ב-13 בנובמבר 1970, לפני 50 שנים בדיוק, קצין צעיר בחיל האוויר הסורי ערך הפיכה צבאית בדמשק. לקצין הזה קראו חאפז אל-אסד, וההפיכה שעברה בשקט יחסי הייתה אחת מני רבות שנערכו בסוריה בעשוריה הראשונים. אף אחד אז לא העלה בדמיונו ששושלת אסד תחזיק מעמד שנים רבות כל כך.
עברו 50 שנה ועל אף הדם הרב שנשפך, משפחת אסד עדיין שולטת בסוריה. או לפחות בדמשק. המדינה עומדת על חורבותיה לאחר עשור של מלחמת אזרחים שגבתה את חייהם של כחצי מיליון נפשות, עקרה מחצית מאוכלוסייתה, ומחצה את כלכלתה. אזורים שלמים אינם מצויים בשלטונה של הממשלה הסורית היושבת בדמשק, אבל לבשאר אל-אסד (בנו של חאפז) נותרה אחיזה איתנה במה שנותר מהמדינה הסורית.
במשך מחצית מהתקופה בה הוא מחזיק בשלטון נערכה מלחמה. שלטונו שונה מזה של אביו – הוא תלוי בטהרן ובמוסקבה במקום להוביל לאומיות ערבית. ממשלתו מתנהלת כממשלת-גנבים קלפטוקרטית מטורפת ולא כסוציאליזם עממי. אולם הכלים בהם הוא משתמש זהים: דיכוי, התנגדות לכל פשרה, ושפיכת דמים אכזרית.
בדומה למשפחת אלייב באזרבייג'ן ולשושלת קים בצפון קוריאה, האסדים חיברו את שמם לשם מדינתם כפי שעשו רק מעט שליטים שאינם מונרכים.
"אין ספק כי 50 שנות שלטון משפחת אסד, שהיה אכזרי, הרסני ומעורר פלצות, הותיר את סוריה כשבר כלי, מדינה-כושלת וכמעט נשכחת", אמר ניל קוויאליאם, עמית מחקר במכון בית צ'ת'אם לחקר המזרח התיכון וצפון אפריקה.
לאחר ההפיכה ב-1970 חאפז אל-אסד איחד את הכוחות. הוא הכניס לתפקידי מפתח את בני בריתו מהמיעוט העלאווי, ויצר מדינת משטרה חד-מפלגתית בסגנון סובייטי. הכוח שלו היה אבסולוטי. המוחבארת – שירותי המודיעין – היו בכל מקום. הוא הפך את סוריה למעצמה מזרח-תיכונית. הוא זכה לכבוד בעולם הערבי בשל עמדתו הבלתי מתפשרת בנוגע לרמת הגולן. הוא ניהל שיחות שלום עם ישראל בתיווך ארה"ב, וכשנדמה היה כי הוא מתרכך, זה היה מתהפך מיד בחזרה בדרישות לשטחים נוספים, ומוביל את האמריקנים לתסכול.
בזמן מלחמת איראן – עיראק הוא התייצב לצד האיראנים כנגד כל העולם הערבי שתמך בסדאם חוסיין. הברית הזו שנוצקה אז עם טהראן ברבות השנים תציל את בנו. "הוא היה אדם אכזר אך מבריק, שפעם השמיד כפר שלם רק כדי ללמד את מתנגדיו לקח", כתב עליו נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון, שנפגש עמו כמה פעמים. קלינטון התכוון לטבח בחמת. כוחות הביטחון הסורים רצחו בעיר חמת רבבות צעירים שזוהו עם תנועת "האחים המוסלמים". הטבח הזה הותיר אחריו שנאה שגברה והצטברה עד שהתפרצה באביב 2011 נגד בנו בשאר, מה שהחל את מלחמת האזרחים.
כשחאפז מת, ובשאר בנו החליף אותו, היו מי שצפו עתיד אחר לסוריה. בשאר, רופא עיניים שהתגורר לפני כן בלונדון, נתפס בהתחלה כרפורמטור. אולם מהר מאוד הוא נסוג מהרפורמות שניסה להוביל. הוא התנגד לפלישה האמריקאית לעיראק לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. הוא אפשר ללוחמים זרים להכנס דרך סוריה לעיראק, ועורר את חמתם של האמריקאים. בהמשך, לאחר רצח רפיק אל-חרירי הוא נאלץ להוציא את כוחותיו מלבנון, והעמיק את הברית שלו עם חיזבאללה.
שעת המבחן הגדולה ביותר שלו הגיע עם מאורעות "האביב הערבי". תגובתו האלימה והמוגזמת להפגנות השקטות, בתחילת הדרך, רק חיזקה את מתנגדיו. ההפגנות גדלו והפכו מאוחר יותר למרד מזוין הנתמך על ידי טורקיה, ארה"ב ומדינות המפרץ. הצבא שלו התפורר.
בשעה שצבאו התקרב לקריסה מוחלטת, פתח אסד את הדלת למיליציות איראניות ובהמשך לצבא רוסיה. הוא הואשם בכך שהשתמש בנשק כימי נגד עמו ורצח המוניהם ממתנגדיו בהפצצות אוויריות ובבתי-כלא חשוכים. מיליונים ברחו למדינות השכנות ולאירופה.
הוא הפך למנודה בעבור רוב המדינות בעולם. אך אסד הקפיד לתאר את המלחמה בסוריה כבחירה בין שלטונו לבין קיצונים אסלאמיים, ביניהם גם דאעש. סורים רבים, ואפילו מדינות אירופאיות, השתכנעו ששלטונו של אסד הוא הרע במיעוטו.
בסופו של דבר, ובסיוע רב של רוסיה, המצב התייצב במרבית המדינה הסורית, או לפחות במה שנותר ממנה. סביר להניח שהוא ינצח בבחירות לנשיאות שיערכו בסוריה בשנה הבאה.
כאשר תוצאות הבחירות בארה"ב פורסמו, וג'ו ביידן הוכתר כמנצח, האופוזיציה הסורית לעגה לאופן שבו משפחת אסד שרדה תשעה נשיאים אמריקאים מאז ריצ'רד ניקסון.
"במהלך חיי, חברי הסורים נאלצו להצביע ארבע פעמים לנשיא היחיד ברשימה – חאפז אל-אסד. בנו עדיין נשיא. לאחר שהיגרתי לארה"ב, הצבעתי לשישה נשיאים שונים", כתב זאהר סהלול, רופא סורי-אמריקני שעזב את סוריה ב-1989 ומתגורר כעת בשיקגו. "הלוואי ויערכו במולדתי בחירות חופשיות יום אחד".
"מורשתו של חאפז אל-אסד הייתה נראית אחרת לגמרי אלמלא בשאר בנו נכנס לנעליו וירש אותו," אמר קוויאליאם.
"מורשתו של בשאר תאפיל על מורשתו של חאפז, ותנציח את השם "אסד" כשם נרדף לאכזריות, חורבן והשחתה של עם יפהפה", אמר.
