צעירה. אך היא עשויה להיות דומה לו בפשרנות שלה, בנטייה למרכז המפה הפוליטי, וכמוהו נבחרה על מה שהיא מייצגת, ופחות על קווי מדיניות מובהקים. בעבר כבר הצהירה שכסגנית הנשיא תתמוך בעמדותיו של ביידן גם כאשר יהיו שונות משלה.
"ג'ו ביידן ואני פטריוטים אמריקאים גאים", אמרה באחת מהופעותי המהלך הקמפיין, "אנחנו חולקים אותם ערכים עם רוב האמריקאים שרוצים נשיא דובר אמת".
במהלך מערכת הבחירות ספגה האריס עלבונות קשים מהרפובליקאים. כמה סנטורים ביטאו את שמה באופן לא נכון ולעגו לצליל ה'לא אמריקאי' שלו. הנשיא המכהן, דונלד טראמפ, כינה אותה "מפלצת" ו"אישה מגעילה במיוחד".
המתקפות האלה זיכו אותה באהדה של נשים רבות ושל לא-לבנים רבים, ולמרות שלא זכתה לתמיכתם בפריימריס במפלגה הדמוקרטית, במהלך המרוץ לנשיאות היא הצליחה להלהיב תומכים רבים מהמחנות הללו, שהצביעו במספרים גדולים לביידן.
"הבחירות האלה הן הרבה יותר מאשר על ג'ו ביידן ועלי", כתבה בדף הפייסבוק שלה אתמול (שבת) בערב, "הן על נשמתה של אמריקה ועל נכונותנו להילחם עליה. יש לפנינו הרבה עבודה. בואו נתחיל". וכמו שצייצה השחקנית ג'וליה דרייפוס ("סיינפלד"): "גבירתי סגנית הנשיא זו כבר לא דמות בדויה".